masha sans bear
Member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....