תענו לי בכנות: רק אצלי זה ככה?

[רותי ע]

אני דווקא כן קוראת לו "בעלי" אבל

רק משום הנוחות לתאר מישהו שחי לצידי ופעם לפני כמה שנים ביקר איתי ברבנות

ללא ספק צריך לבקש מהאקדמיה ללשון מילה הולמת יותר. וגם "אישתי" זה לא משהו. גם בלי חתונה אני "אישה"...

 

[סיגל היי-טק]

מבחינתי, "אישתי" זו "האישה שאיתי"..

 

[אמיר.]

יש המון מילים חליפיות..

אישי (מקביל לאישתי) רעי (מקביל לרעיתי ) שנאמר "זה רעי וזה דודי בנות ירושלים" דודי (אבל יתבלבלו עם אחי האב/אם) כנ"ל. יש כאלו שמדברים על ´בן זוגי´ אבל זה נשמע כמו סעיף בחוזה.. בררררררררר ---------- נ"ב. לפי השקפתי.. לפני הנישואין האדם הוא רק ´חצי אדם´.. אבל לא זה הפורום)

 

[סיגל היי-טק]

אני באמת צריכה לבקש מאח של שירלי

להכנס ולהגיב על דבריך. רבות דיסקסנו את הנושא, והגענו למס´ שמות תואר לחיי הזוגיות. וד"א - אני לא הייתי חצי אדם לפני הנישואין. הייתי אדם שלם שמצא עוד אדם שלם. בן-זוגי מתאר את הסיטואציה נהדר: יש זוג המכיל בן ובת (במקרה שלי ושל בן זוגי). כמובן שיש זוגות המכילים רק בנים או רק בנות ואז הכינוי כמתבקש. הכי אני אוהבת להציג את האור שבחיי לפני אנשים שלא מכירים אותנו כ"המאהב שלי" {דבר שהוא מאוד נכון} ולראות את הפרצוף שלהם...

 

[אמיר.]

רגע של עברית..

אתה לא בעלה של מכונית (אני מקווה

) אתה הבעלים של מכונית... קיצר: למילה ´בעל´ בעברית יש מספר הוראות (במקובל בעברית) וצריך להזהר במציאת מכנה משותף: 1. בעלים (של..) : מי שמחזיק ברכוש (בקיצור לפעמים בעל כמו ´בעל השור´) 2. בעל - מי שנשא אישה. 3. שם אליל כנעני. 4. אדמה שאיננה זקוקה להשקיה (בניגוד לשלחין). 5. בנסמך - מציין שיש לאדם תכונה מסוימת. לכן, כפי שאמרת בעצמך, אין לאיש הנשוי זכות קנינית על האישה (עובדה שהוא לא יכול להשאיל אותה) וגם לא ההפך. הכינוי ´בעל´ בא מרקע אחר (אולי לפעולת הבעילה, אולי דווקא ההפך) ... מה שבטוח. אדם המציג עצמו (או מוצג) כ´בעלה של פלונית´ אינו מבטא בעלות ממונית.

 

[אורית ג.]

אגב "בעלי" - לי אין שום בעיה עם זה

בעיני זו מלה שמציינת את "הגבר לו נישאתי" ובעלי בהחלט עונה על ההגדרה הזו. אז הוא גם בן-זוגי וגם חברי הטוב והאהוב שלי ואבי ילדי - וגם נישאתי לו (נניח שלנו זה היה חשוב ושבעינינו יש הבדל ולא נכנס כאן לווכוח - כי גם מי שחי ביחד עם בן זוג מותר לו לקרוא לבן זוגו "בעלי" - זה עניין שמציין את אופי ומחוייבות היחסים ותו לא). אז מה אם בעברית המלה הזו נגזרה מכך שפעם הבעל היה הבעלים של אשתו. העיקר הוא שהוא לא באמת הבעלים שלי ושלא הלכתי איתו בשום צורה לרבנות או למוסד שמחשיב את הנישואין כצורה של קנין. אנחנו בעל ואשתו כי זו המילה שיש בעברית לסוג יחסים זה שלנו וכי יש (עו הרבה) מילים בעברית שנגזרות מכל מיני דברים אחרים ומשורשים שקשורים בצורה לא ברורה (לדוגמא, אולי לא הכי טובה , "לקחת"=="לקנות" ולכן אומרים "לקוח" אף על פי שבעברית מודרנית הוא אינו לוקח דבר אלא קונה אותו היינו משלם עליו). אז אמנם זה נשמע לי התחלה בטוי כזה "של זקנים" (כמו גם "גיסתי" לאשתו של אחי שהיא סתם חברה טובה שלי, "חמותי" שחבל שאני אתחיל לומר כאן משהו עליה

