תפקידינו כהורים

noa128

New member
אולי 50-50 תלוי בחשיבות

שני המבחנים (כלומר - אם זה בגרות מועד ב' בהיסטוריה ובזה תלויה תעודת הבגרות שלו, לעומת מבחן גמר ברימון - אז זו באמת דילמה), לפני הכל הייתי עוזרת לו בכל דרך לדחות אחד מהם על מנת לאפשר לו להקדיש את מירב האנרגיה לשניהם, אבל בקו הגמר? כן. בגרות בהיסטוריה יותר חשוב ממבחן ברימון. אם כל הקריירה שלו תיפול ותקום על מבחן אחד, אז כנראה שהוא לא כזה מוכשר למרות הכל... - אם הוא מוכשר, הוא יוכל לטפח לעצמו את הנושא במקביל לתואר שגם יבטיח לו פרנסה ועתיד. אתה שוכח מותק שאני באה מהתחום הזה, ויודעת כמה רעבים ועניים רוב הכשרונות המופלאים כאן במדינה. בואו נודה על האמת, על כל הגל פרידמנים בספורט והעמוסים גיתאים בקולנוע יש עוד המוני המונים של כשרונות ש"אכלו" הרבה שנים של עבודה בעבודות שאינן קשורות לכשרונם על מנת לממן אותו, או לחליפין מומנו ע"י הוריהם עד גיל מאוחר. אני טיפוס פרקטי, חשוב לי הנשמה, אבל אמנים רעבים זה יפה רק בסיפורים.... לילדיי אני מאחלת חיים יותר קלים ונוחים. כמו כל אמא.
 
אני חוששת שבשלב של הבגרות

בהסטוריה, או כל בגרות שהיא, ההחלטה כבר לא תהיה בידייך
וכן, תחרות בודדת (מה זה מבחן ברימון?) יכולה להיות מאוד מאוד מכריעה. אני ויתרתי על שיפור ציון לטובת אליפות ישראל, יצא יום אחרי יום. לא כי לא היה לי זמן ללמוד, אלא כי לא רציתי להשקיע אנרגיה בכלום ביום שלפני.
 

noa128

New member
או. וזו תמציתו של חינוך.

בגיל מסויים הם כבר מקבלים (או לפחות מנסים) לקבל החלטות לבד. בגיל הזה ובעיקר אחריו עומדים למבחן הערכים שהקנינו להם כהורים כל השנים לפני כן. ברגע שיהיה ברור לילד מהו סדר החשיבות שאנחנו רואים לדברים, ועם כל נושא המרד של גיל ההתבגרות - משתקף החינוך (גם) בהחלטות האלה, לפעמים זה ברנטגן, יעני בנגטיב - הולכים עם המרד בדיוק לקצה ההפוך של הסקאלה (ובסוף מתיישרים - תסתכלו מסביב על החלטות של בוגר ביחס לחינוך שקיבל בבית, כשהם בוגרים - אחרי השטויות של צבא/חו"ל וכד') לפעמים יוצא בשלב הזה החוצה כל מה שהפנימו בשנים של "פימפום" הדברים. אז אולי ויתרת על שיפור ציון, אבל אם חונכת שציונים זה חשוב - גם דאגת להשלים אחר כך. בסופו של עניין - לא זנחת את החינוך שקיבלת לטובת הספורט, אלא ניסית להגשים את שניהם - איך זה עומד ביחס למסר שקיבלת מהבית בנעורייך ביחס לסדר העדיפויות?
 
חינוך זה הרבה פעמים

דבר אחד שאומרים ודבר אחר שמשדרים (ולפעמים יוצא באמירות של "אני אמרתי את זה?!"). כאשר הללו באמת שונים, מהנסיון שלי עם ההורים שלי, מי שמשפיע זה השני ואילו הראשון סתם מציק. אמא שלי הייתה אומרת לי הרבה "קודם כל בי"ס!" אבל היה ברור שכמו כל דבר אחר זה נתון לשיקול דעתי. אז לאחר שהיא הייתה אומרת לכל היותר היה מתפתח ויכוח עקר וטפשי שכן ברור שהוא היפוטטי לחלוטין (השיפור ציון לא היה בבי"ס... בסופו של דבר אכן שיפרתי, שנתיים לאחר מכן
). אבל... אני אישית לא רואה שום סיבה לשים את הבגרויות לפני ה"קריירה" (ספורט או ריקוד או נגינה או מה שלא יהיה). לעומתה, את הבגרויות אפשר להשלים/לשפר גם בשלב יותר מאוחר, אם רואים בכך צורך (לי למשל אין ת.בגרות או צורך בכזו).
 

צימעס

New member
רימון לוקח. שקוף.

