רצון איננו "יש" סובסטנציאלי
יש רצוני ורצונך, ודומה שאינך מבין מהו פרימארי בהקשר זה כלל. פרימארי הוא ראשוני/קדימוני, כלומר, דבר שאינו תלוי מידע אודות אובייקט או סובייקט מסויים, אלא הוא קיים באדם, ובאדם בלבד, והוא מקדמי להכרעותיו בנושאים מסויימים. בניגוד לחשיבה אודות המידע המכריח מסקנה אודותיו - ולא משנה אם הידע עצמו נכון, או שהוא חושב שהוא נכון, מכל מקום אם הוא יודע את הדבר הזה אזי מסקנתו מוכרחת. לדוגמה: אדם יודע שחפץ בעל משקל אשר מושלך מהגג יפול ארצה- ידיעתו זו כפויה עליו, והיא תלויית המידע אודות המציאות הפיזיקלית שהוא יודע, או חושב שהוא יודע, בין אם היא תוצר ניסיוני, ובין אם היא היקש לוגי וכו וכו, וכן כל כיוצא באלו, אזי - אדם ראשית רואה משהו, ומסיק לגביו מידע מסויים. כלומר, מסקנתו היא שניונית ותלויית המידע שקיבל. שונה הדבר, שוני רב, בנוגע לרצונו של האדם הזה התלויה בסטרקטורה הנפשית שלו ושלו בלבד, והיא מקדמית למידע שקיבל מהמציאות. כלומר, רצונו במשהו הוא זה אשר הביאו לפעולה. כלומר דבר זה הוא אינטרני במהותו, ולא אקסטרניפקציה של המציאות. ודבר זה אינו תלוי המידע שישנו במציאות, אלא תלוי הרקמה הנפשית של כל אדם באשר הוא, וכל אדם שונה ממשנהו. והיא מקדמית לידע עצמו, או למידע אודותיו, ויותר מכך, וכאן זה המכריע, היא לא רלוונטית כלל למציאות או למידע הנשאב ממציאות זו. ובדוגמה שהבאנו: אדם יודע שחפץ מסויים בעל משקל המושלך מהגג יפול ארצה, ובכל זאת, הוא יכול גם כשאשתו כורעת ליילד תאומים אחרי 20 שנות פוריות, להשליך את עצמו מהגג ולשים קץ לחייו. זהו ההבדל והדיכוטומיה הברורה בין שתי הקטיגוריות הללו המצויות בחשיבה האנושית. ויתירה מכך, הם המבדילים בינינו לבין החיה העוף והרמש הרומש על הארץ. וכולי האי, וזה עיקר - פנומן זה, הנקרא רצוני ורצונך, אינו מוסבר כלל, והוא חריגה בטבע וקיימים הוגים מסויימים, קאנט למשל הגדול שבהם, שטוענים שדבר זה לא רק שאינו מוסבר, אלא לעולם לא יכול להיות מוסבר, אלא זהו הנתון במציאות ואיתו חיים (או מתים).
והערה דידקטית, אם יורשה לי,.הסוגיה הזו, שלא אכחד אם אומר שהיא נוקבת מאוד, ומשמעותה חשובה לאין ערוך, אינה יכולה להידון בפורום זה ללא ידע מקדמי (פרימארי?) אודותיה. איעצך, ועצת הדיוט היא, לנבור בספרות העניפה והדי קשה, גם להבנה, ובעיקר להפנמה, בנושא זה, ו"ביקורת התבונה הטהורה" - של עמנואל קאנט עם ביאוריו והסבריו הנגישים של גדול ההוגים בדורנו והמומחים לפילוסופיה זו - פרופ' ירמיהו יובל בהוצאת הקיבוץ המאוחד במחיר שווה לכל נפש חפצה, היא התחלה טובה מאוד. אך זו כאמור עצה טובה קמ"ל ותו לא מידי.
אשר לעניין איש אשר אירש אישה, בנה בית ונטע כרם, אשר בשלה, כך טענת, תורה פוטרתו מלעסוק במלחמה וליהרג בשל כך - זהו הבל. מעבר לעובדה, והיא עובדה, שבמלחמת מצווה חתן יוצר מחופתו וכלה מחופתה, בשביל להרוג וליהרג, הרי שביהדות ערך האדם אינו ולא כלום, לא שלו, ולא של זולתו, לעומת ערך עבודת אלוהים. התורה והמצוות אינם פק"ל צבאי או כללי עזר של מד"א או זק"א לשמירה על חיי אדם, אלא הם כללים וחוקים שנועדו להסדיר את מעמדו של האדם לפני אלוהים, לאדם המקבל על עצמו הסדרה זו.
