דוקטור יקר
אז קודם כל אני מצטרפת לדבריו של הקפטן. גם אני על הבוקר קראתי אותך ולא ידעתי איך להגיב ומה להגיד...
אחר כך קראתי את סלין ואת כל שאר החברים. ופתאום הבנתי שעד כמה שבתור ילדה לא רציתי להיות כמו אימי, הרי אני מוצאת את עצמי בדמותה ובצלמה ונוהגת בדיוק כמוה, רק בצורה קצת יותר משודרגת.
קצת לא נעים לי לספר על עצמי בכל דיון ודיון, אך כמו שפוסידון אומר, זה מה שיפה בפורום חברתי שכזה. פורום שבו אני מרגישה כמו בית שני, בית שבו כל אחד מאיתנו יכול להעלות את הגיגיו, את שאלותיו, את הבעיות המציקות לו, בדיוק כמו שעשיתי בנוגע לדירה עבור הבן שלי. זה כל היופי של הפורום הזה.
הסיפור שלך הביא את כל אחד מאיתנו, לעצור רגע ולהתבונן פנימה ואחורה ולהיזכר בעצם איפה הוא גדל, ומה הוא קבל כשהיה ילד קטן, לטוב ולרע.
גם אני גדלתי למשפחה ענייה במעברה עם עוד חמישה אחים וסבתא שגרה איתנו. אבא שלי בצוק העתים, ידע להיות אלים. אחיי סבלו מכך בעיקר וחטפו מכות בין אם זה מכף ידו הגדולה או מחגורתו הכבדה. אמי גם חטפה כשניסתה להגן על אחיי בגופה. כל זאת אני זוכרת כילדה קטנה מאוד. יחד עם זאת אני זוכרת גם את הימים הטובים, הימים של האהבה, השמחה, החגים, והבית שלנו שהיה תמיד מלא אורחים. מאחר והוריי הקדישו למעשה את חייהם עבורנו, הילדים, אני נשבעתי כשיצאתי מהבית, שלעולם לא אחיה בשביל ילדיי, ומעולם אצלי בבית לא ירימו יד. גם אחיי אשר ראו את נחת זרועו של אבי, מעולם לא נקטו באלימות כשנישאו והביאו לעולם ילדים.
דווקא כשאתה יודע שגדלת בסביבה שבה נעשו לך או לאחיך דברים רעים, אתה רוצה ושואף לעשות את ההיפך. לעשות רק דברים טובים.
והנה אני מוצאת את עצמי חיה לצד ילדיי, נותנת להם כל מה שאני מסוגלת ויכולה, אפילו לפעמים מעבר לכוחותיי, ומטפלת בנכדיי, וכששאלתי את עצמי, רגע... למה את עושה את זה בכלל? מצאתי את עצמי מבינה ועונה, שפשוט מאוד, אני נותנת לילדיי ונכדיי מה שלי לא היה. אני לא קיבלתי שום עזרה כשנולדו ילדיי. אמי נפטרה בטרם עת וילדיי לא הספיקו אפילו להכירה. ככה שאין מה לדבר על עזרה בבייביסיטר או טיפול בהם או ארוחות שבת. לכן, אני מוצאת את עצמי נותנת לנכדיי את הסבתא שלא הייתה לילדיי. לא היתה לילדיי סבתא גם מצד בעלי, ולנכדיי אין סבתא מצד אביהם. כמו איזו קרמה שעוברת בין ילדיי לנכדיי. אני שברתי אותה. אני יודעת שלפחות הנכדים שלי יגדלו ויזכרו את סבתא שלהם כל חייהם.
גם אתה צריך ויכול לשבור את הקרמה הזאת. אתה תעשה בדיוק ההיפך ממה שספגת בבית מההורים או מהסביבה, כי אתה מבדיל בין טוב לרע. מבדיל בין שנאה לאהבה. מבדיל בין תפל לעיקר. כרגע אתה מעניק את כל החום והאהבה שיש בך לחתולים. בבוא היום אתה תעניק את כל הטוב הזה שיש בך, לילדיך ולנכדיך. זאת תמצית החיים. שילמת כבר את שכר הלימוד של החיים. עכשיו אתה יכול להתחתן בשקט, להוליד ילדים ולקצור את הפירות.
שבת שלום
