../images/Emo15.gif
אני חושבת שהבעיה שלנוהיא שאנחנו מחוברים מדי. ועכשיו אני אפסיק לדבר ברבים ואני אדגיש שכל מה שיבוא עכשיו הוא רק לדעתי ואין צורך שתהרגו אותי. אני אודה בזה, לאביב יש קול של צפרדע, הוא לא ה-גיטריסט ה-כי טוב בארץ, הלחנים לא מדהימים. אני אוהבת את אביב כי אני מחוברת. כי אני מבינה את מה שהוא בא להגיד, כי אני רוצה את מה שיש לו להגיד. אני המון זמן לא שמעתי שירים של אביב גפן, אבל אתמול יצא לי במקרה לשמוע את השיר "חלולים" ובחיי, התחלתי לבכות. פשוט בכי היסטרי של ילדה בת 7, רק בגלל השיר הזה. ואז אביב בא, ואומר שהוא לא רוצה את החיבור הזה. אני והקהל הישראלי כבר לא לרמה שלו, הוא יותר מגניב מאיתנו. לא בכבוד שלו לכתוב לנו, ומעניין לו ת'זין שהוא נגע בי. לא, לאביב יש עכשיו חלום חדש- אין לי מושג מהו. לעשות כסף? להתפתח כאומן? שניהם? להפוך למיינסטרים? אנעארף. אני מרגישה כאילו שהחברה הכי טובה שלי תבוא ותגיד לי "יש לי עכשיו חברה בריטית והיא מגניבה ואני לא צריכה אותך יותר". כואב, הא? כן, כואב. ואז בא לך להגיד לחברה הזאת שעכשיו מסתובבת עם ההיא הבריטית, בואו נקרא לחברה אביבה, שהבריטית ההיא בכלל לא אוהבת אותה. "אביבה, את משפילה את עצמך שם, הבריטית במרכז ואת קולות רקע, היא בכלל לא שמה עלייך. את מדהימה בשבילי, אבל את לא ברמה שלה. אולי את כן, אבל היא לא חושבת ככה." אבל אני לא אגיד, כי אני אוהבת את אביבה, ואני עדיין מחוברת אליה, ואני לא רוצה לפגוע. ובכל מקרה, אביבה כבר לא שמה זין על מה שאני אומרת, נכון? או לחילופין, ההרגשה היא כמו בחטיבה כשפתאום כל החברות שלך השתנו ואת רוצה לתת להן כאפה ולהגיד "צאו מזה!", פתאום הן הפסיקו להשקיע בלימודים והן התחילו לעשן ובלה בלה בלה, ואת עומדת מהצד ומצקצקת בלשון ואומרת שחבל... (לא משנה עכשיו שאני הייתי בצד הסורר ולא בצד המצקצק) ואז מפסיק להיות לך אכפת מהן, כמו שקרה לי עם אביב, אכלת מהן מספיק חרא ושילכו לחפש תחברים שלהן. אבל באיזשהו מקום, אני עדיין מחוברת. אין מה לעשות.
