תענו לי בכנות: רק אצלי זה ככה?

[אמנון מרגלית]

בדיוק להפך...../images/Emo43.gif

כתבתי (ואני מצטט) ש"אני בטוח שבעלך אוהב אותך" כי אחרת באמת לא היה עם מי לדבר. אז מתוך נקודת המוצא היפה הזאת ניתן לגשת אליו. תראי, אני יודע שלגדל ילד זה "קריעת תחת" (ו...הפתעה : זה לא הולך ונהיה קל עם השנים...) וזה לפעמים (בייחוד בעת מחלה) יותר ממשרה מלאה נוספת. אין לי פתרונות פלא . שני בני הזוג צריכים לחלק את העומס. כל מה שאני טוען שלא צריך לחלק חצי/חצי כי לכל אחד יש ייתרון יחסי . סתם לדוגמא : אם אחד מבני הזוג טוב יותר בלבשל...שיבשל הרבה יותר מבן הזוג השני וכדומה.. כך שתהיה חלוקה בעומס אבל לא חלוקה במשימות עצמן... חג פורים שמח הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[ליאת של בר]

נכון! ואני בכלל לא עובדת אז ממש קל

לי. נכון שבגלל שאני לא עובדת יש דברים שאני עושה אפילו אם הם מהסוג האמור להתחלק. ואין לי בעיה עם זה. אבל לך תסביר לו מה זה לבדר כל היום את האוצר הקטן שלי, וכשהיא ישנה לרוץ לנקות לסדר ולארגן (או להיות בפורום ואז נשארת לי המון עבודה) ושבערב גם אני מאוד עייפה (במיוחד כי מאז שהיא נולדת כמעט ולא ישנתי טוב)

 

[דיאנה1]

תציעי לו להתחלף לשבוע

הוא יהיה יום יום עם שירה מ 5 עד 8 - שיתארגן איכשהו בעבודה על זה - ואת תחזרי רק ב 8, תעבדי או תבלי או תעשי ספורט או מה שבא לך. רק לשבוע. אני בטוחה שאחר כך הוא יבין (ואפילו לא יחזיק מעמד עד סוף אותו שבוע...)

 

[אמא של שירה1]

היו לו יומיים כשהייתי באמסטרדם, רק

יומיים והוא מבין שזה מאוד קשה אבל זה לא גורם לו לשנות

 

[אמיר.]

אני הולך להגיד משהו קצת מגעיל...

אולי קצת לבכות ??? לא בקצה מריבה... ככה סתם באמצע ארוחה נעימה... הוא מה זה יבהל.. לא ?

 

[אמא של שירה1]

היינו גם שם, הוא מאוד נבהל , בכלל

אם הוא רואה שאני על סף התמוטטות ואז הוא משתדל לעזור לכמה ימים ואחרי כמה ימים חוזר לסורו

 

[rachell]

.... אצלנו זה ככה:

אני קמה בפעם הראשונה שניה שלישית רביעית וכשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר אני מעירה את הבעל ואומרת לו עכשיו אתה ואז הוא קם........... וכך זה אצלי כי האפשרות האחרת זה "להכנס בו" כמו שאמרת נכון זה מרגיז אבל יש משפט ששמעתי פעם "עדיף שהידיים יעבדוו ולא יכאב בלב" האם השאלה שלך היא איך להסתדר אם כפיר בלילה או איך להסתדר אם הבעל? נילי - לא נראה לי שכדאי להכנס למתחים וריבים בגלל הלילות מה שיגלוש גם לתחומים אחרים באופן כללי מהלילה הראשון אני מתפקדת חצי אחרי 12:30 בלילה ודי מהר מצליחה להעביר את המסר שבלילה ישנים ולא משחקים או "מבלים" אין אצלי שום פעילות מעבר למינימום גם בלילות שאחת הבנות הקיאה: החלפתי לה מהר בגדים, מצעים, מעט מים ומיד חזרה לישון בלי להדליק,, אור בלי לצאת מהחדר, בקבוק, נישוק, וחזרה למיטה.............. לילה טוב ושקט

