סתם אם זה מעניין אותך..
אני חשבתי ששלושה סיפורים היה הפרק הכי טוב, בסידרה. מאז אותו פרק הפכתי להיות צופה קבועה של האוס. אף אחד לא אמר לי שום דבר על הפרק לפני שראיתי אותו. למען האמת, לא דיברתי על האוס עם אף אחד לפני שראיתי את הפרק הזה. לא רק זה, אפילו לא קראתי שום כתבה, שום דבר על האוס, בשום עיתון, שום דבר שהילל את הסידרה, שאמר כמה שהיא משובחת, לא באתי במגע על שום מידע על האוס, לפני שהתחלתי לראות את העונה הראשונה, ולפני שראיתי את שלושה סיפורים. התחלתי לראות את העונה הראשונה, במקרה, פשוט יצא לי להיות בבית בשעות שהיו משדרים אותה, ולכן יצא לי לראות. אהבתי את הסידרה מההתחלה, ללא שום דעה קדומה שהיה לי עליה, אפילו לא התכוונתי לראות אותה, זה קרה במקרה. אבל אחרי שראיתי את שלושה סיפורים התאהבתי לחלוטין, וזה היה הפרק שלדעתי הפך מבחינתי את הסדרה, מסידרה טובה לסדרה מצויינת, מעולה, מדהימה!! הפרק היה כתוב כל כך טוב (לדעתי), סופר באופן כל כך טוב, מבחינת תסריט, מבחינת ערכיה, הקפיצה בזמנים הייתה מדהימה, והפאנץ' ליין, המדהים, שהאוס הוא בעצם החולה. זה פעם ראשונה שרואים את האוס בעמדת חולשה, ופעם ראשונה שרואים שהוא אוהב מישהי, כשתמיד חשבנו שהוא לא מסוגל להרגיש רגש לאף אדם. לא הייתי ממליצה למישהו להתחיל לראות האוס מהפרק הזה, הייתי ממליצה להתחיל לראות מהתחלה, כי יש סיבה שהפרק הזה נמצא לפני הסוף, כי יש דבר שנקרא, בניית עלילה, ובניית דמויות.. ורקע על הדמויות, והפרק הזה כניראה לא היה כזה מדהים אם הוא היה נמצא הפרק הראשון נגיד, אבל זה עדיין לא אומר שהפרק הזה הוא לא הפרק הכי טוב של הסידרה, לדעתי, דווקא בגלל שהוא שובר את כל הרצף של הסידרה, הן מבחינת צורת הסיפור, והן מבחינת הצגת הדמויות, זה מה ששונה בו, וזה מה שעושה אותו לכזה טוב, כי הוא מפתיע, הוא מרענן, הוא מחדש ומרגש בטירוף. לגבי ההומור בבפרק, תראה, בד"כ ההומור של האוס לא גורם לי להתפקע מצחוק, והוא גם לא צריך, כי זה לא סוג הומור כזה, זאת ציניות שנונה, ביישנית, שבד"כ נאמרת, כחלק משטף הדיבור הרגיל, וכששומעים את ההערות הציניות שלו, לוקח לפעמים כמה שניות להבין כי הם לא בולטות, הם מתחת לפני השטח, וזה מה שעושה אותם כל כך מעולות, הם לא מוציאות ממני צחוק רועש, כי הם לא אמורות, זה לא סוג הומור כזה, זה סוג ההומור שגורם לי לגחך גיחוך פנימי ביני לבין עצמי, ולהגיד לעצמי בלב:"איזה מלך ההאוס הזה".. ראיתי את שלושה סיפורים ממש ממזמן, ואפילו לא ראיתי אותו מהתחלה (בגלל זה אני כל כך מחכה שיחזרו לשדר את העונה הראשונה, כדי שאני אוכל לראות את הפרק הזה שוב).. אז אני לא זוכרת דוגמאות ספציפיות להומור ההאוסי בבפרק.. אבל אני זוכרת שהאוירה הכללית כן הייתה מאופיינת בציניות השנונה שלו. בקיצור אני זוכרת שהציניות שלו לא חסרה ל במיוחד, וגם אם היא הייתה פחותה מפרקים אחרים, כנרראה שהיו המון דברים שמחפים עליה.. כי לא הרגשתי בחסרונה. הדבר העיקרי שרציתי להדגיש הוא שחשבתי שזה הפרק הכי טוב מבלי שאף אחד אמר לי משהו לפני. זה היה לגמרי דעה שלי. ולא היה שום אפקט פלסיבו לפני. חוץ מזה, אני רואה את הויכוח הזה מיותר לחלוטין, אם לדעתך זה לא היה פרק טוב, זכותך. זה עניין של טעם, או אפילו לדעתי בעיקר של רגש. אין לי רצון לשכנע אותך שזה כן פרק טוב, כי זה פשוט טפל, למה שיהיה אכפת לי מה דעתך על הפרק? ולמה לך אכפת מה דעתנו על הפרק? מה אתה בנאדם פחות טוב אם לדעתך זה לא היה פרק טוב? ממש לא, רק אומר שיש לך דעה שונה. אין גם טעם להמשיך את הויכוח, כי גם אין שום דבר שאוכל לחדש לך, ראית את הפרק, אתה יודע את כל הפרטים, על איך הפרק סופר. אין שום דבר חדש שאנחנו יכולים להגיד לך שיאיר לך את הפרק באור שונה, או שישנה את דעתך, ואנחנו גם לא צריכים לשנות את דעתך, כי דעתך לגיטימית לחלוטין, שנינו חוינו את הפרק בצורה שונה, וזה הגיוני לחלוטין, כי אנחנו בני אדם שונים עם העדפות שונות. אם כולם היו אוהבים אותם דברים, העולם היה משעמם. ואם אתה אוהב בכלליות את האוס, זה כבר אומר שיש לנו משהו במשותף.
אני מקוה שהדיון הזה יפסק פה, כי הוא באמת לדעתי חסר טעם..