וכו´) - אבל אני מתרגלת לזה שאני (כנראה) כבר לא-כל-כך צעירה. כך או אחרת חושף יקר - אין מה לרחם עלי אלא (אולי

) עליך שאתה בעלה של מכונית (זה קרה לחבר שלי שלאשתו קוראים "מרסדס" (ספרדיה) ותמיד זה מצחיק מישהו.... אורית ג. שעון ביולוגי מהלך ואשתו של-

 

[קוטפת פרחים]

למרות כל מה שנכתב

אני חושבת כמו החושף מן התמרמרות כזו בלב על המילה "בעלי" אני מכנה אותו האיש שלי או בשם הפרטי שלו. אני גם לא זוכרת מתי הוא קרא לי "אישתי"

 

[zimes]

מטרפת לשיר ההלל.

ולאמיר - אני מאמינה, שגם אם אשתך לא אומרת זאת לך, היא יודעת מה נפל בחלקה.

 

[קוטפת פרחים]

אמיר, מצטערת לומר,

מהניסיון שלי האישה לא יודעת להעריך ואני ממש לא מכירה אותך או את האישה - אז אם טעיתי - סליחה. אבל במשך כמה שנים נסעתי לעבודה עם אדם שגר בשכנות ועבד באותו בניין משרדים בו עבדתי. הנסיעה אורכת כ-30 דקות ושוחחנו לנו, האיש עושה בבית המון, כלים, בישולים, כביסה, שעורי בית עם הילדות וכו´ והאישה? - אני נפגשת איתה בנדנדות או בסופר, ולעיתים מתפתחת שיחת מנישמע כזאת, והיא תמיד מקטרת... לא להאמין... או שזה בגלל שאנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש כי זה מובן מאיליו או שתמיד שואפים ליותר או... שזה מן אופי כזה... לקטר...

 

[אמיר.]

אם לצטט את רעיתי....

מאיפה נפל עלי ה´תיק´ הזה .... הבה נהיה הגונים... לכל אחד יש חסרונות... ולחיות עם מישהו זה לא כמו לכתוב בפורום....

 

[מלכה ב.]

הוצאת לי את המלים מהמקלדת, גם לי

שותף נפלא, יחד הבאנו לעולם שני ילדים מקסימים ויחד אנו מגדלים אותם. כל אחד עושה מה שהוא טוב בו ואין הגדרת תפקידים מסודרת (לא ערכנו חוזה כשהתחתנו...). אני מקווה שהילדים שלנו ילמדו משהו מהדגם שהם רואים בביתנו, ואז דיינו. ואישי היקר אמר לי פעם משהו מאוד יפה בעניין הפרסים, הגביעים והמדליות, הוא עושה כל מה שהוא עושה מתוך אהבה וכוונה ולא לשם התחרות, לפיכך לא מגיע לו שום פרס, אוהבים אותו וזה ה

שלו.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

וממש לידו עומד אלוף נעוריי

קראתי את מה שכתבת והנהנתי כל הזמן. גם אני יכולה להיות תענוג קטן מאוד, במיוחד כשמונעים ממני שינה (וככה זה כבר כמעט שנה, למעט שלושה חודשים מופלאים באמצע). הסבלנות שלו אליי ואל הילדות היא שם דבר. לאחרונה הוא מעט בבית (עובד בחו"ל) אז כשהוא מגיע, אני יוצאת לפנסיה. הוא קם למיכל בלילות, הוא מופקד על האמבטיות, סיפורים לילדות וכו´. וכשהוא היה פה כל הזמן, אני הייתי אמנם קמה בלילות, כי הנקתי עד לפני שלושה שבועות, אבל חוץ מזה - הוא היה מטפל בילדות, מכין לי ארוחת ערב (מה שתמיד עשה לי רגשי אשמה עד כי למדתי לבשל, כדי שלא יחזור אחרי יום עבודה לעוד יום עבודה ועוד יצטרך להכין לעצמו ולי אוכל

). בקיצור - איש מופלא ויקר שאני אוהבת הכי בעולם והאבא הכי נפלא שיכול להיות לילדות שלי.

