תכירו,עמליה או בשמה המיקצועי "amalia maya"

קונקי1

New member
../images/Emo46.gifלא ברור איך החליפו שמחה בהפקת ריקוד

כאילו זה מה שחשוב הוידאו? ומה עם השמחה של הרגע החוויה של האירוע בכלל לא ברור לי איך התחלפה המשמעות של להתחתן בהפקת אירוע אנשים הפסיקו להתחתן והם מפיקים אירועים מתי הם יהנו מעצם מהחוויה ומהמשמעות של החתונה עם מי שאוהבים מה יותר שמח ממישהי וחברים שרוקדים לכבודך? אבל הכלה התבלבלה בתפקידים והפכה למפיקת אירועים והחליפה את השמחה עם השאלה מה יראו בוידאו ממש חבל לי על האנשים האלה לא היית צריכה להתרגז קרן, עשית את שלך, ותראי מי באמת אומלל בסיפור הזה. רק שמחות
 
|פטילקרן - תצטיידי בגז מדמיע ופשוט... תרססססי

סתם בצחוק, לא לקחת ברצינות... אני רוצה להגיד לך שמה שאת עברת לא פעם ולא פעמיים כולנו עוברות חוויות מעצבנות כאלה. ככה זה כשעובדים עם קהל. לדעתי לפי מה שאני קוראת מדבריך - את התנהגת 10 ! בצורה מקצועית נתת מליבך השקעת וכל הכבוד לך! רק למקרא דבריך, עולה לי החום והעצבים כבר אין לי סבלנות לכאלה אנשים ואצלי הפתיל קצר... קצר..... רק דבר אחד לי אליך, מנסיוני, לדעתי ומאיך שאני נוהגת בהופעות: אני יודעת בוודאות של 1000 אחוז - שמאוד חשוב לאנשים הוידאו - איך ומה יהיה הוידאו, כי מה שנשאר אחרי כל המהומה והתררם - זה צילומי הוידאו. כל המשפחה מתאספת ביחד לצפות בוידאו - זה הכייף של כולם. ישנם אנשים שמתקשרים אלי אחרי שבועות אחרי האירוע ומספרים לי שהם צפו בוידאו והם רואים איך שרקדתי ואיך ששימחתי את כולם והם רוצים להודות לי שוב. לכן תמיד תמיד תמיד אני מקפידה להתייחס לצלם של הוידאו מרטיטה, עושים גימיקים, שטיקים ומה לא, העיקר שיהיה להם למשפחה מה לראות בוידאו ולהשוויץ. גם אל תשכחי שמה שנשאר אחרי כל ההשקעה של הרקדנית זה הוידאו שכולם כולם רואים אחרי האירוע שוב ושוב אז חשוב שהרקדנית תצא בצורה הכי טובה בוידאו. זהו. יאללה שבת שלום ובפעם הבאה גז מדמיע.... תמרה
 

keren alfasi

New member
איזה כייף, כמה עידוד- תודה

נכון הווידאו הוא הדבר היחיד שנישאר. ובכל זאת באירוע חשוב גם פשוט להיות באירוע - להנות מהרגע ומכל רגע, לא?
 
אני לא מופיעה באירועים כאלו אבל מבינה אותך...

אני לא מופיעה באירועים מטעמי צניעות אלא רק בהופעות גדולות בחו"ל עם אחותי או בארץ ואני לא יורדת לעולם לקהל רק על הבמה. אבל יש לי חברות שמספרות לי את אותם קטעים שיש בעלי שמחה שממש נותנים לך להרגיש שאת לא ראויה ולא ממש "סיפקת את הסחורה"- אלו אנשים שקל מאוד להתעצבן מהם ולדעתי צריך פשוט לקחת הכל בחשבון ולהסתכל גם על ימים שהיו לך הופעות פיצוץ וזכית למחיאות כפיים ולתשואות בלי סוף גם מבעלי השמחה... אל תקחי ללב והעיקר שאת תמשיכי להופיע ולשמח אנשים.... יש ימים כאלו וצריך לנסות להתעלם מהם... יפית
 
