זה נכון, לסבתא שלי עשו את זה. אח"כ פסיכולוגים הגיעו למסקנה שזו טעות.
כנראה שהיו לזה כמה סיבות במקומות שונים, חלקן דתיות ושמרניות וחלקן פרקטיות יותר (כמו מקומות וזמנים שהיו משתמשים ביד שמאל בשביל לנגב... אני חושבת שבהודו יש מקומות שזה עדיין הנוהג, אז הגיוני שמחשיבים את יד שמאל כ"לא נקייה" ולא משמשת לדברים אחרים).
טוב במקומות שאין גישה יציבה למים או לאמצעי היגיינה זה נשמע הגיוני שתהיה יד אחת מלוכלכת. אבל אני חושבת שזה מאוד פרקטי לדעת להשתמש בשתי הידיים. במיוחד במקרה של פציעה ביד הדומיננטית. אבל גם בלי קשר לפציעה זה נראה לי מאוד נוח אם שתי הידיים היו מועילות באותה מידה.
לא
אליהו-ים לא מביאים מים לאף אחד
יש לנו כבוד עצמי.
אני לא שמעתי על המונח הזה "כבוד עצמי". ובנינו, אני מכירה המון אליהוים שגם לא שמעו על זה
אבל אני דווקא שיערתי ש"נערת מים" זה בטח איזה עבודה פיזית מעייפת, כאילו אני מניחה שהיא לא באמת רק מביאה מים לאנשים... בטח מטרטרים אותה כל הזמן למלא שליחויות מעצבנות.
דווקא הכרתי פעם מישהי שעבדה על סט של כל מיני סרטים (שום דבר ממש מוכר) בתור כפילת גוף/פעלולנית והיא סיפרה לי שיש על הסט אנשים שזה התפקיד שלהם - להביא מים. אני יודעת שנגיד גם בפוטבול יש אנשים שזה התפקיד שלהם - כל פעם שיש הפסקה במשחק הם רצים למגרש עם בקבוקי מים ומשקים את השחקנים- שזה הויז'ואל הכי מגוחך שיש כשרואים גבר בגובה 2 מטר ששוקל יותר מ-200 קילו עומד כמו איזה טמבל עם פה פתוח ומישהו עומד שם עם בקבוק מים ומשפריץ לו מים לפה
אבל גם הגיוני שבחלק מסטים מנסים לחסוך עליות ואז נערת המים מסונג'רת לעשות גם דברים אחרים.
זה מזכיר לי שבאישה הטובה באיזשהו שלב איליי ביקש ממריסה להיות ה-body woman של אלישיה והיא פשוט הלכה אחריה לכל מקום ושאלה אותה אם היא רוצה פרי כל כמה דקות
וואלה בדקתי עכשיו ובאמת ראיתי סרט אחר שמבוסס על אותו ניסוי. מסתבר שראיתי את הסרט ה
זה, כי אני זוכרת שפורסט וויטיקר היה בסרט שראיתי.
איזה קטע שראית סרט אחר על אותו הניסוי. טוב אז לא יודעת אם אני עדין ממליצה על זה כי אני לא רואה את הפואנטה בלראות שני סרטים אותו הדבר. גם אם אחד מהם קצת יותר טוב מהשני, זה נראה לי על אותו העיקרון.
וואלה? זה מוזר שבסרט נתנו להם לבחור כי לפי ויקיפדיה זה באמת נבחר באקראי במציאות. עוד יותר מוזר שבסרט הרוב העדיפו להיות אסירים. למה שמישהו יעדיף להיות אסיר בניסוי הזה? כאילו לא הייתי מצפה שזה יגיע לאיפה שזה הגיע, אבל עדיין אם הייתי יכולה לבחור הייתי מעדיפה להיות זאת עם הכוח ולא הפוך, אפילו רק אם זה ליתר ביטחון, אז הייתי מצפה דווקא שהרוב יבחרו להיות סוהרים ולא אסירים.
אני לא זוכרת במדויק איך הם הסבירו את זה אבל בעיקרון הם חשבו שהסוהרים זה כמו תפקיד של שוטר או מורה- משהו שמבחינתם נתפס כמשעמם או "מרובע" והם חשבו שיותר מגניב להיות אסיר כי אז הם לא צריכים לשים "זין". מה שהם חשבו שיקרה זה שהם יקבלו 3 ארוחות ביום, מקום לישון וזמן חצר עם האסירים האחרים - מה שנשמע להם כמו משימה די פשוטה ומאוד משתלמת.
