3 סיבות למה Three Stories לא טוב!

[randomguy]

3 סיבות למה Three Stories לא טוב!

מקובל בפורום ש Three Stories נחשב הפרק הכי טוב ואני לא מסכים עם זה! *מתחבא*

להלן 3 סיבות מרכזיות: 1. אחד הפרקים הכי פחות משעשעים\מצחיקים\הומוריסטים. הכישרון הקומי האדיר של יו לא בא לידי ביטוי. בניגוד לפרקים אחרים שיש בהם הרבה הומור והרבה קומדיה ובדיחות קורעות, בפרק הזה יש רק כמה בדיחות קלושות. וגם הדרמה לא מוצלחת בקטעים של האוס\סטייסי, ובכלל, האוס לא היה כל כך מוצלח בתור חולה מבחינת הדרמה. 2. בקושי באים לידי ביטוי בפרק דמויות המשנה: ווילסון, קאדי, קמרון, צ'ייס ופורמן. לעומת זאת, מככבים שלושה (או ארבעה) סטודנטים מעצבנים. 3. הפרק רחוק מאוד מלהיות פרק האוס קלאסי, הוא מאוד חריג מהרבה בחינות, והוא כלל לא דומה לפרק טיפוסי של האוס ולא מייצג פרק טיפוסי. מי שרואה רק את הפרק הזה, לא מבין בכלל מה זה פרק של האוס. ובנוסף, זה פרק מבלבל מאוד, ורוב האנשים בקושי יבינו משהו ממנו אחרי צפייה ראשונית בו. *תופס מחסה, מתרחק מהמחשב, הולך לישון*

 

[Papito]

../images/Emo220.gif

1. דווקא פרק נורא מצחיק, שים לב לדקויות. הדרמה של האוס\סטייסי באה יותר לידי ביטוי בפרק הבא האחרון לעונה. ואיך אתה מצפה מרופא ברמה כמו של האוס להיות מוצלח כחולה? הוא הרי ניהל את הטיפול בו מהמיטה 2. דמויות המשנה באות לידי ביטוי בכך שהם משלימים את העלילה. 3. "הפרק רחוק מאוד מלהיות פרק האוס קלאסי, הוא מאוד חריג מהרבה בחינות, והוא כלל לא דומה לפרק טיפוסי של האוס ולא מייצג פרק טיפוסי" נכון, ובגלל זה לא לומדים בהיסטוריה על פקידים אפורים, אלא על אנשים שונים. כנ"ל לגבי הפרק, לא פרק האוסי טיפוסי ובגלל זה זוכרים אותו. "רוב האנשים בקושי יבינו משהו ממנו אחרי צפייה ראשונית בו." בגלל זה הוא הפרק הלפני אחרון

 

[randomguy]

תגובה ../images/Emo179.gif

1. היו דברים מצחיקים בפרק אבל רחוק מאוד מהרמות של פרקים טובים אחרים. אני מסכים שהדרמה של האוס\סטייסי היתה טובה בפרק האחרון, אבל בפרק הזה היא לא היתה טובה לדעתי. והתכוונתי למשחק של יו בדמות חולה, לדעתי לא מתקרב לכושר המשחק שלו בדמות רופא. 2. בקושי יש עלילה לכל דמויות המשנה, חוץ מלסטייסי שהיא לא אחת מדמויות המשנה הקבועות, ואני לא סובל אותה.

3. אני מעדיף לבחור לפרק הכי טוב, פרק קלאסי ולא פרק כל כך חריג. בצפייה ראשונית שלי, הפרק היה משעמם למדי עד לאיזה 10 דקות לסיום שפתאום מגלים שהחולה הוא בעצם האוס, וזה מפנה דרמתי מדהים(!), אבל אז אתה נזכר שנמנמת חצי שעה ואין לך מושג מה קרה להאוס

 

