בטח מוכן
אז בחור אחד הולך בקניון ומגלה לתדהמתו שבמרכז המסדרון הרחב עומדת הדמות אותה הוא היה משחק ב-AD&D בתיכון, שהיא אומנם Ranger קשוחה וקשתית מצויינת, אבל גם בדיונית בלבד. או, מסתבר, שלא. הוא לוקח אותה לביתו, פשוט כי אין לו רעיון יותר טוב מה לעשות איתה. אבל מה, זה עוד כלום. כי למחרת בבוקר מסתבר לו שעדיין יש ברשותו את דף הדמות של הריינג'רית שלו. מתוך סקרנות, הוא משנה את התיאור של הדמות בדף כך שיש לה פס כסוף בשיער, וכשהוא מביט בדמות שיושבת על הכיסא מולו נוצר לה פס כסוף בשיער. אבל מה, זה עוד שום דבר, כי לאחר שהוא נרגע מהתגלית הוא מנסה לתאר מה הדמות שלו עושה, כאילו היה אומר זאת לשליט המבוך בזמן משחק AD&D, ולתדהמתו היא מיד עושה את מה שתאר. מזועזע עוד יותר מהמשמעות המוסרית והפילוסופית של כל העסק, הוא מספר לדמות שלו על העניין, שכמובן מאוד כועסת עליו שבכלל העז לנסות. הוא הולך לעשות אמבטיה ארוכה מאוד. אבל מה, זה עוד כלום, כי באמצע האמבטיה הדמות שלו מופיעה מולו מתוך האוויר, מודיעה לו בנונ-שלנטיות שהיא הבינה שהיחס ביניהם חייב להיות דו כיווני - הוא שולט בדמות, אך היא, למעשה, יציר מחשבתו. אז מה אם היא פיזית, זה איננו משנה דבר - היא מסוגלת לדעת בדיוק מה הוא חושב וגם, כן, להיות לידו לפי רצונה פשוט בגלל שהיא תמיד, מהבחינה הטכנית, איתו. אבל זה עוד כלום, כי בעודם מנסים להבין את טיב היחסים ביניהם, הופך הקשר האינטימי לקשר רומנטי, שנתקל בשתיים שלוש בעיות יחודיות שרק בקשר שכזה ניתן למצוא. אבל זה עוד שום דבר, כי בזמן שהשניים מנסים להבין מה היחסים ביניהם, חבר של הבחור הזה מגלה שלא רק בקומיקסים של מרוול יש מוטציות עם כוחות על, אלא גם לו, ויש לדבר גם צדדים פילוסופיים עליהם מעולם לא חשב, ופתאום זה מטריד אותו. אבל מה, זה עוד כלום, כי דברים מוזרים נוספים ממשיכים להתרחש סביב זוג הידידים והדמות הבדיונית שלהם, בקצב הולך וגובר. לבסוף מסתבר שהאשם תלוי בכלל בהרפתקאת AD&D ישנה שהחבורה התחילה ולא סיימה. הם מסיימים אותה והדמות הבדיוניות נאלצת לעזוב. סוף סיפור. אבל מה, זה עוד שום דבר, כי שאר הדברים המוזרים שהתחילו דווקא -נשארו- בסביבה, אפילו אחרי שהפתרון הגיע. ואז אפשר להמשיך לסיפור המשך שמבוסס על רעיון "המוזרות נשארת איתנו" במקום על "המוזרות מתגלה עם הזמן".
אז בחור אחד הולך בקניון ומגלה לתדהמתו שבמרכז המסדרון הרחב עומדת הדמות אותה הוא היה משחק ב-AD&D בתיכון, שהיא אומנם Ranger קשוחה וקשתית מצויינת, אבל גם בדיונית בלבד. או, מסתבר, שלא. הוא לוקח אותה לביתו, פשוט כי אין לו רעיון יותר טוב מה לעשות איתה. אבל מה, זה עוד כלום. כי למחרת בבוקר מסתבר לו שעדיין יש ברשותו את דף הדמות של הריינג'רית שלו. מתוך סקרנות, הוא משנה את התיאור של הדמות בדף כך שיש לה פס כסוף בשיער, וכשהוא מביט בדמות שיושבת על הכיסא מולו נוצר לה פס כסוף בשיער. אבל מה, זה עוד שום דבר, כי לאחר שהוא נרגע מהתגלית הוא מנסה לתאר מה הדמות שלו עושה, כאילו היה אומר זאת לשליט המבוך בזמן משחק AD&D, ולתדהמתו היא מיד עושה את מה שתאר. מזועזע עוד יותר מהמשמעות המוסרית והפילוסופית של כל העסק, הוא מספר לדמות שלו על העניין, שכמובן מאוד כועסת עליו שבכלל העז לנסות. הוא הולך לעשות אמבטיה ארוכה מאוד. אבל מה, זה עוד כלום, כי באמצע האמבטיה הדמות שלו מופיעה מולו מתוך האוויר, מודיעה לו בנונ-שלנטיות שהיא הבינה שהיחס ביניהם חייב להיות דו כיווני - הוא שולט בדמות, אך היא, למעשה, יציר מחשבתו. אז מה אם היא פיזית, זה איננו משנה דבר - היא מסוגלת לדעת בדיוק מה הוא חושב וגם, כן, להיות לידו לפי רצונה פשוט בגלל שהיא תמיד, מהבחינה הטכנית, איתו. אבל זה עוד כלום, כי בעודם מנסים להבין את טיב היחסים ביניהם, הופך הקשר האינטימי לקשר רומנטי, שנתקל בשתיים שלוש בעיות יחודיות שרק בקשר שכזה ניתן למצוא. אבל זה עוד שום דבר, כי בזמן שהשניים מנסים להבין מה היחסים ביניהם, חבר של הבחור הזה מגלה שלא רק בקומיקסים של מרוול יש מוטציות עם כוחות על, אלא גם לו, ויש לדבר גם צדדים פילוסופיים עליהם מעולם לא חשב, ופתאום זה מטריד אותו. אבל מה, זה עוד כלום, כי דברים מוזרים נוספים ממשיכים להתרחש סביב זוג הידידים והדמות הבדיונית שלהם, בקצב הולך וגובר. לבסוף מסתבר שהאשם תלוי בכלל בהרפתקאת AD&D ישנה שהחבורה התחילה ולא סיימה. הם מסיימים אותה והדמות הבדיוניות נאלצת לעזוב. סוף סיפור. אבל מה, זה עוד שום דבר, כי שאר הדברים המוזרים שהתחילו דווקא -נשארו- בסביבה, אפילו אחרי שהפתרון הגיע. ואז אפשר להמשיך לסיפור המשך שמבוסס על רעיון "המוזרות נשארת איתנו" במקום על "המוזרות מתגלה עם הזמן".