בתאכלס אני חושבת שהם חשבו שלסוהרים יהיה קשה יותר כי הם יצטרכו לאכוף את כל הכללים בעוד שהאסירים יכולים להיות כמו התלמידים המופרעים של הכיתה. אני מניחה שבעיקר מהסיבה שהם ידעו שזה רק ניסוי ו"לא אמיתי".
אני לא כזה אוהבת שאלונים אני קצת מכריחה את עצמי לענות רוב הזמן. וגם לפעמים קשה לי להגיב או לתקשר במיוחד כשיש לי ימים רעים (בגלל זה לקח לי זמן להגיב, סורי על זה).
אה, אין לך מה להתנצל. נראה לי שחוץ מעדימון לכולנו לוקח שנה להגיב פה. כל אחד והסיבות שלו. אני ממש לא מצפה שתגיבי באופן מיידי.
ובכל זאת קחי
מקווה שאת לא חווה יותר מידי ימים רעים
אם זה על יצירה שאני ממש אוהבת בעצמי, אז כמובן שהכי הייתי מעדיפה להיות קשורה באיזושהי צורה לצד שיוצר אותה. כאילו אני חושבת נגיד על סרטים שאני ממש אוהבת או סדרות שאני ממש אוהבת, והמחשבה להיות איכשהו קשורה ליצירה שלהם מרגיש כמו חלום. אפילו להגיד את המילה במאית מרגיש לי כזה גדול שאני אפילו לא מעזה לחשוב על זה ברמות האלה (פלוס כשאני חושבת על דברים שכבר קיימים ושאני חושבת שהם מושלמים אני רק חושבת איך בטח הייתי כותבת או מביימת את זה פחות טוב, אז זה אפילו גורם לי קצת לא לרצות לעשות את זה). כמובן שאני כ"כ אוהבת את התעשייה הזאת שהייתי מוכנה להיות או להתחיל בלהיות נערת מים או משהו רק כדי לראות איך הדברים עובדים, אבל כמובן שזה לא החלום, אלא להיות קשורה איכשהו לתהליך היצירה. אבל החלט יש מקרים שהייתי מסתפקת בלהיות נערת מים.
אז זהו שגם אני מרגישה כאילו אני רק אהרוס יצירה שאני אוהבת אז הייתי מעדיפה לתת לאחרים לעבוד קשה ואני אביא מים ואתחפ"שן
[על הסרט
Before I Go to Sleep]. לא זה לא ממש אימה יותר מותחן, ככה הייתי מגדירה את זה.
אוקיי אז יש מצב שאני אתן לזה צ'אנס.
*עריכה - נראה שיש את זה בפריים אז אני אצפה בזה עוד מעט.
האמת אין לי ממש שיטה מדויקת, אני פשוט בד"כ מרגישה שכשאני שומעת יותר מדי שירים של אותו אומן בבת אחת (בטח אם זה בפעם הראשונה), קשה לי להעריך לפעמים חלק מהשירים, אז במיוחד עם אלבום אני יותר מפרקת את זה, זה בד"כ קורה מעצמו, לפעמים אני מתחילה לשמוע ואחרי -3-4 שירים אני יודעת שאני לא אצליח כ"כ להינות מההמשך באותו יום, אז אני מעצמי מפסיקה ועוברת ליום אחר, ואז ממשיכה. וכן לפעמים שומעת שירים כמה פעמים כי יש הרבה שירים שלא אהבתי בשמיעה ראשונה אבל אחרי כמה שמיעות משהו התחבר ואני ממש אוהבת. אני לא יודעת בדיוק להסביר אבל יש איזה שלב שאני מרגישה שאני ממצה שיר (לטוב ולרע) כאילו שאני או אוהבת או לא ואם לא, אני בספק עם עוד שמיעות ישנו משהו ואז אני לא ממשיכה לשמוע אותו בכוונה. אבל לו'ידעת יש שירים שאני מרגישה שאני צריכה לתת להם עוד כמה שמיעות כי אני פשוט מרגישה שלא שמעתי מספיק פעמים כדי להחליט אם אני אוהבת או לא.
אני מבינה מה את אומרת ובתאכלס זה נשמע הגיוני.
כשיוצא אלבום חדש שאני מעוניינת להאזין לו אני בדר"כ אצא להליכה ואאזין לכולו בבת אחת. הבעיה היא שבדר"כ כמו שציינת, קשה לי להישאר מרוכזת ליותר מ-3-4 שירים בבת אחת. המוח שלי נוטה לנדוד לכל מיני מחשבות אחרות ואז אני לא מרוכזת בשיר. אבל מצד שני אני כן אוהבת להמשיך להאזין להכל בבת אחת כי אז אם יש שיר שתופס אותי גם כשאני לא מרוכזת זה מדד מבחינתי לשיר טוב. כמובן שאם זה אמן שאני אוהבת אז אני אתן צ'אנס לכל האלבום כמה פעמים אבל לרוב זה התהליך שלי.