[Benjamin Turner]

three stories חולק לדעתי את תואר

הפרק הטוב ביותר עם no reason, ובצדק גמור. זה קודם כל ולפני הכל פרק מאוד אינטליגנטי. קשה מאוד להבין את כל הדקויות והמורכבויות שבו בצפיה ראשונה (וזה לא חיסרון! בדיוק להפך!), הוא מטייל הלוך ושוב במימד הזמן ובאופן כללי מאתגר את הצופה, גורם לו לחשוב ומשאיר אותו דרוך. מעבר לכך, זה פרק שמלמד אותנו המון על האוס, ולא רק ברמת הרגל, וזו בעצם אחת הסיבות העיקריות לצפייתי האדוקה בסדרה (הכוונה למעבר לרמת הshow הבידורי). זה פרק ש(בניגוד לneed to know, למשל) דווקא מאוד אהבתי את ההאוסטייסי שבו, אשר היה נטול קיטש לחלוטין, ודווקא כאן סילה ויוּ היו מעולים יחד לדעתי. ההלם שלו-והתקווה שהתנפצה ברגע-מהנוכחות שלה, היאוש שלה יחד עם כל הרגש שהציף אותה מהמפגש המחודש... חשבתי שזה שוּחַק להפליא. חשבתי גם שיוּ היה פשוט מבריק בסצינות שלו כחולה (ולא יודעת איך, אבל הוא ממש נראה בהן שונה, ולא רק חיצונית) ואפילו יותר מזה בקטעים שבהם הוא חווה מחדש במוחו את העבר על הבמה, שפשוט צעקו "אמי". לדעתי הפרק דווקא היה מלא הומור, החל מקטעי כרמן אלקטרה, עבור דרך צחוקים על חשבון הסטודנטים/ההרצאה (ex-cess cal-ci-um

, luckily, it's been well established that time is not a fixed constract

ועוד) וכלה בסרקזם הרגיל של האוס. וזה לא משהו ממש הומוריסטי, אבל נורא אהבתי איך שהאולם התמלא בהדרגה. זה היה מגניב. לגבי הסטודנטים (שהיו שלושה, בדיוק כמו הדאקלינגז, ולא בכדי לדעתי), דווקא מסקרן מאוד לראות את האוס מזווית הראיה של סטודנטים צעירים ונוחים להתרשם-היה לי כל כך מוכר המרדף אחר דבריו של "המרצה" בנסיון להספיק לכתוב כל מילה, עד שנוחתת עליך ההבנה שזו הרצאה שצריך לחוות ולקחת אתך הלאה ולא סתם לסכם ולשנן לבחינה... (נדיר אבל קורה גם אצלנו). אגב, אני אישית מנסה עד היום להתאים את הסטודנט לדאקלינג (כמו שהתאמנו את הדאקלינג למנהל המחלקה/בית החולים בכמה דיונים). אני מניחה שזה הידען=פורמן, הבחורה=קמרון והפרוע=בערך צ'ייס, אם כי למעשה צ'ייס הוא הבעייתי להתאמה בדיוק כמו שהוא בעייתי להקבלה לקאדי

(שהיא היחידה שנשארת מבין השלישיה הבוגרת אחרי שוילסון=>קמרון והאוס=>פורמן). בקיצור, פרק (שני פרקים) מופתיים שנכון, לחלוטין שוברים שגרה, אבל מי אמר שזה רע? כמו שאמר פעם דיוויד שור (בערך), השבלוניות של הסדרה היא מה שמאפשר לכותבים להפתיע אותנו בכל פעם מחדש, ואמנם לא בדיוק לזה הוא התכוון, אבל אלה שתי חת'כת הפתעות

 

[randomguy]

אני אגיב אח"כ, כי לי לוקח זמן להגיב

להודעות ארוכות

ועכשיו יש בערוץ 10 את הסרטון של רון ארד.

