שני המקרים שהבאת היו איומים כביכול
שלא בוצעו בפועל ובכלל כל מהלך העניינים בתקופות הללו לא בדיוק ברור. הסיפור על השמדת כל הזכרים בכלל נראה לי פיקציה שפשוט נשמעת יפה בסיפור אך במציאות אין בה שום היגיון (הרי המצרים השתמשו ביהודים ככוח עבודה אז למה לחסל דווקא את הזכרים שהם כוח העבודה החזק יותר? הרי צריכים אותם. ואם רוצים לחסל את כולם אז למה פשוט לא להרוג את כל הנולדים). ובכלל, אם נאמין לסיפור, הדבר הכי קרוב שם להשמדת עם זה חיסול כל הבכורים במדינת מצריים, כולל האפילו הבכורים של בע"ח (מעניין למה זה היה טוב...).
העם כפי שאתה בעצמך אמרת היה שורד בכל מקרה כי לא כל היהודים ישבו באירופה (ובצפון אפריקה) ככה שגם בתפיסה הזו לא מדובר בשום נס, רק באסון גדול לחלק ובמזל גדול לחלק אחר (ולפעמים אפילו בהפקרות ורשעות אם יצא לך לשמוע על סיפור חסידות בעלז בשואה).
בכל מקרה, אתה בכלל מפספס את העיקר בדבריי, השימוש בשואה בתור צידוק לצום שהוא חוצפה וביזיוני בעיני ובין היתר גם משמש כחרב פיפיות.