למרות שבשנים האחרונות יש לאמנים נטייה לשחרר שיר אחד כל שבוע עד לתאריך יציאת האלבום. ואז כשיוצא האלבום יצא לך לשמוע כבר 5-6 שירים מתוכו ואז נשאר לך להשלים רק איזה חצי אלבום או אפילו פחות מזה. בהתחלה שנאתי את זה כי זה היה יוצר לי שני קבצים שונים של אותו השיר באייטונס (אחד שהוא כאילו הסינגל והשני אותו השיר כחלק מהאלבום) אבל היום אני אוהבת את זה כי זה נותן לי שבוע שלם להאזין לשיר כמו שצריך.
זה מזכיר לי איזה סטטוס שקראתי בפייסבוק שמישהי כתבה שפעם בגלל שבעיקר היינו שומעים מדיסקים ולא הייתה כ"כ הרבה מוזיקה זמינה כמו היום, אז היו נותנים צ'אנס ליותר שירים
זה בהחלט נכון. כל הדיסקים שהיו לי פעם הייתי יודעת את המילים של כל השירים מההתחלה עד הסוף. גם כאלו שלא היו משהו.
היום גם אם מדובר באמן שאני אוהבת - אם יש שיר שהאזנתי לו כמה פעמים והוא לא תפס אותי - אני מוחקת מהספרייה ומעמידה פנים שהוא לא קיים. וכמובן שלא טורחת בכלל ללמוד את המילים שלו
ולפעמים רק ששומעים איזה שיר מס' 9 בפעם העשירית פתאום מגלים שהוא יפה, והיום בגלל שיש מבחר כ"כ גדול (שזה רלוונטי גם לסרטים וסדרות), ויותר קל להשיג, בהחלט פחות עושים את זה.
נכון. קרה לי עם האלבום של קרלי פירס. האזנתי לו בשלמותו בהתחלה והיו איזה 3-4 שירים שממש תפסו אותי והיו משמעותית יותר טובים משאר השירים באלבום. הוספתי אותם לספרייה שלי והייתי חורשת רק עליהם. ואז בעבודה בגלל שיש ספוטיפיי שונה, לא היה לי זמן ליצור פלייליסט קפדני אז "זרקתי" את כל השירים שלה (ושל עוד 2 זמרות שאני אוהבת) לתוך פלייליסט אחד ושמתי על שאפל שיתגנן ברקע כל היום. ואז אחרי איזה שבועיים שהפלייליסט הזה מתנגן אני פתאום קולטת שיש איזה שיר אחד בו שאני מאוד אוהבת שורה ממנו ואז ניגנתי אותו שוב ואני כזה וואי, זה דווקא שיר טוב! ואז כבר התאבססתי עליו לגמרי. וככה קרה לי עם עוד כל מיני שירים שביטלתי בהאזנות הראשונות של האלבום אבל אחרי שהם התנגנו ברקע כמה פעמים פתאום קלטתי שהם ממש טובים.
קורה לי גם לפעמים שיש שירים שאני ממש לא אוהבת ואז פתאום אני שומעת את האמן שר אותם בלייב ואני מתאהבת בהם בטירוף ואז אני כועסת על עצמי שלא אהבתי אותם מההתחלה
אבל אני גם אז בד"כ לא הייתי שומעת דיסק מההתחלה עד הסוף כי כל הכייף בדיסק שאפשר להעביר שירים ולשמוע באיזה סדר שרוצים
איזו מורדת!!!
אפילו עם הלהקות האהובות עלי בתקופה ההיא (רדיוהד ופרל ג'אם למשל), לא הייתי כמעט שומעת פשוט את כל האלבום רצוף
אמאל'ה. זה היה חילול קודש להעביר שיר באלבומים של האמנים האהובים עליי
אין ספק שהקדמת את זמנך!
[האלבום החדש של בילי]. אוהבת מאוד בנתיים, כן יש לי פייבוריטים נראה לי אלו שלושת האהובים עלי בנתיים:
הראשון ממש טוב. אל השנים האחרים פחות התחברתי.
טוב נמאס לי מהמחשב. אני הולכת לראות את הסרט שהמלצת עליו.