תמרה צודקת.יראו ת'וידאו ויתנצלו או שלא.. אבל

יבינו את טעותם. או שלא.. את מבחינתך הופעת קיבלת את תשלומך, וזהו. אל תנסי למצוא חן בעיני כל האנשים כל הזמן. זה לא ניתן. תארי לך שגם לי זה קרה.. היית מאמינה? והיום , עד היום בעל הארוע חבר טוב שלי. הוא היה שתוי בארוע והתלונן על כל מיני דברים עליי ועל הלהקה שלי ואחרי שראה את הוידאו התקשר והתנצל על התנהגותו. אפרופו פשלות, קבלו כמה: 1. פעם, נפתחה לי חזייה באמצע ההופעה. פשוט נשמתי עמוק מידי והסוגר נקרע לגמרי. מה עשיתי? פשוט. לקחתי את הצעיף וקשרתי סביב החזייה והמשכתי. מזלי שאני מופיעה עם רשת תמיד והחזייה הייתה צמודה לגוף בעזרתה. 2. באמצע הופעה התחשק לי קצת שימי צ'וצ'ו אתן בטח מכירות מה זה.. על המזל שלי דרכתי על חתיכת זכוכית שפיצית בגודל של מטבע שקל. היא חדרה לי לכרית הבוהן ולא יכולתי להוציא אותה. המשכתי את ההופעה עם כאבי תופת וחוסר יכולת לעמוד על הרגל ואל תשאלו איזה שובלים של דם נגרו לאחר מכן..ממש פיקסו באולמי בון בון .. 3. שכחתי מה היה השלישי שרציתי לספר..
 

keren alfasi

New member
עוד כמה פאדיחות - מצחיקות...

1. סניף ויצו באחת הערים הגדולות אני מוזמנת להופיעה במסיבת סיום שנה של אחת הקבוצות. ביקשו ממני להגיע ב- 21:15 אחרי הנאום של ראש הקבוצה. הגעתי בדיוק בזמן. קיבלה אותי אחת מחברות הקבוצה וליוותה אותי לחדר ההלבשה. עוד לא הספקתי לפתוח את המזוודה ולהוציא את התלבושת וכבר אני שומעת את התקליטן: "הכנו לכם הפתעה הערב" אני אומרת לעצמי בלב מבודח: "תארי לעצמך קרן שמכריזים עליך ואת עוד כאן...חה חחחח" ואז אני שומעת את התקליטן ממשיך: "קבלו במחיאות כפיים את קרן רקדנית הבטן!!!!" וכאילו שזה לא מספיק השיר כניסה שלי מתחיל לנגן בלעדיי. אלוהים!!!! אני מתלבשת במהירות האור, מרוב לחץ כבר כולי מים. אבל זה לא נגמר. התקליטן שראה שאני לא נכנסת הכריז בפעם השניה "קבלו אותה, רקדנית הבטן שלנו קרן אלפסי" ושוב שיר הכניסה שלי מתנגן בדרמטיות בלעדי... 2. יריד חוצות היוצר, אני מופיעה. בעלי ושני ילדי עומדים בקהל. מישהוא מחייך לבעלי ואומר לו: "חינוך מיני מגיל צעיר, אה?" ומצביעה על הבן שלי בן הארבע. בעלי עונה לו: "לא, זו אמא שלו שרוקדת"... "אה, מה אתה אומר.." עונה לו האיש, "לא יכול להיות זה גוף של אשה שעברה לידה?", "אולי שתי לידות?" עונה בעלי ומצביעה על ביתי בת ה- 6. 3. מסיבת אחרי המקווה "אפטר מקווה" בהרצליה פיתוח. למסיבה הזו הגיעה במיוחד מערב הברית (ארה"ב) הדודה (אחות של אם הכלה). היו שם בערך 100 נשים, הן רצו הפעלה והופעה. הכל היה אחלה, הן היו מרותקות, הסדנה היתה מרתקת, אני לבושה בג'לביה שבחלק השני של הערב מוחלפת בחליפת ריקודי בטן (הג'לביה לסדנה). פתאום לתוך הריכוז הזה, מתפרצת הדודה שיכורה לגמרי בחליפת רקדנית בטן מקצועית ורוקדת לא אחרת אלה כמו חשפנית במועדון זול. ואיזה מהומה היא עשתה, אלוהים ישמור. אני זורמת איתה רוקדת איתה קטע שניים נותנת לה להיות במרכז להשתולל ויאללה חזרה לסדנה. אני אומרת מילה כמו למשל מסבירה על הקשר בין ריקודי בטן וגוף האישה והיא חוזרת אחרי: "כן,כן, תקשיבו לה, כל מה שהיא אומרת נכון, זה אמיתי". אני מבקשת ממנה להרגע ואומרת שזה בסדר היא לא צריכה לחזק את דברי. מנסה להמשיך והיא בשלה. אז החלטתי להשתמש בה. נתתי הוראות וישר פניתי אליה לאישור וחיזוק, וזה היה מצחיק, זה היה הגימיק של הערב. בסוף החלפתי בגדים והזמנתי אותה לרקוד. במבטא שיכור ומבט מזוגג היא אומרת לי: "מה דעתך אני ואת על סולו דרבוקות ראש בראש...היק..טוב. מה את אומרת?" אמרתי יאללה. שמתי דרבוקות בלדי, אם לא יודעים איך לרקוד אותן באמת גומרים על הריצפה אחרי דקה שתיים. וזה מה שקרה. היא התעייפה תודה לאל עד סוף הערב. אבל כשבאתי ללכת התעוררה ואמרה לי שוב "את עשר, בנות תקשיבו, כל מה שהיא אומרת תקשיבו לה, אני אומרת לכם, זה נכון, היק..." 4. טוב זכוכיות זה ברור - אין מה להוסיף 5. האוהל שהופעתי בו בקביעות ולו רק כדי לשמוע את הזמר שהופיעה לפני מכריז בקול מזרחי מסתלסל: "גיבורתי ורבותי, קבלו את רקדנית הבטן מספר אחת בישראל"...וכל פעם מחדש זה הצחיק אותי מחדש... 6. אוי את זה יותר מאוחר - מועדון לילה עם הופעה שלא אשכח לעולם - עכשיו אני חייבת להקפיץ את הילדים שלי לחברים.. To be continued קרן אלפסי
 

