תגובות לאקוניות

[אריאלה בודקת]

שאפו goldy,להתנחמד פעם בשבועיים זה באמת מתחשב

תגיד... אתה נעזר ביומן כדי לא לפספס את התאריך המדוייק????

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

טוב, ברור שזאת אני, נכון ???

אני באמצע הקמת בלוג חדש... לא שמתי לב לניק...

 

[goldy]

ההודעות לא מגיעות בתדירות שמפריעה לי

 

[דנטל]

אבל זה לא לגמרי קשור לתדירות

זה יכול אפילו להיות פעם בחצי שנה. באיזו זכות שולחים לי מסר שכזה? בהקבלה - זו פרסומת, זה ספאם. אם הייתי רוצה, אני יודעת יופי להקליק על מנוי לעדכונים. כלומר, אם בחרתי לא לעשות מנוי, אזי המסר הזה הוא חוצפה. אם בחרתי כן לעשות מנוי, אזי המסר הזה מיותר וסתם מציק. בשני המקרים, המסר הזה לא רצוי.

 

[wranger]

../images/Emo45.gif בדיוק!

 

[ניקי ב]

אני חושבת שאני יודעת למי את מתכוונת

אני חשבתי שזה פשוט מוזר מאוד.

 

[ע ג ב נ י י ה]

נושא ראוי לדיון

אז ככה. . . כמובן שבשלב הראשון מי שבא אז כמובן ברוך הבא... את שואלת למה אני מצפה? ובכן. . . לתגובות ענייניות. לא יכולה לסבול תגובות תלושות ולא ענייניות וכמובן שלא קשורות לנושא המדובר. יותר מזה, אם התגובה סותרת את מה שרשמתי ברשומה זה בכלל מעלה לי את הסעיף. . . {כלומר- אם רואים חד משמעית שהמגיב לא טרח לקרוא את כל הרשומה} אז דבר ראשון אני מצפה לתגובות הקשורות לרשומה ואם אין מה להגיד- אז לא חייב להגיב. אני אעריך את זה הרבה הרבה יותר. . . האם אני קשורה לקוראים? יש ויש כמובן. יש כאלה שקצת יותר ויש כאלה שקצת פחות כמו כל דבר בחיים. . . וכן. אני משתדלת להיכנס לבלוג של כל מי שמגיב אצלי בקביעות.

 

[GILADOS]

בעיקרון, אני מוכן לקבל כל תגובה שהיא (אבל גם אין לי ציפיה רבה מדי בנוגע לתוכן או מספר התגובות). אבל בכל זאת חשוב לי להרגיש שהמגיבים הבינו את תוכן הדברים (אפילו אם הם לא מסכימים עם דעתי ואף שוללים אותה מכל וכל). פעמים רבות היו מגיבים שלא עשו מאמץ קטן להבין את קו המחשבה שלי, ואף נטו לייחס לי דעות ואמונות שכלל לא צויינו כלל בפוסט. אני מניח שזה נובע מכך שיש דעות ואמונות שמוכרות יותר בציבור, ואנשים בגלל זה לא פתוחים מספיק בשביל להכיר משהו אחר. לדעתי זו דרך שגויה, שהרי לכל אדם ואדם יש עולם של דעות ואמונות אישי שלו, וכדי לנהל שיחה עניינית עם כותב הבלוג חשוב קודם להבין שאולי אינך מכיר מספיק את כל העולם שלו, ולכן צריך לברר לעומק מהן השקפותיו שלו.

 

[נוריתהה]

לפחות בעיה כזאת לא קיימת אצלי

אצלי תמיד מגיבים לענין.

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

סוקי בוקר טוב.