 

[דיאנה1]

בספר שאהוב עלי מאד, "גשר מעל ומעבר"

של ריצ´רד באך, הוא מתאר את מערכת היחסים שלו עם אשתו ואיך הם מתמודדים עם קשיים. יש להם הסכם בלתי כתוב שבכל זמן רק לאחד מהם מותר להשבר, "לשבור את הכלים", להחליט שהוא לא יודע יותר מה לעשות וכל מה שהוא מסוגל זה לבכות. ואז השני מגבה אותו, עושה מה שצריך ונותן לו כתף. למרות שהם לא דיברו על גידול ילדים - אין להם ילדים, ולא פעם תהיתי למה לא מדובר על זה בכלל בספר - אני חושבת שזה נכון במיוחד בגידול ילד, אתגר שמביא הרבה מאד הזדמנויות ל"אני לא יכול יותר". להתמודד עם ילד שבוכה ובוכה באמצע הלילה - זה בהחלט מצב כזה. גם אני מגיעה לזה, ואז בעלי לוקח ממני את הילד, משחרר אותי לנוח, לבכות או מה שלא יהיה ולוקח פיקוד. גם אצלנו, בדרך כלל זה הפוך, בעלי מאבד את הסבלנות קודם. אבל אצלנו רק בעלי עובד, אני לא, אז זה נראה לי מובן שאני צריכה להשקיע יותר כי יש לי אפשרות לכך. אני חושבת שאם יש תחום שהוא קשה יותר לאחד מבני הזוג - מבלי להכליל או לקשור את הקושי למין ההורה, כי זה באמת לא רלוונטי - אפשר לחלק את התפקידים ככה שכל אחד עושה מה שיותר קל לו. כמובן שזה דורש רצון להשקיע משני הצדדים, ומוטיבציה לפיצוי בתחומים אחרים ממי שמקבל "פטור" בתחום מסויים. כדאי ליזום שיחה פתוחה וכנה על הנושא ובה לראות איך בדיוק מחלקים את העומס ככה שאף אחד לא מרגיש שהכל מוטל עליו. זה לא חייב להיות "חצי חצי", ובודאי שהחלוקה מתאימה לנסיבות וליכולת של כל אחד מההורים להשקיע. אצלנו, אני לא אוהבת לעשות להם אמבטיות. הגב שלי כואב מההתכופפות, קשה לי לתמרן עם להרים אותו ולעטוף אותו במגבת באותו זמן. אז אני לא עושה אמבטיות בכלל, הן מחכות לבעלי שיחזור מהעבודה. לעומת זאת רק אני קמה בלילה. גם בגלל שאני מעדיפה להרדים אותו בצ´יק צ´ק בהנקה, דבר שבעלי לא מסוגל לעשות כמובן, וגם בגלל שאני לא עובדת. ובהחלט יכול להיות שיש אנשים שקל להם יותר לתקשר עם ילד גדול יותר שכבר מדבר או לפחות קל יותר לדעת מה הוא רוצה, בלי קשר אם מדובר בנשים או גברים. אבא שלי למשל מודה בכך בגלוי שהוא כזה.

 

[תמי של ניב]

אצלי זה לא ככה

בגלל שאני עדיין סטודנטית, ועוד סטודנטית שאין לה קורסים, אז אני יכולה לקום מאוחר, לעומת זאת בעלי צריך להתחיל לעבוד מ-6 בבוקר. אז אני זאת שצריכה לקום לניב בכל מצב, עכשיו זה כבר לא אוכל אבל כל דבר אחר כן. עד עכשיו זה היה כל הזמן אבל לפני כמה ימים התעמתתי עם בעלי והגענו להסדר שהוא יקום אל ניב בסופי שבוע.

 

[אמיר.]