אשתהר

New member
זכוכיות וזכרונות...

במלחמת לבנון השניה התנדבתי להופיע יחד עם חברת הפקות לחיילים. אני ובעלי מגיעים עם הרכב לאיזור הדרום למקום שכוח- אל שעד היום אני לא יודעת איפה זה היה. עלינו על ג'יפ צבאי והעמקנו עוד לתוך השטח. מקום הזוי לגמרי. פלוגה של צנחנים הגיעה כשאני מתלבשת בתוך איזה וואן בתנאים נוראיים.(טוב שלא לבשתי את החזיה על האגן.) יצאתי אליהם ורקדתי אומנם על מחצלת אבל כמה זכוכיות היו שם...בירות וכוסות נישברו, מילא הזכוכיות אבל חשוך ומסביבי עקרבים ונחשים בשטח ולא יודעת מה עוד. החבר'ה שם פשוט לא נתנו לי ללכת, כשרציתי לזוז והלכתי לוואן להתלבש (ידעתי שבסוף יהיה לי קרון כמו בהוליווד...) המפקד שלהם דיבר איתי בחומרה ואמר ש"מחר אנחנו נכנסים ללבנון והם אחרי טירונות ארוכה וזה השמח היחיד שלהם." לא היה לי לב ללכת והסוף היה שהשתכרנו כולם יחד וכבר לא הרגשתי את הרגליים שלי. למחרת ראיתי את כפות הרגליים שלי וניבהלתי. כמו שבוי מלחמה... חתכים, פיצוצים, נפיחות ומה לא. טוב, בשבילם היה שווה לסבול כמה ימים....
 