וברור שמנסים להזיז מבחן, להזיז דברים אחרים כך שיהיה יותר מ 20 שעות בשביל להתכונן לשניהם ועוד ועוד דרכים מציאותיות.
 

פלגיה

New member
זה החלטה של הילד

למה להתכונן ולמה לא, והוא ישלם את המחיר על החלטותיו. זאת בעיני המשמעות האמיתי של "מבחן בגרות". מבחינתי בגיל 17 אם הוא מחליט לעזוב את בית הספר לגמרי, או להשקיע בהדרכה בתנועת נוער, או לצאת להפגנות, או ללכת לאליפות העולם - הכל עניין שלו. החלטה שהוא לוקח ועליה הוא משלם את המחיר. כאן אין שאלה של השקעה הורית, לא של כסף ולא של מאמץ.
 

noa128

New member
ואני חולקת עלייך והסברתי למעלה

ילד שנושר מביה"ס ואח"כ נאלץ לחזור ולהשלים - אקסטרנית או אחרת - מבחינתי כשלתי במידה מסוימת בחינוך וגרמתי לו לעשות עיקוף ארוך (בהנחה שהמסר "השכלה מעל הכל עבר והוא אכן יחזור וישלים אח"כ). לפעמים הדרך הארוכה הזו היא כדאית לטובת "העשרתו" בחוויות, הרצוי מבחינתי - ילד שחייו מלאים בכל מיני דברים - אבל במקביל ציוניו גבוהים והוא מסוגל להגשים את שתי המטרות.
 

פלגיה

New member
במידה מסויימת בית הספר התיכון

הוא עצמו "עיקוף ארוך" המטרה היא שמירה על הנוער במסגרת, אבל את חומר הלימודים אפשר להשלים בקלי קלות בשנה אחת לכל היותר במקום בארבע, ואם יש מסגרת אחרת שבה הילד ממצה את יכולתו - אין לי בעיה עם זה. ובטח שעדיף ילד שחייו מלאים בכל מיני דברים ובמקביל ציוניו גבוהים. גם עדיף להיות צעיר ובריא מאשר זקן או חולה
אני לא אראה כישלון בחינוך אם אחד מילדי (או יותר) לא יסתדרו במסגרת המרובעת של בית ספר רגיל. ייתכן שאראה בזה כישלון של המערכת החינוכית. לכן אם ילד לא מסתדר לימודית, וכן יסתדר במסגרת אחרת שתפתח כישרונות אחרים שלו - אין לי בעיה עם זה. הבעיה שלי מתחילה בזמן שפיתוח הכשרונות של הילד שלי בא על חשבון תפקוד כל המשפחה, ובפרט על חשבונם של ילדים אחרים.
 

noa128

New member
עם המשפט האחרון אני מסכימה ../images/Emo13.gif

עם כל נושא התיכון - עוד לא הגעתי לגשר... בגדול, למדתי (בדרך הקשה) לשתף פעולה עם המערכת ולא לבקר אותה. גם הצבא זו מערכת לא חכמה, גם האקדמיה, גם הרבה מקומות עבודה. למידה להסתגל ולהוציא את המיטב מכל מערכת היא ערך שחשוב בעיניי לחנך אליו.
 
אני חושב שתפקידנו ללמד אותו את

המשוואה הבסיסית עלות/תועלת, להגיד שהילד ישלם זה התחמקות מאחריות הורית (עם כל הנסיון, הבשלות שיש לנו), אז נכון שהוא ישלם אבל האם בעקבות כך גם אנחנו נשלם? ברוב המקרים כן, אם הילד/ה לא לומדים והם לא יכולים להתקדם לשום מקום ועוסקים במקצוע פחות משתלם (כלכלית או סיפוקית) ואנחנו נאלצים לעזור כלכלית או להשלים עם זה שהילד/ה לא מסופק - גם אנחנו משלמים. רווחת הילד/ה חשובה לנו, בגיל 17 לשלוח אותו לעולם ולהגיד תעשה, תשלם זו לא אחריות הורית.
 

noa128

New member
מסכימה.

אנחנו ממשיכים להיות הורים תמיד ועד שהם לא עומדים ברשות עצמם אחריותנו לכוון אותם לכך, לעצמאות בוגרת.
 

פלגיה

New member
לפעמים רווחת הילד זה דווקא

להוציא אותו מבית הספר שחונק את רצונותיו וכשרונותיו. אם הילד עוסק בדבר פחות משתלם אבל אני אראה שהוא שלם יותר עם עצמו בעקבות כך - יהיה לי טוב עם זה (גם אני למדתי מתמטיקה ולא ראיית חשבון)
 

noa128

New member
את יודעת מה זה מזכיר לי?

