יש את ספר היצירה - לא חושב שזה קשור..
בכל מקרה, אני מבין ש-קודם כל- צריך שיהיו חיים - לכן ההתחלה היא יצירה בחומר.
זה שהחומר עם תודעה "ליצור חומר" (כמו להביא ילד לעולם? לא ברור לי), כל יצירה חומרית אינה תואמת את קודמתה בגלל תודעת הנשמה - שלומדת כל הזמן דרך הגוף הפיזי - איך בעצם לתפוח יותר רוחנית - ו"להיפתר" בהדרגה מהחיים הפיזיים - מאחר שככל שתדע - ככה "תלך" מהר יותר מעולם הלמידה הזה - שהוא סבל טהור עבור הנשמה שלנו.
אני מבין שהגוף הוא כמו צמח - הוא מתחיל כזרע, ממשיך לגדול ולגדול - עד שהוא בעצם קמל ונזרק, ממש כמו הגוף הפיזי - אך "התקדמות הפרח" - היא התקדמות התודעה של הנשמה - ואז אין צורך בגוף - מאחר ואתה לומד כל הזמן - אם התודעה שלך רדומה (כמו שהיה דרך המדע או דרך החיים ב5000 שנים האחרונות) - פיתחנו את הדת והמדע - מה שגרם לתודעה שלנו פשוט להתנוון רוחנית - ורק כעת, כאשר הכל נכשל - מדענים "מתקפלים" ומודים - כי "אולי" רוחניות קיימת.. הכל כדי לא להגיד שהם פשוט תבוסתניים בכל הנושא לרוחניות - מאחר וכולנו מתקדמים יחדיו - גם המדע החליט בטובו לחבור לרוחניות - שזה הנזק המיעוטי - לפחות הם הגיעו לזה מתישהו ולא גררו את זה לעוד מחקר סרק שעולי בכספי הציבור.
אז התודעה שלנו בעצם לא משתנה? או מתפתחת? הגוף מת, זה ידוע לכל, מה קורה ברוחניות לאחר שהגוף מת? האם התודעה משתנה? האם התודעה לומדת יותר? למה להתגלגל שוב? למה יש גלגול נשמות, לכמה נשמות יש את הידע והתודעה האבולוטית שלמעלה נאמר להם "מספיק! אתם לא באים הנה אל תוך גוף יותר" - האם זה הסבל שגורם לנו לשאול מדוע? או אינסוף מודעות (אלוהים) אשר ריפא אותנו בהדרגה במשך גלגול אחר גלדול (הפליאדים ובני האלוהים)
לא יודע.. מה דעתך?
