לא למדת פרק חשוב מליבוביץ
שחזר והדגיש - ובצדק ! - שאין ה יהדות.
"תנו רבנן "ואספת דגנך" - מה ת"ל? לפי שנא' "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! ת"ל "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן."
וכן :
"זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן "יששכר זבולן", ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה", יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו, וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הן, שאת מסייעו לישב בהן".
כלומר, ב יהדות תמצא גישות שונות, ורסיות שונות של כללי המשחק, גישות שונות המתייחסות לזמני עיסוק הדתי. באחד מזרמי החסידות, למשל, המאמצת את 'לית אתר פנוי מניה' גם עיסוק כל שהוא ב"חולין" הוא בחזקת עבודת ה' שכן הוא ית' מצוי בכל - גם בעוונותיך !!!
לעומת זאת מעל כל הגישות כולן יש כמה כללי ברזל יסודיים המהותיים לדת התגלותית ( יהדות, נצרות, איסלם ) שהראשון והיסודי ביניהם הוא התגלות ה' לאדם. המשחק של ליבוביץ לא כפוף לכלל היסודי הזה, ולא רק זאת אלא שהוא במידת מה מתנגש עם דתו של ליבוביץ.
אינני יכול לשפוט את ליבוביץ אלא ע"פ דבריו, כתביו והתנהגותו כפי שנתגלתה לי בפגישות אישיות ולא אישיות. מה שבלבו פנימה רק הוא ידע. הגירסא דינקותא שלו שהיא היהדות המסורתית הרווחת, היא אינה הדת שלו כפי שקיימהּ מאז נעשה למותג "פרופ' ישעיהו ליבוביץ", אלא משמשת רק תפאורה מליצית לה. הכוריאוגרפיה של ליבוביץ לאותה דת, לאותם טקסטים, בצורתם המסורתית הקלאסית היא שונה וחדשנית, היא הכוריאוגראפיה שלו, ורק הוא זה שמסוגל לרקוד אותה, למרות שהוא דורש לעתים בתקיפות "אכזרית" ( כדבריך ) מכל מאמין לבצע את הפעלולים שרק הוא מסוגל להם.
אני חוזר על שאלתי הרטורית. נניח שליבוביץ היה נדרש לנסח טקסטים דתיים פולחניים. איך הם היו נראים ? כל מה שהיה מנוסח שם היה מתגמד לכמה היגדים פילוסופיים חסרי פיגמנטים : לא היה לנו לא המקרא הססגוני, ולא דרשות חז"ל הססגוניים, ולא שירה ולא זימרה ולא הלל, לא תודה, לא בקשה ולא תשבחה - שכולם מהותיים למשחק הדתי ! אבל מעצבי הדת היו אנשים דתיים - ולא פילוסופים, וכי למה בטאו את דתם כפי שבטאוה ? ואדרבא, כאשר היה היסט, הוא תמיד פעל מהחול אל הקודש, מהארוטיקה של שיה"ש לקדושת אלהים ועמו, לא רבן גמליאל הלך למרחצה של אפרודיטי - לא הוא בא בגבולה, היא באה בגבולו ... כלומר היהדות מכניעה ולא נכנעת ליוונות.
