טוב,עכשיו הגיע גם תורי...
אז אחרי שקראתי את כל השרשורפלצת הזה על הסרט ומאוד נהניתי מהדיונים, האמירות ובעיקר ההודעות הארוכות (שאני מהתומכות הגדולות שבהן באופן כללי מאז ומעולם) וכמובן ההשוואות המתבקשות לספרים (שכמו רבים גם אני קראתי את כולם ויש לי רגשות מעורבים לגביי השלישי)
ואחרי שהוספתי גם קריאה של ביקורות הלכתי לראות אתמול את הסרט, דיי במקריות, כלומר תיכננתי לראות את הסרט גם ככה אבל לא חשבתי על אתמול ואצלי לפעמים בין התכנון לביצוע מבחינת הליכה לסרטים כבר עוברים לחלק השלישי (אם יש המשכים בכלל) ולי נשאר לצפות בקודמים בטלוויזיה או במחשב, בכל מקרה זה לא שאני מצטערת שהלכתי...
ועדיין למרות כל החוויות שפורטו בשרשור אני דיי בטוחה שהחוויה שלי שונה מהרבה בחינות, תסכימו איתי שאף אחד לא הלך לסרט ומצא את עצמו מדבב שעתיים וחצי- כולל מה נאמר, הקשרים, הפשטה של נושאים מורכבים והכול במקביל לזה שבעצמי לא ידעתי מה הולך להיות בסרט, אני טוענת שמגיעות לי הכנסות על העבודה שלי אתמול, גילמתי את התפקידים בצורה משכנעת, הפגנתי יכולות משחק של שחקנית אופי יותר מאשר כל הסצנות של ליאם המסוורת' בסרט (כי בעצם בכל הסרט אין לו כמעט כלום...), שילבתי תיאום בין חשיבה מהירה לדיבור והקשבה, בחיי שאני צריכה להרוויח מזה משהו,לא?
לאור ההקדמה הזו נשאלת השאלה- למה בעצם מצאתי את עצמי עובדת קשה במהלך הסרט?... אז לא, לא דיברתי אל עצמי..., הסיפור הוא שלאחת משתי חניכות הפר"ח שלי הייתה יום הולדת לפני שבועיים והיא הייתה חולה אז החגיגות נדחו לאתמול, לקחתי לקניון באיזור שהוא אחד הגדולים בצפון ובכלל ('הקריון') אבל זו ילדה שיש לה הרבה בעיות ברמת ההחלטה מה לעשות, היא מאוד מפונקת ברמה שהיא ממש נעטפת בצמר גפן וזה מכשיל אותה לפעמים ובנוסף יש לה המון לקויות למידה ובעיות לימודיות וחברתיות שונות, היא בכיתה ו' רגילה מינואר האחרון, אבל לא הייתם חושבים עליה כי אין ספק שהיא לא בדיוק באותה הרמה מהרבה בחינות (זה מתבטא מיד בניהול שיחה פשוטה איתה,זה לא סותר שהיא ממש חמודה ורגישה, אני מציינת עובדות), באופן טבעי היא רואה רק דברים בעברית ('האח הגדול', 'דה וויס') או סרטים מצוירים (שאני אוהבת גם על אף שאני כבר חצי רגל בבית אבות, אבל אני מאמינה שצריך לראות עוד במקביל) ובכלל מבחינתה ומבחינת המשפחה שלה הילדה צריכה לחוות רק מה שטוב, נקי וכו' וזו גישהטובה אבל כשהילדה כל כך מפונקת זה גם בעייתי(היא לא נלחמת וככה מערכת החינוך מפילה אותה, לצערי היא לא היחידה שבגלל חוסר לחימה נופלת)... ובכלל התיאוריה הפרטית שלי טוענת שכל אחד יכול להבין ולהנות מדברים אם מפרשים לו אותם כמו שצריך, למדתי איזה קורס בנושא השפעת טלוויזיה על ילדים וזה נאמר במפורש, אם כי זה רק חיזק מה אני אומרת שנים מהניסיון...
