הסמל יותר אמיתי בשבילנו
לכל מילה יש אסוציאציות שונות לכל בן אדם, המילה היא הדבר, אם אתה מסתכל על משהו ואתה לא מתייג אותו, קורא לו בשם אתה לא יודע על מה אתה מתסכל. וזה מפחיד אנשים. אז הם אומרים שכל מה שנמצא מעבר לחשיבה ברור מאליו (הרי לא צריך לחשוב עליו, אז מה זה חשוב) אנשים מפחדים מהלא נודע, בגלל שזה מביא את הסוף שלהם (אני=אגו--- השם שלי וכל מה שהוא השיג בחיים וכל מה שהוא עשה כל מה שקרה לו טוב ורע ). אני ממש אהבתי את הדוגאמ של רוברט אנטון וילסון עם התמונה שאפשר להסתכל עליה בשני אופנים שונים ואז הוא שאול אותנו: האם אתם יכולים לראות את שני המשמעויות בו זמנית? וזה ממש עשה לי סדר בראש בזמנו, כי אנחנו לא יכולים לחוות את שתי המשמעויות בלי להרוס את שני המשמעויות, רק אחד בו זמנית ואז להחליף מהר לשני. וזה הזכיר לי איך שאלן ווטס תיאר את החברה שלנו (נראה לי שהוא הרצה לibm) שהחברה שלנו מאוד מתקדמת טכנולוגית אבל מבחינה של חינוך בחכמה (פילוסופיה, דת , ארכיאולוגיה, היסטוריה) אין לנו מושג מה קורה, וכמו שאנחנו הולכים וצריך להרים את רגל שמאל ואחרי זה צריך להביא את רגל ימין הלאה וככה זה ממשיך אנחנו הבאנו מאוד רחוק... או המטאפורה שלי היא אי אפשר לנשום ולנשוף בו זמנית בלי ליצור בעיות במערכת הנשימה או להראות מצחיק. אלן פעם דיבר על הקטע של הסמל, אנחנו הולכים לקנות משהו ואז אנחנו מקבלים שק של goodies אבל אנחנו עצובים כי אבדנו שטר של כסף. למרות שהשק של goodies יותר אמיתי מהכסף. אותי מדאיג כל הקטע שמגיל קטן גידלו אותנו על פרס וזה מיד מרמז על עונש. אפילו אם אין עונש, הסיבה שאנחנו מפחדים היא שאולי לא נקבל את הפרס (מה שהוא לא יהיה). והפחד עצמו יוצר אפקטים כמו כאב, ודיסהרמוניה חיצונית (הקרנה של המצב הפנימי). זן זה לא ניהיליזם, נהיליזם זה הגרסה המערבית לאנשים שחיים תיאורטית בזן + אוהבים לסלוח לכולם. נראה לי זה מה שניטשה יורד עליו הניהיליזם המערבי באירופה, דקדנס שמולבש בחולצה לבנה או דבר אחר שאומר לא להכל אבל מתעלם מהלכלוך על החולצה שלו עצמו. המון אנשים יכולים לדבר על משהו ולהגיד "אני מבין את זה תיאורטית." אבל הם כבר לא יכולים להרגיש את זה. שוב אלן ווטס "people talk about life as something you got to face, face the facts". קח אדם , לא משנה איזה - רוחני, אתאיסטי, ניהיליסטי, שמניסט - קח אדם אפילו מפורום מאגיה, סביר להניח שהם מדברים ככה על החיים. שבעצם הגוף שלנו הוא אנחנו ולא מה שאנחנו יודעים עליו או חושבים עליו, אפילו המדידות שלנו מושפעות מהחשיבה שלנו, הגוף שלנו מסוגל לחשוב (מוח) אבל זה לא 'אנחנו' חושבים, אנחנו מסוגלים לחשוב על חשיבה, אבל חשיבה קוראת מעצמה, וחשיבה לא מנותקת ממה שקורה מחוץ לגוף שלנו . הגוף שלנו מושפע מכל דבר שקורה מסביבו. כל דבר. כל השטויות של ואהבת לרעך כמוך הם עוד מחשבות הוא נסיונות לתרגל את הגוף למשהו שבא לו בטבעיות, בגלל שההשרדות שלי תלויה בשלך ושלך בשלי. לזה מה שאני מתכוון שאני אומר נראה אמיתי , אבל - לא מרגיש אמיתי. האדאל - מה שאמור להיות הוא כל דבר שאנחנו קוראים לו בשם. כל חשיבה באה תמיד מאוחר מדיי במרווח של זמן, ככה שאם אתה מתסכל על משהו ואתה מזהה אותו זה לא הדבר עצמו, זה זכרון של משהו שהיה נכון לפני כמה שניות. לעומת המציאות שלא ניתן לדבר עליה רק להצביע עליה.