לפני שנישאתי, אני זוכרת שישבתי עם אימי וחברה טובה שלה ודיברנו על כך שבעלי לעתיד הוא איש מוכשר וחרוץ, אבל לא משכיל וללא שום גב כלכלי ואני ניסיתי להבין למה אימי מסתייגת מה"שידוך". אימי אמרה לי "כי יהיו לכם חיים קשים. כדי להגיע לחיים נוחים כמו שאת אוהבת תצטרכו שניכם לעבוד מאד קשה, כי אין לכם אפשרות לעזרה מאיתנו, ואף אמא לא רוצה שלילדים שלה יהיו חיים קשים" . ואני , הפתייה המאוהבת עניתי - "אבל אני אוהבת אותו. ואם אני איתו לא אכפת לי כסף.." אימי וחברתה פרצו בצחוק גדול, כאילו סיפרתי איזו בדיחה טובה. החברה אמרה משהו באידיש ואימי תרגמה לי - "כשאין כסף האהבה פורחת דרך החלון". אז אני לא אומרת חומרנות בכל מחיר, אבל אם ילדיי יצטרכו לחיות עם עול מציק של קושי כלכלי בשל ההגשמה והשלמות העצמית, לא יודעת כמה תהיה שווה להם השלמות העצמית וגם הרבה מוזה לא תהיה שם...
 

Kalla

New member
ממש לא.

לא מכירה את ילדייך ולא יודעת עד כמה שעבורם זה אכן צורך קיומי. כמו כן, כרגע, גם אם זה צורך קיומו, הוא בא על סיפוקו ולא ברור מה היה קורה אילו זה היה נמנע. שוב - אני לא מדברת על סתם תחביב, אלא על הרבה מעבר לזה.
 

תּמר

New member
אני חושבת שצורך של הילד להחשף

לכל מיני תחומים שמעניינים אותו, הוא צורך שצריך במידת האפשר לספק. ואם אי אפשר לספק את הצורך הזה בתקופת הנעורים - לפחות אפשר לעודד את הילד לרצות לפתח את עצמו בתקופה מאוחרת יותר. מהי "מידת האפשר"? לכל משפחה זה משהו אחר.
 

תיקי א

New member
איך אפשר לדעת מה היעוד ?

נניח שהילד רוצה ומוכשר ? זה כבר אומר יעוד ? גם ילד שמחליט שהוא רוצה להיות ספורטאי, צריך הורים שיקימו אותו בבקרים שאין לו כח ללכת לאימון, שיזכירו לו את היעוד שלו, שיכינו לו את האוכל הנכון לעיסוקו, שיזכירו לו מתי ללכת לישון, מתי לא לצאת לבלות כי מחר יש לו תחרות... שיסיעו אותו לתחרות ויצפו ויעודדו. יש אנשים/בתים שזה פשוט לא ילך. הבן שלי הודיע לי לפני חצי שנה שהוא יהיה שחיין אולימפי. עזרתי לו לחשב את תאריך האולימפיאדה הראשונה בה יוכל להתשתתף ואנחנו מדברים על זה המון. אבל ביננו, זו שטות גמורה. מהכרותי את האופי שלי ושל בנזוגי, אנחנו פשוט לא בנויים לזה. דברתי על זה עם המורה שלו לשחיה והיא אמרה שיש לו פוטנציאל, אבל בתור אמא שהילד שלה מתחרה בתחרויות שחייה ושייט (הבן של המורה) חשוב שהמחוייבות תבוא גם מצידנו ובלי מחוייבות מלאה אין טעם...
 

תּמר

New member
אי אפשר לדעת מה היעוד

ולכן לדעתי לא נכון להשקיע מאמצים על-אנושיים, אלא יותר לכוון ולעודד לפתח את הצדדים שמוצאים חן בעיניו (וכלל לא משנה מה הם - פשוט שירצה וידע לבחור במה שמעיין אותו). אני אישית לא חושבת שתחרות אולימפית היא השאיפה הנכונה. לדעתי אם בנאדם מתעניין בתחום מסויים - הוא צריך להוכיח את עצמו קודם כל לעצמו. אם ירצה בעתיד להוכיח גם לאחרים זה יכול להיות נחמד, לא יותר.
 
זו שטות מוחלטת לדבר על זה,

זה משהו שקורה אחרי שאתה מוכיח את עצמך במליון מבחנים, תחרויות, השקעות, רצון, כאבים, פציעות פה בפינה הקטנה שלנו במזרח התיכון.
 

תיקי א

New member
וזה המקרה ?

אתה חושב שזה היעוד של הילד כי הוא כבר עמד בכל התלאות שתארת ? והוכיח שזה יעודו ?
 
למעלה