 

[רותי ע]

לא סטטיסטיקה מוכחת אבל

נדמה לי שיש כאן עקומת גאוס- אצל חלק קטן מהזוגות הם מסתגלים מייד לשינוי שבילד במשפחה. הבעל והאישה תורמים את חלקם בששון ושימחה ואין טענות ומענות. מהצד השני-אצל חלק קטן אחד מבני הזוג נושא כמעט לבד בנטל (אסתכן ואגיד האישה). והרוב מתפזרים אי שם בסקלה. מי פחות מי יותר. וזה תהליך של הסתגלות. לא מספיק מה שנלמד על איך לחיות יחד כזוג. הכל מסתבך עכשיו כשצריך ללמוד איך לתפקד כמשפחה. וזה לא תהליך קל ומובן מאליו. וצריך המון משא ומתן וגם פשרות. אצלנו לדוגמא:בעלי שותף נהדר. אנחנו משתדלים להתחשב אחד בשני. בחצי השנה הראשונה אני קמתי בלילה בלעדית כי הייתי בבית וידעתי שאם הוא לא יישן לילה הוא לא יוכל לעבוד את השעות המטורפות שנדרשות ממנו. כשהתחלתי לעבוד כמעט ורק הוא קם אל הילד כי אני קמתי מאוד מוקדם בבוקר. עם הזריחה. וזה לא שלא היו חיכוכים ואי הבנות. וזה לא שלא היו פעמים שהרגשתי שהייתי רוצה יותר עזרה ולא קיבלתי. אבל היה תהליך של למידה והסתגלות שלשמחתי הצליח.

 

[אורית ג.]

בכנות נילי (ואל נא תעלבי) לבי אתך

זה שבעלך לא יכול (או לא רוצה או לא מספיק מוכשר או מתעצל או מתפנק ) לא יכול להיות ב"שעות הקשות " עם כפיר - בזה נתקלתי הרבה, גם אצלי וגם אצל חברות וגליתי שזה נובע גם לפעמים מהעדפה ברורה של הילד/ה שאני (למשל) אהיה אתם כשהם חולים או מזה שבעלי פשוט פוחד מלהשאר אתם לבד (אולי יבכו לו, אולי לא ידע אם לתת או לא לתת אקמול אולי לא כדאי אבמטיה או אולי דווקא אמבטיה קרה? במיוחד שאני מאד מא ד קפשנית בנוגע להתייחסות לילד ולא מקבלת "שגיאות") - זה היה בעיקר עם הילדה שלי (שהיום היא בת 6 וגם ידעה מוקדם מאד לדבר ולומר לו מה היא חושבת עליו ("לך מפה , רשע שכמותך" למשל זו מטבע לשון שבכלל לא הגיעה לו כי הוא אבא נהדר ומקסים למרות חוסר הביטחון היחסי שהיה לו במגעיו עם הדור התעיר בהתחלה.) עם הבן ועם השיחות שלנו הוא מאד השתפר והנכונות שלו גם. היום הוא ממש (כמעט ) כמוני - אז אני בטוחה שזה ישתפר (ואל תוותרי על שיחות והתעקשויות שלא על חשבון הילדים) א-ב-ל החלק השני של ההודעה ממש הסעיר אותי והעציב אותי

מה זאת אומרת "שם אותו בממד וסוגר את הדלת" - כלומר סוגר את הילד בחדר שיצרח לו כאוות נפשו? לזה אני קוראת התעללות (סליחה על הבוטות

ולא היה עובר אצלי בלי איזה ´בוגז´ רציני (לא שזה קרה, אני אפילו לא יכולה לדמיין את זה מרוב שזה נורא בעיני) במקרה הטוב ותלונה במשטרה במקרה הרע... (אני במעט לא מתבדחת

). מה זה???? נראה לי שהיתה לו ילדות קשוחה במיוחד (סליחה גם הניתוח הפסיכולוגי בגרוש) - אני שמחה שאת שם כדי לשמור על כפיר מכאלה דברים.

 

[אמא של דפנה]

אצלנו זה עובד נפלא המשמרות וכל

שאר הירקות. אני רק אומרת מה צריך לעושת והוא עושה בלי בעיות (אולי צריך להזכיר עוד כמה פעמים אבל זה נעשה). בעניין הילדים - אני בבית כל היום אז מטבע הדברים שאני עושה איתן הכל בשעות האלה. הוא בהיי-טק ומגיע מאוחר אז מפילים עליו תיק של ארוחת ערב לגדולות והרדמה - אם הוא לא עייף מדי. בינתיים זה עובד שגעון. גם לקלח ולדאוג שילבשו פיג´מות ויצחצחו שיניים הוא עושה נהדר. אז אני מעלימה עין אם זה לא בדיוק כמו שאני רוצה או אוהבת - בכלל למה לריב על שטויות אם אפשר שלא. אבל נילי - אני עדיין זוכרת את השנה הראשונה שהיינו הורים וזה היה בדיוק כמו שתארת. אני נפלתי מהרגליים ועד שלא נפלתי הוא לא שם לב שקשה לי ויש דברים שאני מאבדת את הצפון איתם. היום אחרי שלושה ילדים וכמעט 11 שנה ביחד הוא יודע מתי אני מתמוטטת ותמיד העזרה שלו מגיעה שעתיים לפני התמוטטות טוטאלית אז באמת שיש התחשבות.