keren alfasi

New member
פאדיחות מצחיקות - פרק המשך

6. הוזמנתי להופיע במועדון לילה בירושלים. לאחר תיחקור היחצ"ן של המועדון וניסיונות (שלא הצליחו) לברר על המועדון דרך חברים ירושלמים החלטתי לקחת את העבודה ולנסוע עם בעלי. כשסגרתי את ההופעה שאל אותי היחצ"ן אם אני באה עם מאבטח/מלווה שלי? צחקתי ושאלתי מה קורה אני צריכה מאבטח? הוא אמר לא, לא אל תדאגי אנחנו נאבטח ונדאג לך, אין לך מה לדאוג. האמת שהוא נשמע לי אחלה בן-אדם, קצת עם מבטא - לא הצלחתי להחליט איזה ואם בכלל. יום שישי לפנות בקר (הגעתי מהופעה אחרת, שתיים לפנות בקר לי-ם), אני מבינה שהגעתי למועדון לילה של אתיופים. אין לי כלום נגדם, רק הבנתי שהפשע שם חוגג. עוד לפני שירדתי מהרכב, מחכה לי מאבטח - שתי טיפות מים רמבו (סילבסטר סטלונה), הוא פונה אלי באנגלית: "שלום גבירתי, אני המאבטח שלך, בואי אחרי" וכמו בסרטים מפנה לי את הדרך, נותן הנחיות איפה לעמוד מתי להתקדם - משעשע ביותר...כולו רציני, אוזנייה, מתח, מבטים...חחח. אני מבקשת לעשות סיור קודם במועדון לראות אם אני מופיע בו בכלל ואם כן איפה, והוא מבקש שאחכה רגע ואחרי כמה דקות מבקש שאבוא אחריו. דווקא נראה לי סבבה המקום, אנשים שמחים, לא רואה שיכורים, לא רואה בעיות, אפילו מצאתי במה קטנה לרקוד עליה - סבבה. אני מתלבשת ועולה להופיע, משך ההופעה ארבעה מאבטחים חמורי סבר חוסמים את הבמה - חוצצים ביני לבין הקהל, וזה מוזר מאוד לרקוד לגב החסון שלהם. כל פעם שמישהוא מעז לעלות לבמה הם מתנפלים עליו וגם עליה ומיד מורידים, הרגשתי מינימום ראש ממשלה..אבל מה, אחרי שיר אחד ביקשו ממני לחזור למשרדים. "מה, אני חושבת, זה היה כל כך נורא?" לא מבינה מה קרה ותחת אבטחה כבדה מלווים אותי למשרד. היחצ"ן במשרד אומר שהיה מצויין וכמו שסיכמנו עוד חצי שעה ריקוד נוסף בתלבושת חדשה. סבבה, אני מחכה במשרד בשיעמום (הבעל שלי כמו תמיד מוצא לו חברים ועיסוקים בכל מקום ומזמן נעלם עם חבורת המאבטחים ושאר העובדים של המועדון). פתאום אני שומעת חבטות על הדלת. אני מסתכלת במוניטורים שבמשרד שמחוברות למצלמות במועדון ורואה קהל גדול וצפוף הולך קדימה ואחורה כמו באניה. כאילו הזיזו להם את הריצפה - כל הקהל מתדרדר קדימה ואחרי שניה אחורה. וכל אחורה אחריו חבטה בדלת. ואין סאונד ואני לא יודעת מה קורה ואני לבד במשרד. התחלתי לחפש מפתח לדלת המשרד לנעול את עצמי מבפנים. אם קורה משהוא שלא יכנס לי איזה שיכור פנימה. אני ניגשת לדלת ובום היא נפתחת בפתאומיות - נכנס מתנשף כולו אחד המאבטחים הגדולים - כולו נשען על הדלת, בבהלה, מתקשר למשטרה, כמעט בוכה מרוב פחד ובהלה ויוצא חזרה. בקיצור - מה שראיתי במוניטור זה קהל שבא למועדון ובגלל איזו קטטה ומהומה שהיתה בחוץ כולו נדחף ודחף. אחרי כמה דקות - נכנס היחצ"ן עם בעלי המחייך (שהאמת היא שדאגתי לו, שלא יהיו לו רעיונות להפריד או להתערב, שלא יהיו לו רעיונות...). אז היחצ"ן - שילם לי מזומן פלוס בונוס טיפ וגם כתב לי שוב תודה תודה על המעטפה, התנצל ואמר שעכשיו זה כבר מסוכן מידי להופיע. רמבו ליווה אותנו לרכב כשהמהומה נרגעה בחוץ. ואני אמרתי שזה לא רע להרוויח ככה בשביל 5 דקות. איזו חוויה...מזל שאני אוהבת אקשן. טוב יש עוד כאלה. זה מעניין מישהוא? קרן אלפסי
 

light the night

New member
את לא רציניתתת

נשמע כמו איזה תסריט לסרט אקשן מטורף עם איזה כמה חתיכים שמצילים אותך בסוף ואת שם הכי זוהרת מבין הכהים חחחחח ענק ובטח שזה מעניין חיכיתי לחזור הבית המהעבודה כדי לקרוא את השישי אם יש עוד תכתבי!!
 

