שלב הסיכומים...
אלבום טוב.
יש בו בהחלט כמה רצועות שהולכות ללוות את קהל חובבי הקאנטרי בשנים הקרובות, ואולי אפילו שניים שישרדו את מבחן הזמן לעשורים הבאים. אבל, בהחלט לא יצירת מופת.
לטעמי, יש כמה פיספוסים ברורים מבחינת הליינאפ. שירים שקטים במקומות פחות מתאימים, כמו למשל הבלדה הבינונית שעדיף היה להתחיל איתה ואז לשכוח אותה, מאשר שתהרוס את הרצף הטוב של שירי קאנטרי-רוק חזקים ועוצמתיים ושני השירים השקטים בסוף שעל אחד הייתי מוותר ואת השני מצמיד לבלדה השקטה.
מלבד זאת, וזו אולי התנהגות פרטית שלי, אני אוהב לדעת שהאמנים מסוגלים לא רק לבצע את השיר באולפן, ולבצע אותו ברמה סבירה פחות או יותר בהופעה, אלא שההופעה היא ההיילייט העיקרי בעיניהם ושם הם באמת מתעלים. אני לא רואה את זה בחומרים של LBT, לא בחדשים של התקליט הזה ולא באחרים מהעבר. ההופעות שלהם אולי מצליחות לסחוף את הקהל בערך בשליש השני של ההופעה, כאשר בליינאפ משובצים בד"כ הלהיטים הגדולים. אבל, מלבד זאת, אין בשורה או חידוש. זה לא לוק ברייאנט או ביג נד ריץ' שמתפרעים כמעט מחוץ לשליטה עם האילתורים והסולו והעיבודים מחדש. אפילו לא הנון שלאנטיות של פול ברנדט או גארת' ברוקס האגדי.
בקיצור, אני לא אמהר לקנות כרטיסים להופעה שלהם כשהם יגיעו העירה פעם הבאה...
תקליט 'הלהיטים הגדולים' לעומת זאת, שיכלול גם את השלוש-ארבע רצועות החזקת של טורנדו, יתקבל בברכה. במחשבה שניה עם כל השירים מ- the road to here ו- a place to land שאני אוהב, כנראה דיסק כפול יהיה יותר הולם...