קראתי בעיון את הדיון בנוגע לתגובות. ובכן... אצלי יש גם וגם. למרות שאני נוהגת לרשום יחסית הרבה בכל רשומה, מצאתי שרוב המגיבים שלי, מוצאים עניין בכתוב, וזה משמח אותי. אצלי בשונה משאר בלוגי המתכונים, מצורף סיפור אישי הקשור במישרין או בעקיפין למתכון המדובר. יש מגיבים שנכנסים בשביל המתכון, ואחרים שאינם קשורים לתחום הקולינרי ,שנכנסים בשביל הסיפור. אני יודעת במי מדובר בנוגע להעתק-הדבק, ופעמים זה חרה גם לי , כשזה הגיע בתגובה לפוסט רציני, ולא הכי מאושר בעולם, והתגובה היתה בנוסח :"היש צוהלת ושמחה , כמוני מסכה-חה-חה"... {ברוח הדברים, כן?}. לימים הכרתי באופן אישי את הכותבת, וגיליתי אישיות קסומה, טובה ומלטפת, שכל "פשעה" הוא בכך שהיא דיסלקטית, ודי מתביישת להרבות במילים {שאינה מורגלת בכתיבתם}, היות ושוגה גם בקלות שבהן. לכן סיגלה לעצמה "שיטה" , של תגובה גורפת. האם אני כועסת? האם אני נעלבת? האם אני באה איתה בדין ודברים? ממש לא. מקבלת אותה כמו שהיא ומודה על עצם העובדה שהיא בחרה לבוא לבקר ולקרוא אצלי {ומעניין לי את הגבה השמאלית, אם היא עושה זאת עם עוד 700 בלוגרים אחרים. אני לעולם לא בודקת מה קורה אצל האחר. מעניין אותי רק מה קורה אצלי}. כשמכירים אותה מעבר לווירטואלי מבינים אחרת את התמונה. נ-כוןןן {מאוד, אפילו}, שהייתי רוצה לקרוא ממנה תגובות מושקעות {כמו אלו שאני נוהגת לתת בקביעות}, אבל. מקבלת ומכבדת ש.. יש ויש. אני מאוד אוהבת את התגובות. הן את אלו שאני מקבלת ואת אלו שאני נותנת. זה העיקר בבלוגיה מבחינתי. כל כך הרבה אנשים מדהימים הכרתי בזכות התגובות {שוב, שלי ושל אלו שמגיבים אצלי}. אם אין לי מה לומר אני פשוט לא אגיד {וזה קורה}. קורה שאני , איך לומר... לא מתחברת. קורה... מה לעשות... במקרים שכאלו אני פשוט בוחרת באפשרות של לא לומר דבר. אני לא אתבזה סתם. יש 2 בלוגים בלבד, {יוצאים מהכלל} שאני הכי לא מתחברת אליהם בעולם, אבל בכל זאת משאירה תגובה לקונית {שכל כך לא מתאימה לי} מהסיבה הפשוטה , שיצא לי להכיר אותם במעבר, ופשוט.... לא נעים לי. אז עם השניים האלו אני חיה בשלום. לשאלה אם אני נכנסת לכל בלוג שמגיב אצלי , אז ממש לא. יש לי את הבלוגים שמהם אני מקבלת עדכונים, אליהם אני נכנסת בקביעות ובכוונה רבה לקרוא ולהינות,. רק אם יש בלוגר חדש שנכנס אלי, והתרשמתי במיוחד מתגובתו {לחיוב או לשלילה} , בהחלט אחזיר לו ביקור. אם אהבתי את הבלוג שלו {מקריאה של מס' רשומות שלו}, אזי בהחלט ארשם לעדכונים, ואם לא, אז פשוט לא. יש את הבלוגרים שנוהגים להכנס לכל רשומה שמתעדכנת בעמוד הראשי, ולרוב זה על מנת ל"הרוויח" תגובה , שכנראה אמורה להזמין ביקור ותגובה חוזרים .ישנם כאלו שאף מזמינים תרתי משמע לבוא לבקר אותם חזרה. אני מרגישה לא נוח עם זה. מעולם לא עשיתי זאת, ולעולם גם לא אעשה. {זה הרי ברור שבעצם פרסום הפוסט שכולם מוזמנים,לא? }. זה מרגיש לי כלחץ סמוי {או גלוי} שקשור בזה. ממש לא אני, אבל מכבדת דרכו של כל אחד. אני לעמוד הראשי כלל לא נכנסת, קל וחומר שלא עושה זאת. הרבה חברים מהבלוגיה טוענים שאני "מפספסת הרבה" מכך שאני לא נחשפת לבלוגים חדשים. אני לא רצה לשום מקום. אני כאן מהנאה. לא רוצה להגרר למירוץ המטורף של "עוד בלוג, עוד רשומה, עוד מגיב פוטנציאלי"... מסתפקת במה שיש לי. עד היום הכרתי בלוגרים מצויינים, בתחומים שונים, ובטוחני שיש עוד שכאלו. הזמן יביא אותי לכולם. אני לא ממהרת... וכאן אסיים כי חפרתי. מרגישים שאני בנדודי שינה, אה?.. חסר לי כעת רק לעשות העתק-הדבר , להעלות את זה לבלוג ולתת כותרת: "אני והתגובות"... איזו מכה אני.......