keren alfasi

New member
וזה עוד כלום

אם כבר סרטי אקשן - חכי שתשמעי איך בכיתה ב' חילצו אותי בקניה (אפריקה) במבצע ביטחוני מביתו של השגריר מסוריה. אבל זה לא קשור לריקודי בטן...
 

light the night

New member
את לא נורמליתת

למה את מחכהה ספרי כבר איפה נשמע סיפורים כאלה הזויים ביום יום חח
 

keren alfasi

New member
על כוס קפה, בפעם הבאה שניפגש

טוב נו, לא אמתח אותך... למרות שאין קשר לשרשור. כשהייתי ילדה גרתי כמה שנים בקניה (מזרח אפריקה) במסגרת שליחות של אבא שלי ממשרד הביטחון. בכיתה ב' הגיעה ילדה נחמדה, שחומה, עם שיער תלתלים ארוך לכיתה - הבת של שגריר סוריה. ההורים שלי הסבירו לי שהיא שכנה שלנו בישראל וביקשו שלא אתיידד עמה, מכוון שישראל והמדינה שלה לא חברות...(כך הסבירו לי). כמובן שההסבר הזה מאוד סיקרן אותי, וגם איתגר אותי, שלא אומר גם משך אותי. החלטתי להתחבר עמה ולשמור את זה בסוד. היינו צריכות לשמור בסוד גם מהמורים שקיבלו הנחיות שלא לחבר ביננו. אז היינו מתכתבות, נפגשות בשירותים לדבר, הרבה סימני עיניים. אני זוכרת שדיברנו איך נתקן את העולם, כמה המבוגרים לא מבינים ומה הבעיה שלהם שהם עושים מלחמות... יום אחד סיפרה שיש לה יום הולדת. בתמימותי, ביקשתי מהורי ללכת ליום הולדת וכמובן שהם אסרו עלי באיסור חמור. אז.. בקניה המרחקים גדולים והיינו נוסעים בהסעות של אוטובוסים מיוחדים לכל אזור. אז תיכננו יחד איך אני מתחמקת מההסעה שלי, ועולה על האוטובוס שלה בלי שישימו לב, ביום שבו היתה לה יום הולדת. גם היה לנו תירוץ להורים שלה, אמרנו שאני מישהיא אחרת ושאני מגיעה ישר ליום הולדת ושההורים שלי יחזירו אותי יותר מאוחר. אבל בפני ההורים שלי לא עמדתי. התקשרתי להגיד להם שאני אצל חברה (מה שהיה מאוד לא מקובל, כי בטח לא מעדכנים את ההורים אחרי מעשה - זה לא ישראל). אבל לא עמדתי בתחקיר שלהם. חשבתי בתמימותי שכשיראו שאני שם ובסדר - שלמה ובריאה יוותרו לי ויתנו לי להישאר. אבל כמה שטעיתי. אבא שלי השתתק על הקו, קולו רעד. הוא אמר לי לא לדבר עברית ושייתקשר עוד כמה דקות. אחרי כמה דקות התקשר מישהוא שאמר לי שאדבר איתו באנגלית ושאתנהג כאילו שהוא אבא שלי. ביקשו ממני לצעוד לכיוון השער בשעה מדוייקת. ולהגיד שאבא שלי הגיעה לאסוף אותי (שער=במרחק של אחוזה, הכל שם שטחים ענקיים). ובאמת בשעה שניקבעה עמד גבר שלא הכרתי ועשה לי תנועות של "בואי אליי". אמרתי שזה אבא שלי, שאלו אותי מה כל כך מוקדם? ולמה הוא לא נכנס עם הרכב בשער? לא עניתי וצעדתי בפחד לשער. מיד הוכנסתי לאיזה רכב לא מוכר עם עוד כמה גברים שלא הכרתי, והם העבירו אותי לרכב של אבא שלי שחיכה לי במקום אחר ונסעו אחרינו עד הבית. וכך שוב, הרמתי את כל אנשי המשלחת על הרגליים...
 
למעלה