LOL, אני מבינה למה אתה מתכוון...
והייתי רוצה לנסות. יש לי סיפור תקוע, עם כל מיני וראציות עליו. אולי הוא תקוע כי אני פשוט לא מעזה ללכת איתו עוד צעד אחד רחוק יותר. או אולי כי אני לא מצליחה בכלל לכתוב את השיא שלו! אז כאן אני לא מבצעת את התרגיל המבוקש, אבל אני מרגישה שהנושא של "שיא" קשור לסינפוסיס שאני מביאה כאן, ואשמח לעזרה. 1. בחורה הולכת לניסוי במעבדת מח. 2. בניסוי הסמי-טלפתיה הזה היא חווה הקלטה של תודעה (מחשבות, רגשות) של אדם כלשהו שהיה מאוהב בעת ההקלטה (לא בהכרח ברור ממתי ההקלטה) 3. בעקבות הניסוי היא עצמה מתחילה לחוש תחושות של התאהבות. התרגשות, סערה פנימית, ריגוש גופני וכו' כתגובה. 4. בשל הכשרון שהיא מגלה בטלפתיה מהסוג הזה היא מוזמנת לניסוי שוב, אבל רק הקלטות של מצב תודעה "מאוהב" (או אולי רק כאלה שלו) עובדות עליה. 5. היא מתמכרת לתחושת ההתאהבות. זקוקה לניסויים כמו סם, וגם מתאהבת בדמות חצי בדיונית של הבחור מהניסוי הראשון. 6. היות ובמעבדה בשל ענייני אתיקה לא מוכנים לגלות לה מי הנבדק, היא מתחילה לחפש אותו ו"לראות" את פניו בכל מקום. 7. היא מתחילה לגלות שגם מחוץ למעבדה היא יכולה להרגיש כאשר אנשים סביבה מאוהבים וממש לחוות מה שהם חווים. מתחילה לשוטט בעיר, מחפשת מאוהבים כאילו היא זקוקה ל FIX. מכאן אני לא יודעת איך להמשיך. השיא, באופן טבעי, הוא מפגש ביניהם, אבל זה נראה לי כזה אנטיקליימקס נוראי שאני לא יודעת מה לעשות אם זה.
והייתי רוצה לנסות. יש לי סיפור תקוע, עם כל מיני וראציות עליו. אולי הוא תקוע כי אני פשוט לא מעזה ללכת איתו עוד צעד אחד רחוק יותר. או אולי כי אני לא מצליחה בכלל לכתוב את השיא שלו! אז כאן אני לא מבצעת את התרגיל המבוקש, אבל אני מרגישה שהנושא של "שיא" קשור לסינפוסיס שאני מביאה כאן, ואשמח לעזרה. 1. בחורה הולכת לניסוי במעבדת מח. 2. בניסוי הסמי-טלפתיה הזה היא חווה הקלטה של תודעה (מחשבות, רגשות) של אדם כלשהו שהיה מאוהב בעת ההקלטה (לא בהכרח ברור ממתי ההקלטה) 3. בעקבות הניסוי היא עצמה מתחילה לחוש תחושות של התאהבות. התרגשות, סערה פנימית, ריגוש גופני וכו' כתגובה. 4. בשל הכשרון שהיא מגלה בטלפתיה מהסוג הזה היא מוזמנת לניסוי שוב, אבל רק הקלטות של מצב תודעה "מאוהב" (או אולי רק כאלה שלו) עובדות עליה. 5. היא מתמכרת לתחושת ההתאהבות. זקוקה לניסויים כמו סם, וגם מתאהבת בדמות חצי בדיונית של הבחור מהניסוי הראשון. 6. היות ובמעבדה בשל ענייני אתיקה לא מוכנים לגלות לה מי הנבדק, היא מתחילה לחפש אותו ו"לראות" את פניו בכל מקום. 7. היא מתחילה לגלות שגם מחוץ למעבדה היא יכולה להרגיש כאשר אנשים סביבה מאוהבים וממש לחוות מה שהם חווים. מתחילה לשוטט בעיר, מחפשת מאוהבים כאילו היא זקוקה ל FIX. מכאן אני לא יודעת איך להמשיך. השיא, באופן טבעי, הוא מפגש ביניהם, אבל זה נראה לי כזה אנטיקליימקס נוראי שאני לא יודעת מה לעשות אם זה.
) לגבי הסוף אני לא רוצה לעסוק ברקורסיה הרגשית הזו... זה לא זה מבחינתי. אני חושבת שהיא לא מחפשת את ההיבריס - ההיבריס הוא זה ששורף אותה... אני רוצה לבנות את הרגישות שלה כצד דומיננטי בה. היא לא רק מחפשת סיפוקים. אבל אני עדיין שואלת את עצמי איך היא תמצא אותו. ומי הוא יכול להיות. והאם אסור לי להשאיר אותו בלתי מושג גם עבור הקורא. הרי הוא נהיה גם פנטזיה של הקורא! זו בריחה מהקליימקס או האמת של הסיפור? ועוד משהו, חשבתי על כך שאם לסיפור שלי אין "תזת מד"ב" אז הוא יכול להיות טוב, אבל לא מדע בדיוני טוב. בתזה הכוונה לאיזה רעיון חדש להסתכלות על העולם. אני לא בטוחה אם יש לי "תזה" בסיפור הזה... מה דעתך?