) בוקר טוב ישראל.

 

[דנטל]

אז לא עדיף שהיא פשוט לא תגיב?

למה חייבים להגיב? הרי לא חייבים להגיב. מצטערת, אני מעדיפה שלא יגיבו בכלל מאשר שיגיבו משהו שפשוט לא קשור לפוסט. לצורך הענין, מישהו כתב אצלי "קראתי" והתגובה הפשוטה הזו שלא דרשה ממנו כמעט מאמץ היתה נחמדה ועשתה נעים. התגובות שנתתי כדוגמה בהודעה למעלה מרגיזות.

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

אני מבינה אותך ואפילו קצת מזדהה אתך,

אבל זוהי בחירתה, ואני מכבדת אותה, ושוב... גם לי זה הפריע בהתחלה, ואולי גם היום זה לפעמים מציק, כי לא תמיד אני ודעת אם היא אכן קראה את הרשומה או שבכלל לא, אבל אני לא שופטת אף אחד. ואם לא באים מנקודה שיפוטית אז החיים קצת יותר קלים {מבחינתי כמובן}. בנוגע לתגובת ה- "קראתי", אני לא ממש יודעת איך הייתי מקבלת כזאת תגובה... זה היה גורר לי שאלה נדרשת כגון: "נו, קראת, ו...." {תגיד/י משהו... טוב, רע, אבל משהו..} לא אני. אבל שוב, מכבדת גם כאלו תגובות. אני חושבת שיש בה, באותה כותבת איזשהו רצון לרצות {את האחר כמובן} , ומשם זה נובע, אבל שוב, קטונתי. כל אחד ודרך פעולתו. תראי, אני מאוד מבינה אותך. ללא ספק מבינה, וכמו שאמרתי למעלה, גם מזדהה, אבל היא רוצה להגיב ואין שום סיבה שלא תגיב. כל אחד בדרכו הוא... היה עדיף שתגיב {ע"פ יכולותיה, כמובן} באיזשהו גיבוב סימנים או ספרות אקראי {כי זה די דומה מבחינתה} כתגובה, לדוגמא, משהו שנראה כך : 12@##^&&^^)*77765 ??? מבחינתה כתוב שם משהו, רק שאנו, האנשים "הרגילים" , לא מבינים... אני את עולם הדיסלקציה מכירה היטב. אני לוקה בסוג מסויים של דיסלקציה ויש לי ילדה דיסלקטית. זה לא קל. האמיני לי. אז לשאלתך האם כדאי שלא תגיב בכלל, אז לא. {לדעתי, כמובן}, שתגיב כמו שהיא מסוגלת להגיב, גם אם זה מחרפן את האחרים. באופן כללי בחיים, אני לא מצפה, אז אני גם לא מתאכזבת, ואם הבעייה היא נקודתית {מבחינתה} ולא גורפת, אז מצבנו טוב. באמת. הרי אין הרבה כאלו, אז אפשר להבליג. זה באמת לא קל, ושוב... כמה אני מבינה אותך. אין לך מושג, אבל אני מנסה תמיד לשים את עצמי בצד השני, לפני שאני שופטת, וזה מקל עלי. משם אני רואה את הדברים אחרת. אני מאוד מקווה שהיא לא רואה את השרשור הזה, כי זה יגרום לה סבל. זה עצוב. טוב, אני עפה לעיסוקיי. יום נעים ובוקר טוב לך , דנטל.

 

[החתולה של שרודינגר]

רק תוספת

וחבל שזה נהיה דיון בבחורה, כי לאף אחד לא היתה כוונה רעה כנגדה. אנחנו (כנראה שזה "אנחנו" ) פשוט תוהים על תופעה לא מובנת , אני הבנתי כבר מזמן שיש לה איזו שהיא בעיה עם השפה, לא על זה מדובר, מדובר על כך שהיא, כדוגמה בולטת בשטח וגם כאחרים, לא קראה בכלל את הרשומות בהן היא הגיבה. זה מה שלא ברור ולא מקובל על חלקנו.

