and i think to myself what a wonderful world

[מאמאמיה22]

and i think to myself what a wonderful world

אחרי הרצח המזעזע אתמול

עלו לי תהיות (סורי על הפסימיות) על איך אנחנו מגדלים
ילדים עד גיל מסוים בחממה ובסוג של צמר גפן,
ואיך כשהם גדלים וכבר יודעים לקרוא, בבת אחת (פחות או יותר)
הם ייחשפו לכל הרע האינסופי הזה, שקיים בכל מקום, בעבר בהווה
וכנראה גם בעתיד.
איך בכלל אפשר לתווך להם את המציאות הזוועתית הזאת ?
לא יודעת אם יכולה בכלל להיות תשובה,
סתם רציתי לפרוק
https://www.youtube.com/watch?v=A3yCcXgbKrE

 

[mykal]

מסכימה איתך

ואוסיף תהיה נוספת,
איך יש כח/רצון/אפשרות לגדל ילדים רוצחים.
אותי הדבר הזה 'מטריף' בדיוק כמו לשמוע על הנרצחים.

 

[מאמאמיה22]

נכון, זה לא נתפס

ללדת ילד כדי לחנך אותו שהגבורה הגדולה ביותר היא לרצוח ילדה במיטתה,
ואחכ ללדת עוד ילד בדיוק לאותו חינוך .
וכמובן להעביר לאחיו ואחיותיו את החינוך שאחיהם קדוש והגיע לפסגת השאיפות .
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4822117,00.html
ואחרי זה יש מי שטורח להסביר להדיוטות ש "אימא היא אימא היא אמא "
&nbsp

 

[debby12]

אי אפשר לתווך את הזוועה

- אפילו אנחנו "המבוגרים"

לא ממש מצליחים.

לפחות לגבי עצמי - מאז אתמול הזוועה הזו "יושבת" לי בראש ולא יוצאת. ואני כבר "גדולה ביותר"

בלתי נתפס.

אם ילד/ה שלי היו מבצעים כזה פשע הייתי מתאבדת לדעתי. אבל, בכלל, קשה לי לתפוס איך נער כל כך צעיר יכול לבצע כזה פשע של לרצוח/לשחוט מטווח כזה קרוב.

נניח הייתי אומרת - הבן אדם פסיכוטי. אבל 3 אנשים מאותה החמולה הם "פסיכוטיים"? (יחד עם הדורסת מלפני כמה שבועות והדוקרת מהפיגוע האחר)

.

 

[מאמאמיה22]

הם ממש לא פסיכוטיים במובן המקובל של המילה

אני לא יודעת עד כמה זה באמת נכון
(ראיתי סרטונים אבל לא יודעת עד כמה זה באמת נפוץ),
אבל יכול להיות שמגיל מאוד צעיר ילדים נחשפים לשחיטת כבש מקרוב על כל הכרוך בכך ואף מתאמנים בעצמם עם סכין , וכמובן התרבות והחינוך (והחיים הקדושים לאחר מכן).
&nbsp
גם עליי המקרה של רצח הילדה הלל השפיע באופן מיוחד , משהו בתמימות ובחדר הילדים והקלות שבה לוקחים חיים ...
אמילי עמרוסי כתבה יפה
"סליחה ששיקרנו לכם, ילדים. יש מפלצות מתחת למיטה."
&nbsp

 

[debby12]

יש לך קישור לכתבה של אמילי עמרוסי?

 

[מאמאמיה22]

מצרפת

http://www.israelhayom.co.il/article/393691

 

[debby12]

קראתי. עצוב

והראיון שם עם האב השכול עם האמא שבוכה לידו - לגמרי

 

[washi CA]

לפי דברייך

חצי מהשומרונים היו צריכים להיות היום רוצחים בדם קר, כי הרי הם נחשפים לשחיטת כבשים על בסיס קבוע.
&nbsp
אני חושבת שחשוב מאד להמנע מהכללות, בייחוד בנושאים נפיצים שכאלה.

