רצונו של אדם הוא המכריע
ולא הידע או המידע שיש לו על המציאות היא המכרעת.
אתה, ואחרים מבלבלים בין שתי קטיגוריות בחשיבה האנושית אשר לא יהינו זו אל זו. הראשונה, ידע והמסקנה הנובעת מידע זה, לבין ידע המביא את האדם להכרעות שונות. גם כלב "יודע". אבל כלב אינו "מכריע".
בעוד שידע, יש הטוענים והם מרבית ההוגים ולייבוביץ בכללם, כפוי על האדם (אדם לא יכול לדעת וכו), הרי שרצונו של אדם איננו כפוי, ואפשר שישתנה כל אימת שאפשר.
אשר לאנליזה הפסיכולוגית שלך על לייבוביץ. אני לא עושה אנליזות על חשיבתו והכרעותיו של אף אדם, מסיבה פשוטה שאנליזות כאלו חסרי משמעות לחלוטין, באשר אינם ולא כלום. ובמקרה של לייבוביץ, זה בהדיא לא נכון, באשר הוא נדרש לשאלה זו מספר פעמים בחייו, וענה עליה, היפך דבריך. בין אם דבריו מקובלים עליך או לא, אין זה רלונטי לכך שהוא כבר העיד שרצונו לא השתנה מעבר לידע או המידע שהתקבל, אלא רצונו נותר כשהיה והמציאות היא זו שהשתנתה. הוא היה מעוניין שמדינת ישראל תהיה מסגרת לערך מסויים, הערך הדתי, והמציאות טפחה על פניו, באשר הקולקטיב לא היה מעוניין בערך זה ולא היה מעוניין להלחם על ערך זה, ולא רק שלא היה מעוניין, אלא לא הציב שום פרוגרמה דתית לכך, ויתירה מכך, החל משנת 67 ראה בערכים אחרים הנוגדים את הערך הדתי את ערכו, נו, האם רצונו של לייבוביץ השתנה, או שהמציאות היא זו שהשתנתה? אדם חי במציאות, לא באוטופיה מחשבתית. משל למה הדבר דומה: לאדם הרוצה להיות עשיר, ואשר רואה הזדמנות לצבור עושר במדינה מסויימת, ולאחר זמן התחלף השלטון במדינה זו, שאינו מאפשר צבירת הון, והוא חי בהתאם למציאות זו, וטוען עתה שבמדינה זו לא תיתכן צבירת עושר. האם תוכל לומר שהאדם הזה שינה את רצונו להתעשר?
דומני שראייתך את האדם, או יותר נכון את פועלו והתנהגותו, מביאות אותך למסקנות אסוציאטיביות אודותיו. גישה כזו, אף שהיא לגיטמית, היא רדודה עד אימה, ואם נוקט אתה בכך, נקוט, אך אל תטען לבר שיחך, שטענתך טענה, באשר היא איננה.
ועתה, למה שאתה חוזר עד זרא, בדבר חזרתי על דברי לייבוביץ המנוח וכו', ואשר עניתי עליה מספר פעמים, ושוב, כנראה בשל .. אינני יודע, לא משנה, למרות תגובותיי אליך בנושא זה, אתה ממשיך לחזור על זה עג ועוג, סב וסוב, משל טענתך זו יש בה מן הטענה. אבהיר שוב, לך ולכל אלו אשר ייתכן ומכירים את עולם ההגות דרך לייבוביץ ודרכו בלבד - וחושבים, ותגובות מסויימות בפורום זה מעידות על כך ולכן קיימת סבירות גבוהה שזו חשיבתם, כי לייבוביץ הוא מחולל הפילוסופיה ודעותיו בנושאים השונים בקטיגוריה זו, הן "המצאותיו", או שמא הוא יסדם, וכו' וכו'. עליי להבהיר שוב, מבלי להמעיט בערכו של לייבוביץ, אשר רוחב ידיעותיו, ובעיקר הבנתו החדה וביתר שאת ועוז היכולת הפנומנלית שלו לנסח דעות אלו, כי לייבוביץ' מימיו לא חידש דבר. את שאמר, אמרו אחרים. את אשר חרש, חרשו, את אשר קצר קיצרו, את אשר עימר עימרו, את אשר דש, דשו, את הלש לשו, אפה אפו, ועדיין יש כאלו אשר לחם אין להם לאכול. בשום נושא, מהפילוספיה של המדעים, עבור ליהדות, דרך כלל הקטיגוריות של הפילוסופיה של החשיבה, או ההכרה, ובכל הקשור למדעי החברה והמדינה, לייבוביץ לא חידש דבר. למעשה, ניתן לומר עליו, שהוא חזר על דברי קודמיו באובססיה מיטבית. אלא מאי? יש אנשים שחושבים שמה שהוא אומר הוא אומר, ואינם יודעים, וזה עניין של ידע, שאמרו זאת קודמיו, והוא העניק לדברים אלו ניסוח. לא אשקר, ולא אונה, אכן, היכרותי את לייבוביץ בעיקר עם כתביו (שתי הפגישות עימו בהיותי נער בער לא אדע לא נחשבות היכרות) אשר התחילה בקריאת ראיון במגזין שבעה ימים בשירותים של פוניבז' חודש אחרי שפורסם, גרמה לי להתעניין רבות בהגות הכללית אשר נחשפתי אליה רק מעט בהיותי בעולם הישיבות (תתפלא אבל בחלק מהישיבות בזמני, אינני יודע היום, היו קוראים בהסתר דברי הגות חיצוניים) מבחינה זו לייבוביץ היה "ליד" או "טיזר" לאוקיינוס ענק של הגות ומידע רב, ועל כך ניתן לומר עליו בהכרח שהוא מורי ורבי, באשר הוא, או יותר נכון התעניינותי בכתביו, הובילה אותי לשוט בדוגית באוקיינוס זה. אשר על כן, דבריך ותגובותיך בעניין זה כנגדי, הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב, אינםן מעלים ולא מורידים, באשר, כאמור, איני חוזר על דבריו של לייבוביץ', אלא מנסה מעט מזעיר, ולא בהצלחה מרבה, להגות בהגותם של אפלטון, קאנט, רמב"ם, וקווין, אשר דבריו של לייבוביץ היו כולם, לא מרביתם, כולם! חזרה על דבריהם. מבלי קשר, חזרה על דבריו של אדם ובר אוריין כלייבוביץ לשבח תיחשב, באשר לא היה זה ריק ופוחז, וולא גנאי הוא!