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

צודקת, ואמרתי זאת קודם לדנטל, אני מבינה

ואף מזדהה, גם אני חשתי כמוכן/ם , אבל ... אני שונאת את המילה "אבל" , אבל היא באמת קיימת כאן. ה"אבל" הפעם מתייחס לעצם העובדה שהיא חריגה, היא אחרת, אז יאללה... דפדפו. נכון שזה מרגיז, נכון שזה מציק, נכון שהכל נכון. אבל... שוב אותו אבל... היא אחרת. יש לה לוקות מסויימת, אז בואו נניח לזה ונבין. פשוט נבין. אני יכולה להעיד עליה שהיא מאמי לאומית. באמת, כל כך הופתעתי ממנה באחד על אחד. כל כך תייגתי אותה כדבר האחרון שאני רוצה בסביבתי, אבל היא הפתיעה בגדול, כך שאני באמת מוכנה "להבליג" על הקריזה שלי לגבי התגובות המאוד לא ייחודיות ומושקעות שלה {בלשון המעטה}, ופשוט לקבל אותה כמו שהיא... אישה טובה, מקסימה, עם רמת נתינה הזוייה לחלוטין, אז {ופה אני משחררת בלחש קללה עסיסית...} בואו נניח לה. שתגיב מצידי באינדונזית עתיקה, רק שתעשה מה שהיא יכולה {והדגש הוא באמת על היכולה} , כי רוצה - היא מאודדד רוצה. אני יודעת עד כמה. לקרוא אותה במיילים זה פשוט עבודה בבלשנות.... את צריכה לדמיין, יותר מאשר לקרוא. אז אני בהחלט מבינה. חופשי מבינה. ואני לא באה כאן להגן עליה סתם כי היא חברה, אני רק נותנת את הצד השני של המתרס, ואיש לפי אמונתו יחיה... עשו מה שמתחבר לכם ומרגיש לכם נכון. שיו... כמה אני מברברת על הסובוח... יאללה... הלכתי. ביייייי.

 

[החתולה של שרודינגר]

זה תלוי מה מחפשים

נחזור לנושא. אני לא מחפשת מאמי, למרות שהכרתי לא מעט כאלה פה. זה רק ערך מוסף לזה שאני מחפשת רמת דיון גבוהה, ללמוד דברים שלא ידעתי, להצחיק, להקרא... חינחונים רק לשם החינחונים זה לא בשבילי, זה פשוט נראה לי חסר כל טעם. אבל זאת אני.

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

צודקת! צודקת! צודקת ועוד אלף פעמים צודקת.

א-ב-ל... {שיו, אני כבר שונאת את המילה הזאת}... יש ויש ויש ויש ...... מ'לשות, אה? תגידי מ'לשות. תתעלמי יקירתי ודי. זה סתם מעכיר לך את היום. לדעתי, כן? והחנחונים מגיעים {שוב, לדעתי, או יותר נכון מצידי}, רק אחרי שיש רמת היכרות מסויימת, כי אם זה לא כך... לשם מה ? מה ייצא מסתם חנפנות ריקה מתוכן? אולי אני נאיבית {זה יכול לנבוע מעצם היותי חדשה כאן , ועוד לא מכירה}, אבל באמת שזה מה שאני חושבת... ואם אכן תגובה כתגובה נכתבת רק לשם ליטף האגו של הכותב, אז היא... נו, את כבר יודעת. אז דפדפי. עדיף כך.

 

[suki da yo]

ארי יקירתי

אני לא אגיב על אותה אישיות ספציפית, כי זו בכלל לא היתה מטרת הדיון. אבל לגבי תגובות בכללי- אני מעדיפה שיגיבו חצי ממה שמגיבים לי, אבל התגובות תהינה משמעותיות. אפילו לקבל 5 פעמים תגובה של "אהתי, יופי" זה קצת מתסכל אותי, כי מה אני יכולה להגיד מלבד "תודה", ואז אני מרגישה כמו תקליט שבור, וכאיו אני לא נותנת למגיבים שלי את מלוא תשומת הלב, וזה מתסכל אותי אישית. כל אחד מאיתנו מביא לבלוגיה את האישיות שלו, וזו שלי