אז הגנו לקניון אחרי שהחניכה בזבזה מלא זמן בהתלבטויות אם בכלל בא לה לצאת מהבית, כשהגענו ואחרי שגררתי אותה לחנות ספרים בשביל שתבחר ספרים שאולי יעניינו אותה (אני רוצה לחזק אצלה את יכולת הקריאה, הבנת הנקרא, הניסוח... ובגלל שהיא לא קוראת הרבה חשוב לי לעזור לה למצוא ספרים שידברו אליה, גם אינטרנט אין לה בבית אז אין לה חשיפה להרבה אפשרויות קריאה) הצעתי שנלך לסרט, לא ידעתי מה יש והשעה הייתה קרובה לשבע בערב ככה שהאפשרויות שלנו ביום של בית ספר הצטמצמו... הקופאית אמרה שיש שני סרטים שעומדים להתחיל "משחקי הרעב" ו"קרוב להחריד ורועש להפליא" (גם את הספר הזה קראתי, אבל איכשהו הוא לא בעדיפות ראשונה לסרט מבחינתי), הבנתי שהחניכה שלי לא בדיוק תבחר בעצמה ואז תתלבט שעתיים אז תפסתי פיקוד ובחרתי בשביל שתינו בתקווה שלא אגרום לה לטראומות...הקופאית הופתעה כששאלתי אם יש בכלל מקום ב'משחקי הרעב', בכל זאת אלה עדיין הימים הראשונים עם כל ההתלהבות (*שיעול*), אבל האולם היה כמעט ריק לחלוטין ודווקא יצא לי כבר להיות שם בסרטים עם אולמות מפוצצים...
נכנסנו לסרט וכל הרבע שעה הראשונה החניכה שלי נואמת לי כמה היא לא צריכה לראות סרטי מלחמה, זה עושה לה סיוטים, היא רוצה סרטים מצויירים או קומדיות עם דיבוב לעברית, המשפחה שלה קודם רואה בעצמה את הסרטים ורק אם הם מחליטים שזה בשבילה היא רואה אותם כי הם שומרים עליה וכו', הנימוקים האלה היו נחמדים אבל לא מספיק משכנעים, הסברתי לה שצריך לנסות דברים ושאם יהיה לה ממש קשה והיא תרצה לצאת אז נצא וכפרות על הכסף ששילמתי, במקביל ביקשתי ממנה שתהיה קצת בשקט והבטחתי להסביר לה הכול ושתרגיש חופשי לשאול אותי.
עדיין בחלק הראשון והחניכה שלי מתלוננת למה בעצם הילדים האלה נשלחים להילחם ומי בכלל רוצה להילחם, מלחמה זה רע ועוד דברים דומים, הצלחתי לקשר את זה לחיים שלה וגם לחומר שעזרתי לה ללמוד שבוע שעבר בהיסטוריה/תורה או משהו כזה (היא בבית ספר דתי אז יש להם כמה מקצועות שאני לא בדיוק מכירה), החניכה הזו מאוד קשורה לאחותה הגדולה אז היה קל להסביר את קטניס שמתנדבת במקום פרים... כנראה שהצלחתי כי בשלב מסויים ראיתי שהיא שקועה בסרט והיא אפילו אמרה בכעס שאם מישהו היה מנסה להילחם בה ולמרות שהיא מאוד לא אוהבת מלחמות היא הייתה מחזירה לו וזה התאים לי להסביר כמה לפעמים אין ברירה ומוכרחים להילחם כדי לשרוד, אומנם זה הצריך ממני דיבור בלתי פוסק, השוואה לעולמה המוכר דרך תרבות הריאליטי (שאני לא בדיוק רואה ככה שהרבה מאוד היה ידע כללי ואילתור) ועידון קטעים מסויימים (למשל כל הקטע של הריגת ילדים הפחיד אותה, אבל לשמחתי בסרט נתנו לי קצת אופציות להגיד שבעצם הם בעיקר יצא מהמחשק ובזכות זה שלא הראו הריגות משמעותיות הכל היה קל יותר להבנה ולפרשנות), זה ששמו דברים באמצעות המרכז בקרה היה גם לטובתי מבחינת הסברים וכמובן היחס בין קטניס לרו וכמובן כמה פיטה וקטניס אוהבים (דעתי לא משנה פה, עבור החניכה שלא מכירה ופחדה אלה היו ניצוצות חיוביים), יש לי הרגשה ששתינו יצאנו מורווחות מהסרט(הצלחתי להתרכז ולהנות גם בשביל עצמי, למרות שלא פספסתי כמה דברים ששונו מהספר ומבכלל והמחשבה שלי על סרטי ההמשך היא דיי פסימית, בגלל שאם אני צודק זה הולך להיות פחות כיפי לצפייה) והעובדה שלא ממש היה קהל בשעה שהיינו בטח תרם ליכולת המשחק שלי (אף אחד לא השתיק אותי...)... כשחזרנו הביתה החניכה שאלה אותי שאלות על החיים וגם סיפרה למשפחה שראינו סרט על אהבה גם כשיש מלחמה, בקיצור נראה לי שאיכשהו הצלחתי ואפילו תרמתי לשרשור פלצת הזה הודעה ארוכה נוספת
