פינת הבדיחה היהודית - או הבדיחה בכלל

[אזרח כדור הארץ]

יופי של רעיון!

 

[Eldad S]

תודה, גם

בשמו של קאבה.
וגם לך, אם יש לך בדיחות שתרצה לספר (באספרנטו), אתה מוזמן להעלות אותן לפורום.

 

[שא12]

helpu

Klienta subteno Microsoft: Kiel longe mi devas atendi plu?
Elportas: atendi kion?.
Klienta: mi premis F1 antaŭ 2 horoj kaj neniu vokas.

 

[Eldad S]

Kiel longe => Kiom longe

Bona ŝerco

 

[kabeemulo]

תודה, אלדד! אני מקוה שתעלה פה איזו בדיחה או שתים מן האוסף מדי פעם

&nbsp
וגם אחרים מוזמנים לתרום – כפי שאכן היה כאן

 

[Eldad S]

בשמחה.
מהי התדירות המומלצת? יש לא מעט בדיחות...

 

[מיכי 10]

אלדד, לא צריך "תדירות מומלצת". יש אוצר גדול, אבל

מוטב לא לבזבז אותו מהר סתם כך, וגם לא להמאיס את הפינה, אם כי בדיחות הן תמיד דבר נחמד.
מציעה לך, על כן, לא להביא יותר מבדיחה אחת בשבוע (ביום שתבחר לפי הנוחות שלך) מהאוסף של יוסי. ואל זה, אפשר יהיה להוסיף סתם בדיחות, כיד המקרה/הרצון הטוב, כפי שנעשָׂה כבר בשרשור הזה.

 

[Eldad S]

מקובל.

.Akceptite
(-; Akzeptiert

 

[מיכי 10]

חח. Du bringst mich

zum lachen.
Und hoffentlich mache ich keine Fehler auch hier...
וטוב שזה מקובל עליך.

 

[Eldad S]

Keine Fehler

 

[מיכי 10]

אוֹ

Vielen Dank.

 

[kabeemulo]

טעות קטנה –

zum Lachen, עם L גדולה.

 

[מיכי 10]

למה? זה מושא, או משהו כזה?

 

[kabeemulo]

שם עצם.

היותו של משהו נושא או נשוא או מושא לא רלוונטית לאם הוא צריך להכתב באות גדולה בגרמנית או לא. מה שרלוונטי הוא חלק הדיבר: שמות עצם נכתבים באות גדולה.
&nbsp
יש כל מיני מקרים גבוליים, שלא ברור אם משהו הוא שם עצם או לא, ואין לגביהם הסכמה אם צריך לכתוב באות גדולה או לא. וישנם גם מקרים שבהם ישנה הסכמה, אבל היא לאו דוקא מובנת מאליה.
&nbsp
במקרה הנ"ל אפשר אולי להבין למה זה מבלבל: lachen הוא שם פועל – "לצחוק". אבל בצירוף zum Lachen הוא מתפקד כשם הפעולה ("צחוק", או אולי "[פעולת ה]צחיקה"), שהוא שם עצם. (ולמי שדובר גרמנית מהבית אולי הכלל הבא יכול לעזור: כששם פועל מופיע אחרי תוית הידוע [das, או ביחסת הדאטיב dem, או בצירוף עם מלות יחס zum או beim ואולי ישנן עוד אפשרויות] הוא תמיד מתפקד כשם עצם, ונכתב באות גדולה.)

 

[מיכי 10]

קודם כל, אני כמובן מאמינה לך שזה כך, כי אתה

לומד בצורה מסודרת ויודע, ואני אף פעם לא למדתי.
אבל קצת לא לגמרי ברור לי איך זה נהיה שם עצם. כי אם לתרגם את המשפט שכתבתי, זה בערך כך: "אתה מביא אותי לצחוק". או: "אתה מביא אותי לידי צחוק".
בעצם הסברת כרגע, ששם פעולה הוא שם עצם. טוב.
וכפי שסיפרתי לך ואולי אתה זוכר, אני לא דוברת גרמנית מהבית. אבל במשך שנה שמעתי הרבה גרמנית בבית, ובהמשך, רק מעט, ולפעמים. וגם ניסיתי לדבר קצת.