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

חחח... עכשיו צחקתי. את כל כך צודקת,

ומי כמוני מזדהה עם דבריך {שיטט... היום אני חופשי מזדהה עם כולם, פוי, לא מתאים לי, אני הרי זאת שיוצאת חוצץ בדווקאיות, מול כולם}.. לא נורא. ובכן.. כן. גם אני חושבת כמוך, וחלק מהסיבות שגרמו לי למעט בתגובות חזרה, {לתגובות שכאלו,} זה בדיוק הקטע שאין לי ראבאק מה לומר למעט "תודה" יבשה, ואה, כן.. למדתי גם לעשות ♥.... {איזו גדולה אני, אה?} בכל מקרה, אחרי שניסיתי לעשות מעין ניסוי, בו הגבתי כמעט לכולם בתשובה:"תודה♥ " או "תודה }{ ", הפסקתי עם זה. פשוט הציפו אותי במסרים זועמים, כי באמת חיכו לתגובותיי הטיפיקאליות {אני מדברת על התגובות החוזרות שלי, אצלי בבלוג, כן?}. אני מעדיפה לתת ייתר תשומת לב בתגובותיי בבלוגים האחרים, ופחות אצלי בבלוג. למה? אל תשאלי, פשוט ככה, נכון לעכשיו. אז יש ויש. יש כאלו {כמוני} שבאופן קבוע עוקבים אחרי תגובות הכותב, ע"י לחיצה על ה-V הקטן בתחתית חלונית התגובות, כי באמת ובתמים הם רוצים לקרוא מה הגיב להם הכותב, ויש כאלו שחפ-לפ... כותבים וממשיכים הלאה. אז פ'סדר... יש גם וגם. לגבי הכותבת, אני יודעת בהן צדק, שאנחנו מדברים רק ברמת הדיון, ולא נקודתית, אבל זה ברור מאליו במי מדובר,ולכן אמרתי מה שאמרתי לגביה ספציפית. את צודקת בקטע של היחס לקורא. כאן אני עשיתי ועודני עושה טעות גסה. אני כמעט ולא מגיבה חזרה, {אמרתי למעלה שאני מעדיפה את התגובות אצל האחרים}, וכן, זה פוגע בקוראים {ובעקיפין גם בי כמובן}. הסיבות ללמה אני נוהגת כך, לא שייכות כרגע לדיון הזה, אבל בגדול, אנ מודעת לכך שאני ממזערת תגובות עתידיות, וגם זה בסדר מצידי. אני יודעת מי נכנס, מתי נכנס, ומתי אוהבים אותי, כמו גם מתי ממש לא... בקרה עצמית מחמירה יש לי. תגובות זה קטע כאן בבלוגיה. לגמרי קטע. כל אחד מתייחס לזה בצורה שונה, והאמת.. אני רק למדה מכך. המון. אה...כן, ורציתי להגיד לך עוד משהו... חשוב, על מה שכתבת לי : אהבתי, יופי" ... סתאםםםם... ממש סתאםם...

) זה היה כדי להחליף אווירה, כפי שאת מכירה אותי... אז הרשי לי לשלוח לך ברכת בוקר נפלא. לא ארשום לך ♥ , כי הסימון הזה טעון... ורק לומר לך ש... השלימי לבד. {מ'שתרצי, כמה שתרצי.. אני חתומה מטה}. . בוקר טוב ☼ ☼ ☼

 

[ליאור המקורית8]

ירושלים, את חופרת רצינית ביותר ../images/Emo13.gif

אני מוצאת שאלה שכאלה שמזמינים אותך לבוא אליהם לבלוג , זה לא בסדר. מי שירצה למצוא משהוא מסויים יש לו את שורת החיפוש. זו דרך נלוזה לפרסם בלוג. כמוך, גם אני נמצאת פה עבור עצמי ועבור הכיף שבהעלאת המתכונים שלי או אפילו בהעלאת ריטונים על נושא זה או אחר. ובעקבות הרשומה השערורייתית שהיתה פה לפני כשבוע ומשהוא אני גם חושבת שנושא ה"שמור לי ואשמור לך" הוא עצוב. מגדילים לעשות אלה שתשלחנה לי קישור ישיר למסר, כאלה שאני לא סופרת בכלל, אבל הן בשלהן.............למרות שביקשתי חד משמעית לא לפנות אלי................ יש פה אנשים עם עור של פיל........... טוב, יאללה, ביי. הגיע זמן לישון

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

גבעתיים,אני לא רק חופרת רצינית ביותר,

אני ארכיאולוגית. נא לדייק בבקשה. כבוד.... איפה הכבוד ??