באתי ממשפחה אלימה מאוד
שבה חטפנו מכות פיזיות ורגישות מאמא שלי.
הייתי הבכורה והתמודדתי עם התקפי הזעם שלה, עם חוסר התפקוד שלה כאמא סבירה חוץ מעבודה וקריירה, למרות שהיום ברור לי שהיא לא ידעה אחרת.
זה מקל עליי אולי לסלוח לה יום אחד, אבל כשלמדה להיות אחרת כבר לא רציתי אותה.
טיפלתי באחיי, ואפילו הפסקתי בעצמי את המכות בבית כשהייתי בת 16 והייתי צריכה להשתמש פעמיים בכוח נגד אמי כדי שתפסיק להחטיף מכות לאחיי.
אחרי הצבא הלכתי לעבוד כמטפלת, כי ידעתי שאני רוצה ילדים ומשפחה, וידעתי אינטואיטיבית שעד שלא אחזיר לעצמי
את השלווה ואבדוק איך אני מתנהגת עם ילדים לא אקים משפחה.
עד גיל 30 טיפלתי בילדים של אחרים והייתי מעולה, והייתי אמא שנייה או ראשונה לאחדים מהם.
הם קראו לי מרי פופינס
אני יודעת שאהיה אמא נהדרת משום שלמדתי לתעל את מה ששייך לאמא שלי רק לכיוונה, ולפתור או לא לפתור, אבל רק בנוגע אליה.
אחר כך באו שנים שבהן הלכתי קצת לאיבוד, וכל חיי נעצרו מלבד עבודה ולימודים, גם כי הייתי חולה בצורה קיצונית במחלת תת פעילות בלוטת התריס
שגרמה לי למה שאני מכנה:
מטבוליזם של גופה.
זה אומר שהדיכאון שחשתי באותן שנים בכל מה שקשור להתקדמות בחיי היה תוצאה של המחלה, עם השלכות נוספות של החיים ההם, הראשונים.
למזלי, אמי מתה בגיל 36, ואני התחלתי לחיות סוף סוף.
גיליתי גם שאני שמנה די לא באשמתי, ואחרי שרזיתי עשרות קילוגרמים לבד ובלי ניתוח אני עדיין מתמודדת עם הקילוגרמים הרבים שנשארו,
וחייבת חיייבת חייבת לרזות עוד כדי שאצליח להיכנס להריון.
אבל גם אני כבר עייפה כמו שיקרה גם לך לפעמים באמצע הטיפוס ותצטרך לנוח מהעבודה הקשה.
יש לך עבודה קשה לפניך, יותר מהאחרים, אבל אם זה יעזור לך, מעולם לא התלוננתי על כך שאני אחרת ושאצלי זה קשה יותר.
מה שכן, למרות שאין בי קנאה לעולם, אפילו לא בנשים רזות ממני, אני מקנאה לפעמים רק באלה שיש להם משפחה חמה ויציבה.
כזאת בדיוק אני נחושה להקים לעצמי, גם משום שאין לי משפחה מסביב.
אין לי הורים ובגלל נסיבות וסיבות מסוימות גם בחרתי לנתק קשר עם אחי ואחותי, ולהישאר רק עם אחות למחצה אחת.
אז אני לבד לגמרי ומקימה לי משפחה אלטרנטיבית של חברים טובים, חלקם הכרתי כאן, בתפוז, אגב
אין לי ספק שבאותן שנים קשות נכנעתי לאלימות הקשה הנפשית שלא הניחה לי לראות מה שמגיע לי בחיים.
מרגע שהבנתי שגם לי מגיע ושכל האלימות הזאת אין פירושה שזה מה שחייב להיות גזר דין של מאסר עולם, התחלתי לשנות ולהתמודד.
למזלי אני פייטרית מבטן ומלידה, ולשמחתי לא נתתי לזה להרוס את מתנת האהבה בלבי.
אני ממליצה לך לא להפסיק לאהוב אנשים, ולפי מה שאני קוראת אצלך אתה בסדר גמור.
אתה לא מיזנתרופ, רק צריך ללמוד יותר על אנטומיה של חיות מחמד
באשר להקמת משפחה: שיקמתי מאז את רצוני במשפחה רגילה, וניסיתי למצוא בן זוג כי היתה לי פנטזיה
לתקן את ילדותי עם אבא-אמא-ילדים כמו שצריך להיות, כך חשבתי בטעות.
אבל אז הבנתי שהפנטזיה מונעת ממני להגשים את החלום להיות אמא ולהקים משפחה, ולכן ויתרתי על בן זוג, בכאב לב, ואני מנסה היום להרות לבד.
אין לי ספק שרקע כזה גורם לקשיים, אבל אם אתה מודע להם זהו הצעד הראשון בדרך לפתרון, ויש פתרון.
אתה צריך להיות קשוב כל הזמן למה שמתעורר בך ולהתמודד עם זה כמיטב יכולתך.
שמע סיפור ששמעתי מליהיא לפיד בכנס נשים יוזמות עסק, והיא שמעה מוורדה רזיאל-ז'קונט וקיבלה רשות לספר:
אישה אחת בגיל חמישים ומשהו באה לוורדה לטיפול, וסיפרה לה שהיא כישלון.
נכשלה באהבה, במשפחה, בנישואים, בעבודה ובקריירה, לא הצליחה בכלום.
ואת יודעת למה?, שאלה את ורדה, וענתה: כי אמא שלי אמרה לי שממני לא ייצא שום דבר.
למחרת באה אליה אישה באותו גיל, וסיפרה לה שהיא סיפור הצלחה.
היא הצליחה באהבה, עם בעלה, בקריירה, בעבודה ובהקמת משפחה.
ואת יודעת למה הצלחתי? שאלה את ורדה, וענתה: כי אמא שלי אמרה לי שמממני לא ייצא שום דבר.
כך שכל אחד לוקח מה שהיה בבית ועושה ממנו מה שהוא רוצה.
כל אחד תלוי במידת המודעות שלו, ולך יש המון, ויש לך יתרון נוסף: אתה רוצה לשנות, אתה רוצה לתקן, אתה רוצה למצוא את היסוד הטוב בך שיעשה
את החיים שלך למה שהם היו אמורים להיות אם לא היית צריך להתמודד עם הבעיות שאחרים השיתו עליך במקום לפתור אותן ולהגן עליך.
אין מה לעשות עם העובדות. אלה העובדות הקשות, יקירי, עכשיו זה תלוי בך מה תרצה לעשות בהן.
לי זה לקח 36 שנים.
אני מאחלת לך שתהיה בשל ומוכן לשנות ולתקן מוקדם יותר.
בהצלחה