כן - גם אצלי זה ככה...

למעט יונקים ... ילד קם, בוכה, מקיא, כואב .. השד יודע... בכל שעה שהיא - עלי ועלי בלבד. במקרים היסטריים - יש סיוע מרעיתי... האם אני כועס ? לא, כל אחד וכישרונותיו הוא, בין אם זה בטיפול בבית ובין אם זה בקשר עם הילדים.. לרדת לגינה - רק אני. לקרוא סיפור ? לשחק משחק ? רק רעיתי... במקום להתחיל לכנות אחד את השני בשמות כמו ´אגואיסט´ (או יותר גרוע. נו נו נו), עדיף לשבת ברגע של שלווה ולראות, ביחד או לחוד, איך ניתן לפצות, באמת, על חוסר היכולת של אחד הצדדים בתחום מסוים.. למשללללללללל לכי לישון מוקדם יותר והוא יקח על עצמו לארגן את הבית טיפ טופ ... סתם דוגמא... פורים שמח.

 

[מיכל של עומר ויובל]

צריך ללמוד להכיר את המגבלות שלכם

אמנם הזאטוטים שלי עוד לא בני שלושה חודשים, אבל בכל זאת הם שניים, מה שאומר ששנינו צריכים לחלוק בקימות בלילה. בעיקר בהתחלה, היה קשה נורא. הם קמו כל שעתיים שלוש לאכול (לא ביחד), ופשוט כשאני כבר התמוטטתי בעלי החליף אותי. בכמה השבועות הכ"כ קשים ההם למדתי שעם זה שהוא כ"כ נהדר איתי ואיתם כל היום (חוזר מהעבודה, מוריד את המעיל וישר מקבל עליו ילד להאכיל, להחליף, לשחק, מסדר את הבית, רוחץ כלים ובקבוקים), אם הוא לא מקבל לפחות 5 שעות שינה רצופה בלילה, אין עם מי לדבר. הוא עייף ועצבני. אז אני משכיבה את יובל, שהולך לישון בסביבות 12 בלילה (כשעה וחצי אחרי עומר), כך שהבעל יכול ללכת לישון מוקדם יותר, ועושה ממש הכל כדי לא להעיר אותו עד שעות הבוקר המוקדמות. מכיוון שאני לא עובדת, אני יכולה לישון עוד קצת בבוקר בעוד שהוא חייב ללכת לעבודה.

 

[מיכל153]

אצלינו בעלי קם בלילה ועוזר בהרבה..

היי אצלינו בעלי קם בלילה, כי אני לא שומעת את הילדים. הוא מצליח יותר ממני להרגיע בכי. הוא עושה כלים, קניות ודואג לכביסה לפני מכונה ואחרי מכונה. החתלה, החלפת בגדים והאכלה - על שנינו. לפעמים אנחנו מפילים אחד על השני בקשה לעשות במקומנו (תלוי אם אנחנו עייפים או סתם רוצים לאכול/לראות תוכנית בטלויזיה/לשחק עם ילד אחר וכו´). משחקים ושיעורי בית (כל הלימוד) עליי, טיולים בעיקר על בעלי. בבוקר בעלי דואג לכל 4 הילדים (אוכל ומפתח לילקוט לגדולים, אוכל לקטנים ולהעביר את הקטנים למסגרות). אני לקחת לפיזיוטרפיה וקלינאית תקשורת את הקטנים. אני דואגת לפסיכולוגית וקלינאית תקשורת של ליאור. קשר עם ביה"ס(אספות הורים, מכתבים, טלפונים למורים) - עליי. הקשר עם המטפלות במשפחתונים של הקטנים - עליי. לדעתי, בערך רשמתי הכל. ביי מיכל153

 

[odeia]