 

[iris and ben]

אצלי שזה שונה.......|

בלילות רגילים אני היחידה שקמה מאחר והבעל עובד למחרת ואם בן קם פעם אחת בלילה אין סיבה שהוא יקום גם במצבים שבן חולה וקם כמה פעמים אז הבעל קם כשצריך ועושה את מה שצריך אני מצטרפת אליו לפעמים אבל זה מתוך הדאגה והרצון שלי נילי אני מאוד מעריכה את הכנות שלך אבל ההתמודדות של בעלך עם העיניין לא נראית לי כ"כ או שמא זה רק התאור שלך...והיה וזה כך היה באמת רצוי שאת תקומי ולא הוא ושהוא יעזור לך יותר במשך היום/אחה"צ גם לנו יש רגעי שבירה וקושי אבל אנחנו לוקחים הרבה אוויר ומתמודדים עם זה אני מאוד מבינה אותך זה לא קל

 

[נילי של ס&כ]

למה אני כועסת:

כי הוא לא מעריך את זה. לא את ההקרבה שלי, לא את הקושי שלי. אני לא מקבלת פידבק. אני אומרת לו תודה על כל פיפס שהוא עושה, אבל אם אני מעירה לו על מה שהוא זורק עלי - הוא אומר שאני לא מעריכה את הדברים שהוא כן עושה... כשהוא היה בחופשה בתשלום, כפיר היה חולה תקופה ממושכת (6 שבועות). אז את שבוע החופש שלו בעלי עשה עם הילד בבית, ואני ניצלתי את זה כדי לעבוד יותר מהיום בשבוע שלי, שיהיו שתי משכורות. הייתי חוזרת לבית הפוך, והוא עוד היה דוחף לי לידיים את הילד ואומר שהוא לא יכול איתו יותר, ושאין לי מושג כמה קשה לטפל בילד הזה כשהוא חולה... אלה הדברים שמוציאים אותי מדעתי

 

[נילי של ס&כ]

וכדי לחדד את הנקודה

אני אמנם התחתנתי בטקס יהודי למהדרין, אבל אני בכ"ז חושבת שמן הראוי שיהיה for better and for worse, ואין בחירה אם נח להיות עם הילד כשהוא חולה או לא, אם נח לנקות ולסדר או לא, וכו´. הנישואים הם שותפות, וכל אחד צריך לשאת בעול בצורה שווה. זה שכנהיה קשה העול נופל עלי - זה מה שמוציא אותי מהכלים.

 

[אירית של מורן ומתן]

שוב, את לא היחידה, אבל...

אני מבינה אותך מאוד בעיקר בגלל שגם אני נשאתי בעול העיקרי של טיפול בתינוק ובמקביל הרגעת בעלי המקטר... א ב ל כשאת עייפה ועצבנית את לא רואה את הדברים בפרופורציה הנכונה ולכן אני מציעה לך לדבר עם בעלך מתוך נקודת כח: אחרי שינה טובה, תארגני לכם יציאה ודברי איתו על הקושי שלך. עוד רציתי לכתוב לך שכל ענין העייפות והבכי יימשך תקופה קצרה (כפיר בן שנה בערך?) ואני באמת מקווה שהזמן יעשה את שלו ושהלחץ יקטן ושכולם ילמדו על עצמם מה הם יכולים לתת מעצמם עבור המשפחה ועל מה הם כן יכולים לוותר, ומה קשה לו/לך יותר וללבן ענינים. אף אחד לא מושלם וזה גם ענין של רגישות. כל אחד מחנך לפי מה שראה בביתו בילדות ולפעמים צריך להפגש באמצע הדרך כדי להסתדר... לפעמים הזמן גורם לאנשים להבין יותר...

 

[יונית ש]

ליבי איתך../images/Emo24.gif

גם אצלנו כל העול נופל עליי לא בגלל שהוא אבא לא טוב הוא פשוט לא בבית ורב הפעמים חוזר שהילדה כבר ישנה. לכן כל כך מוכר לפעמים צריכים רק מילה טובה ואנחנו כבר מקבלות כח לעוד הרבה ימים. הבעיה שהבעלים החמודים שלנו לא יודעים את זה. נכון שיש פה המון בעלים שלוקחים חלק שווה בגידול הילד. אלנו זה לא ככה. אני לא אומרת את זה מקיטור זו עובדה וקשה לנו וטוב שיש פה את הפורום קצת לשפוך את הלב. שולחת לך