 

[randomguy]

תגובה ../images/Emo179.gif

לדעתי, מה שהכי קובע זה הצפייה הראשונה, ולכן מה שאת מחשיבה כיתרון, אני מחשיב כחיסרון. יש טיול בזמן, אבל שלושת הסיפורים הם בזמן עבר, וההווה הוא הרצאה, ולכן העתיד הוא ההווה, ולא כמו פרק רגיל שהעתיד שלו לפניו ותלוי כאילו בפעולת הרופאים, ולכן יותר מעניין. לדעתי הוא לא מלמד כל כך הרבה על האוס. בפיילוט הוא כבר הסביר מה קרה לרגל שלו, ובפרק האחרון של עונה 1, מבינים מהדיאלוגים שלו עם סטייסי בערך מה קרה. להיפך, בפרק בקושי רואים את האוס כפי שהוא בהווה, ומי שרואה רק את הפרק הזה, ממש לא מבין מי זה האוס. יש לי אלרגיה לסטייסי וכל הסצינות האוס\סטייסי נראו לי לא משכנעות, אבל אולי אני לא אובייקטיבי. לדעתי לא היה בפרק את ההומור הרגיל של האוס. קטעי כרמן אלקטרה היו הומור די טיפשי (חוץ מאיך שהאוס מסתכל עליה, זה היה מוצלח

), ואני לא זוכר, או שלא הבנתי את הבדיחה שכתבת באנגלית

הקטע שיש אולם הרצאות וסטודנטים שלומדים, במקום רופאים שמנסים להציל חיים של חולה (שזה רק מסופר בזמן עבר), הוא אחד הגורמים לישנוניות בקרב הצופים

(מה שקרה לי לפחות בצפייה ראשונה

). גם אם באמת הסטודנטים היו מקבילים לצוות, אני רוצה לראות את הצוות ולא תחליפים מעצבנים. שורה תחתונה: לא שיכנעת אותי, סורי.

 

[Benjamin Turner]

בצפיה ראשונה, three stories הוא פרק

מרתק על פני השטח, אשר מפתה לצפות צפיה שניה ושלישית ורביעית כדי לנסות להעמיק ולהפיק ממנו את המירב. אתה אולי השתעממת, אולם כידוע לא חסרות אינדיקציות לאיכות הפרק

לא הבנתי מה הקשר לסוגי הזמנים, אולם פרקים רגילים נעים על ציר זמן פרוגרסיבי בעוד ש-three stories מדלג עליו קדימה ואחורה-לכך התכוונתי. הפרק הזה מלמד המון על האוס, ולא רק ברמה הטכנית של הרגל (אם כי גם מבחינה זו, הוא מוסיף לנו הרבה לגבי כל נושא הכאב). הוא מראה לנו מי הוא היה עם סטייסי, לפני הרגל. הוא מסביר לנו למה האוס כל כך מתוסכל ממצבו הפיזי הנוכחי, בכל כך הרבה מישורים: הן בשל הבגידה העמוקה מצד מישהי שהוא בַּטַח בה ובֶטַח היתה בין הבודדים בעולם שזכו או יזכו לאמון הזה, הן בשל העובדה שכדיאגנוסטיקן דגול, לעצמו הוא לא הצליח לעזור ואותו לא היה מי שיציל (כי האוס יש רק אחד), הן בשל אובדן השליטה המוחלט על עצמו ועל גורלו... זה לא רק לספר לנו מבחינה רפואית מה קרה, הפרק הזה לוקח אותנו לנקודת מפנה משמעותית מאוד בחיים של האוס (ולא, לא אכפת לי מה סטייסי אומרת, הוא לא היה אותו דבר לפני הרגל) ומאפשר לנו לחוות אותה אתו, ולהבין אותו ואת מצבו הנפשי יותר. לגבי הסטודנטים, שמע, זה ענין של טעם, אולם אני אוהבת התחכמויות בסגנון. אני גם אוהבת לראות סצינות של האוס עם אנשים בלתי מוכרים-הדאקלינגז כבר רגילים לו ולשגעונות שלו, אנשים חדשים יותר משעשעים מבחינת התגובות שלהם אליו. לא כל פרק מתאים להצטרף לצפיה בסדרה, והסדרה צריכה להיבנות במידה רבה לטובת הצופים הקבועים, ולא רק כדי לגייס צופים חדשים. האוס מבחינתי איננה סדרה "יצוגית" שמטרתה לאפשר לי להראות לאחרים במה אני צופה, אני מעורבת במה שקורה ופרקים כמו three stories ו-no reason הם חגיגה מבחינה זו. לגבי ההומור, כתבתי באנגלית שני קטעים מצחיקים: אחד, ההאטה שלו את קצב הדיבור כדי שהסטודנטים יצליחו לכתוב כשהוא כבר כביכול בתוך סצינה עם הדאקלינגז, והשני, ההתייחסות שלו לקפיצות הזמן בהרצאה, משמע בפרק (קצת כזה כאילו מודעות פנימית לכך שמדובר בסדרת טלויזיה, והוא גם אומר את זה ישירות לנו, הצופים). כל הקשור לכרמן היה בעיני מצחיק ביותר בזכות התגובה של האוס אליה, ממש לא טיפשי (studebt: cool, you treated the baywatch chick? House: the baywatch thespian