אז ככה, עד גיל מאוד מאוחר אני קמתי

ואני בלבד, מכמה סיבות: בעלי עבד או למד ואני נשארתי בבית. אני שמעתי את הילדה בוכה/נחנקת וכו´. אני זו שידעה הכי טוב לטפל בה. בלאו הכי התעוררתי כשהיא בכתה אז למה לא לקום? אם לילד טוב עם הורה אחד כשהוא במצוקה, צריך לאפשר לו את זה גם אם זה קשה. אני המשכתי לקום לילדה בלבד גם כשחזרתי לעבוד. עד גיל 3 הילדה ישנה איתנו בחדר כי היא אף פעם לא ישנה לילה שלם ולא היה לי כח לרוץ לחדר אחר. גם היום, כשהיא מתעוררת המון פעמים אני בדר"כ הולכת. זה קשה, זה מתיש ואפילו לפעמים שובר, אבל צריך תמיד לנסות לראות את הצד של הילד, ואם הוא במצוקה כלשהי, לא צריך להקשות עליו עוד יותר ושההורה היותר סבלני וההורה שמצליח לעזור יותר - צריך לקום! זה לא משנה אם זו אמא או האבא, רק לעשות את זה בשיא הסבלנות והאהבה. תאמינו לי שאני יודעת מה זו עייפות עד לאובדן חושים, אבל כשהילדה היתה צריכה אותי - הייתי שם בשבילה.

 

[אירית של מורן ומתן]

לא רק אצלך...

גם בעלי די "קוטר". בכל פעם שמתן בוכה קצת יותר מהרגיל או במצבי מצוקה בעלי נכנס ללחץ ומקטר... יש פתגם באנגלית: God, Give us the strength to accept things we cannot change The serenity to change what we can and the wisdom to make the difference (משהו כזה) אז נכון שזה מעצבן נורא, ואני מודעת לעובדה שיש מצבים שבהם אני צריכה לטפל בשלושה ילדים, אבל בדברים אחרים אני מקבלת את הפיצוי. אז מה שאני רוצה בעצם לומר הוא שכשמקבלים את הקושי של האחר, מורידים ציפיות ואיכות החיים טובה יותר.

 

[נילי של ס&כ]

../images/Emo41.gif תודה לכולם ../images/Emo41.gif

עודדתן אותי נורא. עד עכשיו חשבתי שמשהו דפוק אצלנו. אני עובדת ולומדת, כך שזה לא תירוץ קביל אצלנו. ושוב - בימים כסדרם אנחנו מתחלקים יפה. אותי מרגיזים הימים הקשים. כשקל זה לא חוכמה לעזור. כשקל אני מסתדרת לא רע גם לבד.

 

[אמיר.]

יש משהו טוב בכל מה בקראתי... ../images/Emo13.gif

אני חייייייייבבבבבבבבבבבבבבב להביא את רעיתי לקרוא על הבעלים שלכן... אולי אני אזכה בכמה נקודות זכות ???

נכון שזה ממש נורא להבנות על חשבון אחרים ??? נו.. פורים היום... פורים שמח...

 

[סיגל היי-טק]

התלבטתי עם להגיב, ומכיוון שאני לא

מהשתקניות, הנה גם אני מגיבה: לאבא של שגיא מגיע להדליק משואה ביום העצמאות, לקבל את פרס נובל לסובלנות, ולהיות מוכתר לאב השנה! אז נתחיל מהתחלה: למה המשואה ביום העצמאות? כי הוא נשוי לי, ואני לא בן-אדם קל כלל וכלל. לא ניכנס לזה (לא מתחשמק לי טיפול פסיכולוגי ב 9 בלילה), אבל באמת כל הכבוד לו שהוא מחזיק מעמד (ובכלל, שהוא החזיק מעמד בהריון, עם אישה שנדפקה לה האישיות עד הסוף ובאותו מחיר נדפק לה גם המוח

