תענו לי בכנות: רק אצלי זה ככה?

[נילי של ס&כ]

../images/Emo24.gif חזרה אליך, וגם ../images/Emo51.gif

 

[אמא של תומר]

אני לא מקבלת את מה שאת אומרת

"הבעיה שהבעלים החמודים שלנו לא יודעים את זה" אז תגידו להם! אם את יודעת שמילה טובה שלו תיתן לך כח לעוד כמה ימים, תגידי לו! תגידי לו שלא יזיקו לך קצת מחמאות ומילות הערכה מדי פעם. אולי הוא עובד קשה בחוץ, אבל את עובדת קשה בבית. לגדל ילד זה יותר קשה מלשבת במשרד ולהקליד במחשב (או כל דבר אחר שהוא עושה), ואם הוא לא מבין או קולט את זה, אולי ביום שישי תקומי מוקדם, תצאי לבלות קצת עם חברות, קצת קניות, תעלמי לו לכמה שעות טובות, כדי שיראה שהתמודדות לבד עם הילדה זה ממש לא קל, וידע להעריך אותך יותר. ואם זה לא יעבוד, אז כבר קטונתי. אני יכולה לספר לכן מנסיוני, שלאחר שהפנמתי התנהגות פרזיטית מבעלי זמן רב, בסופו של דבר התפוצצתי עליו, ולמרות שיצא מזה ריב, בסופו של דבר ליבנו דברים, ועכשיו הוא ממש משתתף ועוזר הרבה יותר.

 

[קוטפת פרחים]

נילי, בנימה אישית,

אצלינו בבית, לקח לי הרבה זמן לשנות את התפיסה של האיש, אני מאוד מזדהה עם הסיטואציה שאת מספרת, גם אצלינו היו קטעים כאלה אבל זה השתנה בגללי, בגללו, בגלל הרחבת המשפחה, בגרות של שנינו, וזוגיות יותר טובה, בבית בו אני גדלתי, אבא שלי עשה כל מה שהיה צריך, לא הכרתי מציאות אחרת האיש גדל בבית אחר, היו לו דפוסים אחרים... יום אחד מצאתי את עצמי חוזרת מהעבודה, האיש היה בבית עם ילד חולה, ומתחילה לבלוש עם העיניים : כביסה? כלים? בלגן? חיתול לילד.. וכו´ והבנתי כמה ביקורתית נהייתי... בשניה הזו, הפסקתי עם זה. יוצאים מנקודת הנחה שכל אחד עושה את המקסימום, ועוברים בבית לאווירה אחרת באווירה נינוחה - קל יותר לשנות התייחסות זה לא קל, זה לא קורה ביומיים אבל בהחלט אפשרי. והנורא מכל, שברות המזל, שהאיש שלהן עושה "הכל" אפילו לא יודעות להעריך את זה.... בהצלחה ו-

 

[hopeGR]

משהו מרענן בנושא....

אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים. ואצלינו הכל הפוך: אני עובדת ובעלי לא. אני מתכנתת במקצועי - למי שלא יודע, זה עבודה מסביב לשעון. מאז שיצאתי לעבוד (הילדה היתה בת שנה), בעלי מטפל בה במסירות - רוחץ אותה, מכין ולוקח אותה לגן, מטפל בה כאשר היא חולה וכו´... אני, לצערי, מקדישה לה הרבה פחות זמן ממה שהיתי רוצה, אבל אין לי ברירה כי אני צריכה לפרנס משפחה.

מה דעתכם על זה?