סיים סיים
כל דבר שכתוב לי על הדף, אני גם
מצלמת כדי שיופיע לי באייפון. בכלל, צוחקים עליי שכל החיים שלי סובבים סביב האייפון, אבל אני באמת מנצלת את כל מה שהוא מאפשר לי, כי הוא יעיל מאוד, אז למה לא בעצם?
אני אפילו מסכמת את המרצים דרכו, וכל החיים שלי מגובים בו פחות או יותר...
לגבי האפליקציה שתיארתי- היא לא קיימת- אני רק הייתי רוצה שתהיה אחת כזו. יש רק אפליקציה ע״פ מיקום, והסיבה שהיא לא יעילה היא בגלל שיש לג׳יפיאס זליגות. הוא לפעמים שולח התראה כשאני לא נמצאת בדיוק במקום. זה תלוי אם אני ברכב או ברגל, מה המרחקים וכו׳.. נוסף לזה, הוא יודע לזהות רק מיקומים שהכנסתי לפי כתובת לרשימת אנשי הקשר שלי, והבעיה היא שלפעמים אני מזינה כתובת והוא שולח אותי לאיזו נקודה בהונלולו... משום מה הוא לא מזהה את המיקום בכלל ברשימת אנשי הקשר כך שאני לא יכולה בכלל להגדיר תזכורת לפי אותו מקום. זה יכול להטריף ת׳שכל לפעמים אז פשוט זנחתי את זה עד שישפרו את האפליקציה או עד שאני אוריד אפליקציה יעילה יותר שעושה את זה ולא אשתמש בזו שמובנית כבר באייפון, אם בכלל קיימת חלופית...
לגבי הפתקים הדביקים, זה מצחיק, בדיוק השבוע סיפרו לנו שהם נוצרו בעקבות זה שהמציאו דבק לא יעיל מספיק
ואני חשבתי לעצמי ״מי בכלל משתמש גם בפתקים הללו?״ אף פעם לא הצלחתי להסתדר איתם. הם לא מספיק דביקים חחח
ואת הספר המדובר בהחלט קראתי
גם את ספר ההמשך שלו, שנכתב ע״י אותו מחבר. ובאמת, הייתה לי תקופה, לפני שנולד האייפון, שהייתי זוכרת פשוט הכל! גם לפי השיטות שערן כץ המליץ עליהן וגם כי זו הייתה הדרך הנוחה ביותר. היום הפסקתי לסמוך על הזכרון שלי אז לא פלא שהוא מפנה לי את גבו. אני דווקא אשמח לחזור ולזכור שוב. רשימות תמיד ניהלתי, כך שזה לא סותר. פשוט יש דברים שמיותר לכתוב, כמו למשל, כשהייתי בתיכון כבר עם רישיון והייתי נוסעת לקניות עבור הבית אחרי הלימודים, אמא שלי הייתה מקריאה לי רשימה של איזה 30 פריטים בטל׳ והייתי זוכרת את כולם בלי לכתוב, ועושה את הקניות לכן צ׳יק צ׳אק! כי הכרתי את הסופר, אז הייתי נותנת לכל פריט שאמא שלי מנתה מס׳ וגם משייכת אותו למדף שהוא נמצא בו בסופר, וכך כשהייתי מגיעה לחנות, הייתי פשוט עוברת במהירות בין כל המדפים ויודעת בדיוק מה לקחת מאיפה. תוך דקות כבר הייתי בקופה. זה הרגיש באמת טוב! אתה מרגישה קצת על אנושית
אוף, מתגעגעת! נוונתי ע״י האייפון! (אך לא בגללו, כמובן)
ואגב, לגמרי מבינה את עניין המחברת
אני מתה על שירבוטים! זה משהו שקשה לוותר עליו ואין כמו יד חופשית עבורו. זה הרבה יותר טוב מהקשה של אצבע אחת על מסך מנוכר.