אני בהלם טוטאלי. פתחת בפני אופקים חדשים...
באמצעות הוידאו הזה נתת לי לגיטימציה מדהימה לשבור חוקים, ואלוהים, היכן מונחת האומנות אם לא בשבירת החוקים... וזה לא שקודם לא ידעתי שאפשר, אולי הייתי צריכה לדעת שאפשר בכל כך הרבה חן, מוזיקה כל כך אהודה, כל כך אהובה טריפ הופ מהמם (כמו השיר הראשון... מזכיר את מאסיב אטאק המהממים), ועוד התגלגלתי לי הלאה אל מחוזות הגוטיק פיוז'ן, ונגנבתי, באלוהים, נגנבתי... ככה אני רוצה. כך ולא אחרת. להיות מסוגלת לנגן בגופי כל שיר, בלי להצטרך להסביר, לתרץ את הסגנון, התנועה, התכנון... אולי לא נועדתי לרקוד בטן, אולי הייתי צריכה להיות משהו אחר, אבל מה לעשות שאני אוהבת אוהבת אוהבת את התנועות הספציפיות האלו, השורשיות, האדמתיות, המחוברות לגוף אמיתי וחי- ולא למכונה שלאורך שנים נבניתה ותוכננה רק כדי לייצר מוזיקה. אז אני, על כל פניי, על כל משמניי, על כל תחושותיי- מתבטאת הכי טוב בתנועות מזרחיות, ישמרנו האל, אבל כל כך אוהבת כל כך הרבה סגנונות של מוזיקה! ולמה נועדתי להגביל עצמי רק למוזיקה מסוימת, למה הגבולות... חולמת. תמיד עפה מעל הגבולות. לא יכולה להשאר בתוכם.