) והסרקזם של האוס היה שם לאורך כל הפרק, למעט הקטעים שלו כחולה-באופן מובן (ממליצה לך לצפות בפרק שוב, או לקרוא את הטרנסקריפט). יתכן שההומור היה יותר מתוחכם בפרק הזה, אבל הוא שם, ובכמות נאה ביותר. והיי, אני לא מרגישה שום צורך לשכנע אותך. *אני* אהבתי מאד את הפרק, וזה מה שחשוב (לי). ההפסד כולו שלך כאן.

 

[randomguy]

זה דיון בנושא האם הפרק הנ"ל הוא

הכי טוב בתולדות האוס או לא, ובדיון כל אחד מציג את עמדתו ומנסה, באופן טבעי, לשכנע את האחרים. אם מנסים לבדוק את זה בצורה שתהיה כמה שיותר מדוייקת, אז אני חושב שהדעה שלי חשובה, כי אני צפיתי בפרק בלי שאף אחד ז*** לי את השכל לפני זה שאני הולך לראות את הפרק הכי טוב אי פעם ובלי שידעתי שום דבר על הפרק. בצפייה הראשונה, התאכזבתי כשגיליתי שזה פרק מוזר שמספר על שלושה סיפורים שקרו בעבר, ונמנמתי במשך כחצי שעה עד שפורמן אמר לקמרון "צדקת, זה באמת האוס", ואז זה הפך מעניין, אבל ההמשך לא היה כל כך מוצלח, ובסוף רציתי לראות את זה שוב, אבל מתישהו, לא היה לי חשק בכלל לראות את זה באופן דחוף, בשביל המידע על ההאוס. לעומת זאת, לפני שאת ראית את הפרק, את עברת אולי שטיפת מוח בקשר עליו ופעל עליך אפקט פלצבו מאוד משמועתי שאת לא יכולה לזלזל בו. מה שכתבתי על הזמנים זה שאומנם יש תנועה בין זמנים אבל כל הסיפורים קרו כבר בעבר והם מסופרים מנקודת זמן שאין לה "עתיד", ולכן פחות מרתקים מאשר פרק רגיל שה"עתיד" של כל דקה היא הדקה הבאה בפרק, ויש הרגשה שכל דבר שעושות הדמויות משפיע על "העתיד", מה שאין בפרק הזה. לדעתי כשמגדירים פרק כ"הכי טוב" מבין סדרה הוא חייב להיות ייצוגי, ולא יוצא דופן. את נותנת תואר לפרק כפרק האוס הכי טוב, אבל בעיני הוא לא ממש פרק האוס בכלל. יותר כמו ספיישל. אני מחבב את הצוות ולכן בפרק הכי טוב שאני הייתי בוחר, היה להם חלק יותר משמעותי. עצם זה שאת קוראת לצוות "דאקלינגס" מראה שאת נגררת אחרי אחרים ולכן הדעה שלך חשודה כלא ממש עצמאית, אלא מושפעת ומוטה. באמת פיספסתי את שתי הבדיחות שהזכרת, אבל גם כשהסברת אותן, הן לא ממש מוצלחות לטעמי. ההומור בפרק הזה לא מתקרב לדעתי לרמות התחכום והשנינות של ההומור בהרבה פרקים אחרים. בקשר לכל מה שקרה להאוס, ואיך הוא הרגיש בקשר לזה, ואיך זה שינה אותו, והיחס המורכב של אל סטייסי ושלה אליו, כל זה בה לידי ביטוי הרבה הרבה יותר מוצלח ואמוציונלי בפרק הבא, "ירח הדבש" שהוא פרק פי עשר לפחות יותר טוב לדעתי, למרות סטייסי. הפרק הזה הוא היחידי שסטייסי מאוד מוצלחת בו. ובכלל "שלושה סיפורים" בעיני הוא רק פרומו ל"ירח הדבש" שהוא הדבר האמיתי. אני אפילו שוקל להכתיר את "ירח הדבש" בתואר פרק האוס הכי טוב אי-פעם. בפרק הזה באמת ממש רואים מי זה האוס, מה קרה לו, ומה הוא מרגיש, וכמה הוא סובל, והשיא מגיע ברגע הסיום שסטייסי מתחבקת עם מארק, והאוס מנסה ללכת ולא מצליח ובולע כדור, וברקע כל זה מתנגן השיר שמופיע בציטוט שב"עולם שלי". הפרק הזה היה דרמה מעולה ומרתקת, וקלאסיקה האוסית אמיתית. שורה תחתונה: Honeymoon שולט, לוקח בהליכה את Three Stories (אבל עדיין אני חושב שאולי דווקא Detox הפרק הכי טוב).