 

[kabeemulo]

למה התיחסתי ללהיות דובר גרמנית מהבית:

כי מי שלמד את השפה כשפה זרה עלול מלכתחילה לא לדעת בכלל מתי משתמשים ב"סתם" שם פועל (lachen) ומתי בצירוף כדוגמת zum Lachen, אבל את כן ידעת לבנות את המשפט הנכון עם הצירוף zum Lachen – ואני מניח שזה בא לך באופן טבעי, כמו למי שיודע את השפה מהבית, מבלי שאי־פעם למדת את החוקים של איך צריך לכתוב את זה. ולכן כלל כמו "שם פועל יכתב באות גדולה אחרי zum" עשוי להיות לך שמושי, כי את כנראה יודעת מתי להשתמש בשם פועל אחרי zum, בעוד שכשמורה לגרמנית מלמד מישהו שלומד גרמנית כשפה זרה (= אותי) כל מיני כללים כאלה הרבה פעמים זה בכלל לא עוזר, כי הוא (= אני) עלול לא לדעת שבמשפט מסוים צריך להשתמש ב־zum מלכתחילה

 

[מיכי 10]

אהה. זה מעניין.

ואכן, חבר משותף שלנו ואני, בוחנים לפעמים את הידע שלנו בגרמנית. הוא למד במכון Goethe, ויש לו ידע רב, כולל הדקדוק של השפה. ואילו לי, יש אוצר מילים גדול, לא יודעת דקדוק בכלל, אבל יודעת באופן טבעי לבנות נכון את המשפטים, כי פשוט שמעתי אותם וזה נחרת איפשהו. זה כמו שמי שנחשף לשפה, מגיע לשלב שבו הוא יכול לחשוב ואפילו לחלום בהּ. לזה הגעתי בביקור די ארוך אצל משפחתי בשוויץ, בין סיום ביה"ס ותחילת השירות הצבאי.

 

[מיכי 10]

עוד משהו בקשר לאות גדולה.

פעם מזמן, התחלנו לכתוב כאן בפורום (לפחות דורון ואני) באותיות קטנות בלבד באספרנטו. כלומר, ללא אותיות רֵישיות. זה היה נוח, אבל איכשהו חזרנו לכתוב כמקובל...
לעומת זאת, אם הבנתי נכון, יש "שפת מחשב" או "שפת טלפון סלולרי", או סתם שפה של הדור הצעיר והממהר תמיד; אז בפלאפון ובעיקר בהודעות sms ואחרות, שאמורות להיות קצרות ומהירות, לא משתמשים באותיות רישיות. ובכלל, יש בהן דרך כתיבה מקצרת ושונה מאד.

לי יש לפעמים רצון לא להישמַע לכללים, מתוך נוחות ו/או עצלות. ואז גם לא להשתמש באותיות גדולות לציון שמות העצם בגרמנית, מה שכמובן גם יחסוך לי את המחשבה האם מילה מסויימת היא שע"צ או לא. לא שזה קשה במיוחד לדעת, אבל הנה, למשל במקרה הנ"ל, של zum Lachen, לא היה לי מושג בכלל שה-L חייבת להיות גדולה.

ואם כבר באותיות קטנות וגדולות עסקינן, ברצוני להזכיר את מה שלִַמדתי כאן בפורום - קצת מהניסיון וקצת מהערות החברים - בתחילת דרכי: שבאופן רגיל, יש להשתמש באותיות קטנות בלבד באספרנטו. האותיות הגדולות נועדו לצרכים מסויימים בלבד, כמו: אות רישית בתחילת המשפט, אות גדולה בראשי שֵׁמות ומילים מיוחדות (כולל שם השפה, כדי להבדיל מהשימוש באותה מילה ל'תקווה', שם האלוקים ועוד).
וכן למדתי מיוסי - כשהיה כותב לי למשל בדרך, מנמלי תעופה, כשלא היתה לו תמיכה לעברית - לכתוב מילים עבריות באותיות לטיניות גדולות, ועד היום אני נוהגת כך.

 

[Eldad S]

ראיתי את זה גם אתמול, אבל העדפתי לא לתקן...
בכל אופן, אתה צודק. אם רוצים לבדוק ולתקן כל טעות, אז זה אכן נחשב לטעות.
&nbsp
והכלל שציינת, לבדוק אם הפועל מופיע אחרי תווית היידוע או אחרי zum, beim וכו', הוא כלל מצוין כדי לדעת אם לכתוב את שם הפועל באות גדולה או לא.

 

[מיכי 10]

אז תבחר לעצמך יום. אם כי לא נבוא אליך בטענות

גם אם תשנה אותו מדי פעם, בגלל אילוצים או להיפך; אם פתאום תרצה לכתוב בדיחה, סתם כי בא לך ביום שונה מהקבוע.