 

[מאמאמיה22]

את צודקת,

אין ספק שהתרבות הרבה יותר משפיעה.
לראות כילד מקרוב כבש שנשחט סתם לא תורם אבל כל דבר צריך לבחון
בהיבט תרבותי רחב יותר
(למשל אם המנהיגים ואנשי הדת והחברה שמסביבך מעודדים אותך לרצוח בסכין,
ובמקרה נחשפת על בסיס קבוע לשחיטה של כבשים אז אני מניחה שזה "מקל" עלייך
במידה מסויימת למרות שברור שזה לא הדבר העיקרי ) .

 

[AlicePJ]

אני מאמינה גדולה בצמר גפן

וזאת אחת מהסיבות שבחרנו לא לחיות בישראל. החדשות מישראל קורעות לי את הלב ונורא עצובות וטראגיות, ואיתן גם הידיעה שזה לא הולך להשתנות, לפחות לא לטובה.
לשמחתי היתה לנו אפשרות לגור במקום שבו אני יכולה להגן על הילדים שלי מהמציאות הזאת ומהחדשות האלה. אנחנו לא רואים בכלל חדשות ולא שומעים חדשות ברדיו, רק קוראים באינטרנט, ולזה הילדים עוד לא חשופים. הגדול יודע לקרוא באנגלית אבל אין לו גישה לקרוא מידע בנושאים כאלה, אלא אם אנחנו מראים לו משהו בכוונה. הוא לא חווה מעולם אזעקה של טילים ולא הייתי צריכה להסביר לו כללי התנהגות שפשוט אבסורדי שצריך ללמד ילדים בגילו וקטנים ממנו.
הוא יודע שיש בישראל סכסוכים ושיש אנשים שרוצים להרוג יהודים, אבל זהו, פחות או יותר, ואני מקווה שנצליח לשמור על זה ככה כמה שיותר. בסופו של דבר הוא ילמד על המציאות המורכבת שלנו, אבל כל יום שעובר והוא לא מודע אליה, והוא גדל בלי המחשבות והפחדים, זה מתנה עבורו (אחיו עוד תינוק ולא במשוואה).
וכן, אני יודעת שגם פה יש סכנות, בכל מקום יש. אבל לפחות כאן אפשר להמנע מלשמוע עליהן בכל פינה ומגילאים צעירים כל כך, וכאן הסכנות אחרות.
צמר גפן זה אנחנו.
ומקווה ששאר הסופשבוע יעבור יותר בשקט כי הלב כבר לא יכול להכיל את הכאב.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא יודעת איפה את גרה

אבל חייבת לציין שמקרים כמו אורלנדו או אפילו מה שהיה ב-UCLA העסיקו אותי לא מעט, וכשאני חושבת על מקום בטוח לגור בו, מקום נטול חרדות - זה לאו דווקא ארה"ב (אבל קנדה דווקא כן). בדיוק הופיעה בסי אן אן ידיעה על אמא שהייתה מאוד מוטרדת מכך שהבת שלה חזרה מהגן עם ידע בתרגול של לוק-דאון. ובארה"ב גם תמיד הזהירו אותי ללכת קרוב לילדות שלא יחטפו אותן. אני לא יודעת למה זה ש"הסכנות אחרות" גורם תחושה טובה יותר.
אבל אולי את באמת גרה במקום ממש בטוח, מבחינה היסטורית, בארה"ב, ואז השלווה שלך כן מוצדקת למדי, גם אם לא לגמרי.
כאמור, אם הייתי רוצה לגור במקום שבו אני מרגישה בטוחה - קנדה נראית לי מקום הגיוני יותר, בגדול.