 

[Benjamin Turner]

שמע, שקלתי להגיב, אבל אז הבנתי

שלא משנה מה אכתוב, אתה הרי מראש חושב שהדעה שלי מוטה (בין היתר כי... אני קוראת לדאקלינגז-דאקלינגז?

. לא מצאת טיעון פחות מגוחך?) ולכן אין כל טעם לדיון.

 

[neurotica]

כבוד.

 

[randomguy]

על מה את מדברת בדיוק?

וד.א. מה הקטע של הערבוב בין הארי פוטר לבין נסיכה הקסומה (או איך שקוראים לסרט הזה) בחתימה שלך?

 

[randomguy]

זאת לא שיחה פרטית, את לא כותבת רק

בשבילי אלא בשביל כל הפורום, אולי אני לא אשתכנע ממך בכל מקרה, אבל אני עדיין רוצה לקרוא את דעתך, ובטוח שהרבה אנשים אחרים גם ירצו לקרוא כי זה שרשור בנושא אולי הכי ON שאפשר, מה הפרק הכי טוב (ממה ששודר בארץ). כל אחד תורם את חלקו לדיון, ואני אומר שאני מדווח על הצפייה הראשונה שלי בפרק "שלושה סיפורים" בלי שום מידע מוקדם על מה שקורה בפרק, ולכן אין אפקט פלצבו כמו אצלך. אני משער שאמרו לך לפני שצפית בו, שזה פרק הכי טוב (ואולי עוד דברים) שיתכן מאוד שהשפיעו על דעתך והטו אותה. בעניין הדאקלינגס, את אמצת מהר מאוד את הפאנון (או איך שקוראים לזה), וזה מעלה חשד שאמצת בקלות יתרה גם את הדעות המקובלות בלי מספיק חשיבה עצמאית.

 

[Benjamin Turner]

כאמור, אין לי שום רצון להתדיין עם

מי שקובע שדעתי אינה דעה אשר עומדת בפני עצמה (ועוד על סמך העובדה שאימצתי את הלינגו ההאוסי, שאני רואה כמגניב וקלאבי ונהנית להכיר). יש לי דברים הרבה יותר חשובים (לימודים, תודה torymaster

) ומעניינים (לימודים וטרינסקרופט meaning) לעשות. אגב, כולנו כבר יודעים לאן החשדות שלך לגבי נוהגים להוביל בדרך כלל, לא?

 

[randomguy]

על מה את מדברת, אילו חשדות?

למה את משליכה עלי חשדנות? במה את חושדת, שאני ניסיתי להעליב אותך? מה שהתכוונתי להגיד זה שאני מתאר לעצמי שגל שטפה לך את המח בעד "שלושה סיפורים" לפני שראית אותו, ואני רציתי לשמוע את הדעה _שלך_ ולא של גל, (שאת דעתה אני כבר מזמן מכיר ומכבד). ורציתי שתנסי לנטרל את אפקט הפלצבו שאני מנחש שפעל עליך ותנסי לתת דעה כמה שיותר לא מוטה ולא משוחדת, כי אני רוצה לשמוע את הדעה שלך נטו. תחשבי שאת רואה את הפרק פעם ראשונה בלי שום מידע מוקדם, ושזה הפרק היחידי שאי פעם את רואה של האוס, האם הוא ראוי לתואר הפרק הכי טוב של האוס? אני מנסה לכוון את הדיון שיהיה מדוייק וכאילו מדעי, זאת היתה הכוונה שלי.