) למה פרס נובל לסובלנות? כי יש לו סבלנות אלי, עם כל השיגעונות שלי, והעקשנות שלי, והשטויות שלי וכל הדברים שיוצאים לי לפעמים מהפה לפני שעברו סינון דרך המוח (טוב, זה האחרון בשיקום עכשיו... אפילו ליאור של חנה {שיצטרפו אלינו כשיחזרו עם שיר הביתה} אמר לי היום, שהזיכרון שלי בהריון היה על הפנים). למה אב השנה? כי הוא אבא מדהים! הוא החזק מבין שנינו כשאני נשברת. הוא אף פעם לא נשבר! בחיי! הוא הגב שלי ואלולא הוא, אינני יודעת היכן הייתי היום. מהרגע שהוא נכנס הביתה מהעבודה (אחרי שהוא הלך לשירותים, ירד עם הכלבים למטה וחטף לאכול משהו, וכל זה ב - 20 דק´) שגיא עובר לרשותו. ממש החלפת משמרות שלימה. אני זאת שרק מסביב... למרות שאני "לא עובדת" בעבודה המוכרת לצורכי מס (להיות אמא FULL TIME JOB עדיין לא מוכר, לצערי), גם הוא קם בלילה. דיי מעצבן אותי שמישהו אומר לי "אבל את לא עובדת"... כמו שמישהו אומר לי "איזה יופי, הוא עוזר לך"... מה זה השוביניזים הזה? עוזר לי? בשביל זה יש לי עוזר בית, שיחיה המתוק, שלא נשוי לי, ותמורת תשלום, הוא מנקה לי את הבית. בן-זוגי לא עוזר לי! הוא מתחלק איתי בעבודה! יש לילות שאני מפורקת, ואני לא מורידה רגל מהמיטה!!! לילה למחרת אני מפצה אותו ולא נותנת לו להוריד רגל מהמיטה. אבל בשאר הלילות, הוא גם להאכלה/שתיה הראשונה ואני לשניה. אם שגיא מתעורר ב - 5, אני לא קמה, אלא אבא של שגיא קם, מבדר אותו עד 7:30, ואז מוסר לי אותו ונוסע לעבודה. בקיצור - אני נשואה לאדם מדהים, שיחד איתו הבאתי ילד מדהים לעולם. ותפילה קטנה: ששגיא יצא דומה לאבא שלו, ואהיה המאושרת באמהות כאילו שאני לא מאושרת עכשיו, אבל זה רק יוסיף

 

[אמיר.]

וגם לי יש תפילה קטנה..

שרעיתי תחשוב עלי ככה....

(לא מגיע לי ?????????)

 

[החושף הנחשף לאהבה]

החושף לא ממש גידל תינוקות

והקטנה וגדול כבר לא מתעוררים בלילה ואם כן אז החושף קם אליהם אפילו יותר מהמופלאה. אז עד שהמשפחה תגדל עובדות הוא לא יכול להביא אבל יש לו השערה מבוססת שהוא יחלוק את הלילות עם המופלאה בדיוק כמו שהוא חולק איתה הכל היום. אבל דבר אחד ממש הציק לחושף בכל השרשור הזה וזו רק מילה אחת קטנה בעלי מאיפה זה בא לכן? אם הוא בעלך אז מותר לו לעשות מה שבא לו. ככה זה החושף הוא בעלה של מכונית והוא יכול מחר למכור אותה או לשרוף אותה. אבל לבני אדם אין בעלים. יש בני זוג, שותפים, יקירים, אהובים, מופלאים או אישי (כמו שאומרת אימו של החושף) אבל בעל חס ושלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ותודה שהקשבתם.

 

[סיגל היי-טק]

שירשרת בהמשך למילותיי, ואם תשים

לב, אני לא משתמשת במילה בעלי כלל וכלל. אני נשואה, אבל אבא של שגיא אינו בעלי. אני מכנה אותו באינספור כינויים אחרים, כגון:המאהב שלי, בן-זוגי, האור שבחיי, האיש שאיתי, החבר הכי טוב שלי אבל אף-פעם לא בעלי