 

[AlicePJ]

תראי, תמיד יש סכנות, בכל מקום

אם זה לא טילים ופיגועים זה יכול להיות תאונות דרכים או טורנדואים או רעידות אדמה או כל מיני דברים אחרים, תלוי איפה גרים. אבל אני חושבת שבמצב התמידי של המלחמה בישראל (וכמובן שזה נכון לאזורים אחרים בעולם במצבים כאלה) זה מוסיף סטרס נוסף גם לילדים וגם להורים, מימדים נוספים, הפחדות בחדשות, שכאן אנחנו מצליחים להמנע מהם. יכול להיות שגם בישראל היינו יכולים להצליח להמנע מלראות חדשות, לשמוע חדשות וכו', אבל לדעתי זה הרבה יותר קשה. גם אני הייתי מכורת חדשות בישראל ושמעתי את כל מבזקי החצי ברדיו וכו', אבל הצלחתי להתנתק מזה כשעברנו, לשמחתי.
אני כמובן עדין מעודכנת בחדשות, הרבה פעמים יותר מהקרובים והחברים שבישראל, מעדכנת אותם בדברים שקורים בישראל, אבל יש לי שליטה על המדיה ועל כמות החדשות ואפשרות לנתק את הילדים מהם, עד גיל שבו ארגיש שזה כבר לא נכון לעשות. לא יודעת מה הגיל הזה יהיה, אני רק יודעת שלא הגענו אליו עדין.

 

[חייבתלהגיב]

כאמור, מהניסיון שלי, גם ההורים והילדים

בארה"ב הם בסטרס, מפחדים מחטיפות ומירי. לכן, אם את שם, זו נראית לי בחירה לא ממש אידאלית מהבחינה הזאת. במדד עשר המדינות הבטוחות והשלוות בעולם, השתיים שבהן מדברים אנגלית הן קנדה וניו זילנד - כך שנראה שקנדה היא בחירה טבעית יותר אם זה השיקול.
זה כל מה שניסיתי להגיד בהקשר הזה.
אגב, הילדות שלי לא צופות.בחדשות או מאזינות להן - אני מקבלת את המידע מהאינטרנט. כשהיו אזעקות קשה היה להתחמק מהסטרס - אבל אז לא היינו בארץ. כך שמהבחינה הזאת החיים שלהן לא מאוד שונים מאלה של הילדים שלך. הן כן יודעות שדוקרים אנשים ברחוב, אבל זה ברמה 'שבארה"ב הילדים יודעים שוטפים ילדים. ולא שאני מנסה להמליץ על ישראל כמקום לגדל בו ילדים - רק שארה"ב, לפחות חלקים נרחבים בה, היא גם לא ממש מציאה מהבחינה הזאת (חשוב, יש מדינות שהן דווקא כן - כאמור, כמו קנדה. לפחות בינתיים...).

 

[AlicePJ]

מדינה של 300 מיליון איש היא לא מדינה שאפשר

לדבר עליה כמקשה אחת. מדינה קטנה כמו ישראל שכולה תחת כוונת טילים אם מצפון או מדרום, זה סיפור אחר. וכנראה שזה קשור לאזור שגרים בו ולטיפוס האישיות.
אבל לי לא התאים החיים עם החרדה התמידית בישראל, עם החדשות כל שעה וכל חצי שעה והמבזקים שפורצים באמצע תוכניות, וכל בית שהולכים אליו יש טלוויזיה עם חדשות פתוחה ברקע. לא מתאים לי בכלל. אם אנשים אחרים מסתדרים עם זה - אחלה, לי זה לא מתאים.

 

[חייבתלהגיב]

אבל הרי אני מסכימה לגבי ישראל -

מה שנראה לי מוזר הוא הבחירה במדינה כמו ארצות הברית, שגם היא לא סופר שלווה, רגועה ובטוחה, ושהופכת רוצחים סדרתיים לגיבורי תרבות ובכלל רצח ונשק לא יורדים שם מהכותרות וסביבם נסובים חלק גדול מהסרטים והסדרות - במקום מקום באמת רגוע ובטוח כמו קנדה.
כאמור, אני מסכימה שיש גם מקומות בטוחים בארה"ב, אבל גם שם אנשים לא ממש רגועים, כי התרבות האמריקנית כן מחלחלת לכל פינה במדינה, גם אם המעשים עצמם לא תמיד - והחרדה כן נמצאת שם.
כאמור, בקנדה היא לא. זה הכל. לכן מארצות הברית נראה לי מוזר להטיף נגד החיים בישראל. אם היית בני זילנד או בקנדה זה לא היה נראה לי מוזר.

