הדבר האחרון שלפיו אני שופט אדם זה על פי צבע עורו
אבל אם הוא מכוער גם מבפנים וגם מבחוץ, אז ברור שאני אשנא אותו יותר.
דודו אדם נבל ורשע לא בגלל צבע עורו, או כיעורו החיצוני. אלא שזה האופי והטבע שלו להיות רשע. ואין לזה שום קשר לצבע עורו, כיעורו החיצוני או נטיותיו המיניות.
ומאותה אותה סיבה אני שונא גם את שי חי שהדבר האחרון שאפשר לאמר לגביו שהוא מכוער חיצונית, אך רשעותו והכיעור הפנימי שלו מכערים בעיניי גם את יופיו החיצוני.
היה פעם סרט שנקרא 'הפנטזיה של הל' שהוא ראה את האנשים שהוא פגש לפי היופי או הכיעור הפנימי שלהם, ואנשים שנראו טוב מבחוץ נראו מפלצות מבפנים וההיפך. וכך בדיוק אני שופט אנשים, כמו גם מתמודדי ריאליטי, לא על פי יופיים החיצוני שיכול אולי לעשות רושם רק בהתחלה לפני שמכירים את הבן אדם מבפנוכו ואת הלב והנשמה שלו, אך לא יכול להחזיק מים בהמשך, אם מתגלה הכיעור הפנימי שלו.
נטע יפה וטובה גם מבפנים וגם מבחוץ, ולכן אני ורוב הצופים הכי מתחברים אליה. ובדיוק מהסיבה הזאת היא סוג של קונצנזוס בקרב הצופים. דודו לעומתה מכוער גם מבפנים וגם מבחוץ, ולכן אני הכי לא מתחבר אליו, ולא יכול לסבול אותו. תוסיף לזה את המנות הגדושות אוברדוז שק וההפקה דוחפת לנו לגרון בכוח, ובין למה הוא יצא לי כבר מכל החורים ולמה אי אני כבר לא סובל אותו עד כדי בחילה.