 

[Benjamin Turner]

לא חמודי, אתה יוצא מנקודת הנחה שגל

שטפה את מוחי ושכתוצאה מכך, אין לי דעה עצמאית לגבי הפרק (זה בכל אופן המוטו של התגובות האחרונות שלך). זה לא מעליב אותי כלל (שהרי אני יודעת את האמת), זה רק גורם להמשך הדיון להיראות חסר טעם ולכן לי להימנע מלהמשיך בו.

 

[randomguy]

אני הנחתי מה שהנחתי, ואת יכולת

להכחיש, לא אמרתי שאין לך דעה עצמאית, התכוונתי רק שתנסי לחשוב מנקודת מבט של מישהו שלא קיבל שום מידע על האוס לפני זה, והוא רואה רק פרק אחד, רק פעם אחת (ואז מת נגיד), האם היית ממליצה לו על "שלושה סיפורים". אם את לא רוצה להמשיך בדיון, אז שיענו אנשים אחרים, שכן מעוניינים להשתתף בדיון.

 

[Benjamin Turner]

ומה זה היה נותן לו הייתי מכחישה?

זה בערך כמו להכחיש את הטענה שכדור הארץ הוא לוח שמונח על גבו של צב ענק. מי שבאמת משוכנע, לאור כל ההוכחות שיש לנו כיום, שכך הם פני הדברים, לא ישוכנע ע"י שום דבר שאומַר. by all means, כל השאר מוזמנים להמשיך בדיון.

 

[randomguy]

היה לי מעניין לשמוע את תגובתך למה

שכתבתי. עובדה שטרחתי לכתוב לך הודעה אולי הכי ארוכה שכתבתי אי פעם בפורום, בלי קשר לאם תשכנעי אותי או לא (כבר כתבת מקודם שאת לא כותבת כדי לשכנע אותי). ואולי באמת מיצינו את הדיון על "שלושה סיפורים", וד.א. אני לא התכוונתי להגיד שהוא לא פרק טוב או שלא נהנתי ממנו, כתבתי שלדעתי הוא לא הפרק _הכי טוב_ של האוס, ובפעם הראשונה שראיתי אותו לא ממש נהנתי. אני מוכן לעבור לדיון על הפרק "ירח הדבש", מה דעתך עליו?

 

[Benjamin Turner]

honeymoon מעולה, בהחלט מהפרקים

הסטנדרטיים המובילים, ברמה של detox, HvG, DNR ודומיהם. אשתדל להגיב בכל זאת למה שכתבת, בתנאי תימנע משימוש בטיעונים מטופשים (no offence) כ"אפקט פלצבו". העובדה שאדם אחר חושב שפרק כלשהו הוא טוב לא משליכה עלי כלל (ע"ע love hurts שבניגוד אליך לא ממש אהבתי למעט ההאמרוניות שבו, who's your daddy-אותו כנ"ל רק עם האדי (לא במובן הזוגי, וזה לא ספוילר), הפיילוט-יוצאת חוצץ כנגד דעתו של פול אטנאסיו, האופוריות ועוד). אם כבר, העובדה שאדם אחר ממליץ על פרק כלשהו מביא אותי לצפיה בו עם ציפיות מוגברות, שבמידה והפרק אינו מספק אותן במלואן, גורמות לי לאכזבת-יתר ממנו (כך קרה עם love hurts, ואתה הוא מעורר הציפיות במקרה זה

).

 

[randomguy]

תודה על התגובה. אני הולך לישון,

נדבר מחר. בקשר ל LOVE HURTS, אני נורא אהבתי אותו כי קמרון היתה בו כל כך חמודה! וכנראה לך זה לא היה משנה