 

[מאמאמיה22]

רוצחים סדרתיים גיבורי תרבות בארה"ב ?

נראה לי שקצת נסחפת .
נכון שיש סרטים על רוצחים סדרתיים אבל הם בוודאי לא גיבורי תרבות,
את יכולה לפרט ?
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

רוצחים סדרתיים בארה"ב

וגם סתם mass shooters זוכים לפרסום מיידי, הופכים ל-household name, וכו'. שמעת על טד באנדי? שמעת על צ'רלס מנסון וחבורתו? אדם לנזה זה שם שמוכר לך? באסה לאלה מקולומביין שהם היו שניים בלי מנהיג ברור (בניגוד ל"משפחת מנסון") ולכן זוכרים קולומביין ולא את השמות שלהם, וכנ"ל מי שלוקח יותר מדי זמן לתפוס אותו ואז נודע בכינוי שלו במקום בשמו, אבל בכל מקרה זוכה לפרסום נרחב גם בלי השם - נו, גם תמונה זה טוב.
איזו תרבות מטומטמת זאת שבמקום ל-א לפרסם את שמות היורים/רוצחים ותמונותיהם היא עוסקת בהם בהרחבה ורק מעודדת את הבאים בתור? החיים שלך לא משהו ואתה רוצה "להשאיר חותם"? נו, עכשיו אתה יודע מה לעשות...

 

[debby12]

גם בארץ מפרסמים בגדול את שמותיהם של כל מיני רוצחים איומים

כל רוצח על-רקע-לאומני זוכה בפרסומי ענק בטמקא עם תמונות, שלא לדבר על רוצחים יהודיים שלא על רקע לאומני (נגיד פיזם - סתם כדוגמא. יש עוד כל מיני כולירות)

 

[חייבתלהגיב]

גם כשעושים את זה בארץ זו טעות,

אבל בארץ זו לרוב עוד ידיעה בעיתון, ולא עוסקים ברוצחים במשך זמן ארוך, מתארים את כל חייהם, עושים סרטים וסדרות על חייהם, וכו'. כשמדובר על הורים שרוצחים את ילדיהם אכן יש עיסוק מרובה בעניין, כמו בכל התרבויות שבהן זה נתפס כמשהו שלא יעלה על הדעת (גם אם בפועל זה לא באמת מאוד נדיר) ואני מניחה שבניגוד לתרבויות בהן זה לא נתפס כמשהו בעייתי (שבהן יש מושגים בלתי נתפסים כמו "רצח על כבוד המשפחה") - ויש להניח שבתרבויות כמו שלנו זה לא ממש ישפיע על המוני אנשים לחקות את התופעה כדי להתפרסם וכו' (אבל, שוב, עדיף בעל זאת להימנע מפרסומים שכאלה). לגבי רוצחים על רקע לאומני, כאמור, אני מסכימה שזו טעות, אבל גם פה ההשפעה של הפרסום בתקשורת הישראלית על הרוצחים הבאים לא ברורה, וסביר שאם כבר אז מה שמשפיע עליהם יותר הוא הפרסום בתקשורת הפלסטינית וכו'.

אני לא מנסה להגיד שהתקשורת והתרבות הישראלית היא בסדר - אלא שמהבחינה הזאת האמריקנים פשוט ממש גרועים, ועושים טעות נוראית שעולה להם בחיי אדם, מעבר לעצם העניין של הנשק שנמצא בידי האנשים.