עשרת הספרים האהובים עליכם

[avivs]

אצלי זה ממש ההפך.

הרביעי והחמישי הם החלשים בסדרה, בעיקר הרביעי.
השישי השתפר והשביעי היה כבר מעולה, למרות שארוך מדי.
אבל אין על השלושה הראשונים.

 

[is00]

אני הכי אהבתי את "המכשף והבדולח"

נכון בתמונה הכללית נראה שרוב הספר לא ממש תרם לכלום, חוץ מלחשיפה קצת יותר כוללת לדמות של רולאנד, אבל אני חייב להגיד שאם קינג היה כותב את הספר הזה כספר שעומד בפני עצמו, בעולם/עולמות שהוא יצר בכל הספרים שלו, הוא בטח היה נכנס לרשימת הטופ10 שלי בנפרד.

את 2 האחרונים אהבתי הרבה פחות כי...הם פשוט הרגישו לי אבסורדיים ומופרכים מדי בחלק גדול מהם.

 

[trilliane]

[בלת"ק] בתחום המד"ב והפנטזיה, כן?

זו קצת בעיה אצלי (או להפך) כי מלכתחילה לא קראתי המון... היה לי בערך עשור של קריאת מד"ב/פנטזיה (נגיד מגיל 13 עד 23 ככה) ואח"כ כבר לא קראתי סיפורת כמעט בכלל. אז ממה שאני מצליחה לגרד:

ארץ ים (הטרילוגיה המקורית בלבד)
המשחק של אנדר
קול למתים (וזהו)
חולית (לא קראתי את ההמשכים)
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (הסדרה)
תשעה נסיכים לאמבר (החמישייה הראשונה בלבד)
תצפית עבר (אס"ק)
הסיפור שאינו נגמר
התלת רגלים

אני מודה בבושה שלמעשה לא קראתי הרבה יותר, יש עוד כל מיני שקראתי ולא כ"כ אהבתי, או כאלה שחיבבתי אבל לא מספיק עבור קריאה שנייה. לא קראתי את שר הטבעות, לא קראתי נרניה מעולם, כמעט שלא קראתי אסימוב או היינליין, שלא לדבר על ספרים חדשים בהרבה... (אני חושבת שג'ורג' מרטין עשה עבודה נפלאה עם הביטלס

).

אבל את כל אלה שברשימה קראתי לפחות פעם אחת ואת רובם הרבה הרבה יותר (אז אולי בזמן הזה יכולתי לקרוא ספרים אחרים... אבל העדפתי ללכת על בטוח ולחזור למקומות המוכרים והבטוחים).

ומנגד תמיד יישארו אלה ששברו אותי ופשוט לא הצלחתי לצלוח אותם – הארי פוטר הראשון (ילדותי מדי ולא מתקרב לקרסוליים של "הקוסם מארץ ים"); "אדון האור" (אוי, כמה ניסיתי! ועדיין לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי), The Worthing Saga, די זמן לאהבה (טחן לי ת'מוח מרוב פלפולי מוח ופחות מדי עלילה), הצל של הענק (פרשתי אחרי הפרק הראשון או משהו כזה), שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש (עצרתי פרקים ספורים לפני הסוף ומרגע שהנחתי אותו כבר לא הצלחתי לחזור; עם כל אהבתי לאדאמס זצ"ל, הוא לפעמים משעמם ומייגע להחריד), הנסיכה הקסומה (הסרט הרבה יותר מוצלח ומהודק) ועוד.

אבל קיבלתי החלטה (מרוב בושה) להתחיל לקרוא מיד את סדרת "המוסד" ששניים מספריה שוכבים לי על המדף מאז שבוע הספר בשנת תרפפ"ו.

נ.ב.
אויה, גיליתי עכשיו שיש לי "המוסד השמיימי" (שחשבתי שהוא הראשון, אבל מתברר שאסימוב כתב לו פריקוולים) ו"המוסד האחר" (שחשבתי שהוא השני, אבל הוא למעשה השלישי בטרילוגיה המקורית). כדאי להתחיל מהשמיימי או לחפש את הפריקוולים?

נ.ב. 2
בחיפוש אחר "התלת רגלים" (לאן נעלם העותק שלי?

) גיליתי להפתעתי עותק של "לוחמי חלל" על המדף שלי. אין לי מושג מאיפה הוא צץ שם... לא ידעתי שיש לי כזה. אני בספק אם קניתי, אולי קיבלתי?

(אני יכולה לנחש מי קנה לי אותו).

 

[is00]

מהרשימות פה...לא הייתה הגבלה על הז'אנר.

 

[avivs]

אדון האור

היה סינית למתקדמים.
לא הבנתי כלום.

 

[מיכאל ג]

באמת? זה נורא מוזר

לא זכור לי שום דבר בספר שהיה מבלבל או לא ברור.

 

[trilliane]

אז תסביר לי אותו, כי אחרי כמה פרקים התייאשתי

וניסיתי לקרוא אותו יותר מפעם אחת, ועדיין אין לי שמץ של מושג מה קראתי. זה היה בלתי ברור לחלוטין ולא הבנתי מה הוא רוצה מחיי.

 

[מיכאל ג]

זה די פשוט, רק כתוב בצורה לא-לינארית

הספר בנוי בפחות או יותר שלושה חלקים שכתובים לא לפי הסדר,אבל אחרי כל הפלאשבקים שיש בטלויזיה, סרטים וספרים כיום זה כבר לא נראה משהו מיוחד ואני אישית רגיל לזה אז לא היתה לי בעיה.
העלילה באופן כללי (ממה שאני זוכר כי קראתי מזמן):
משלחת התיישבות אנושית מגיעה לכוכב והמנהיגים שלה מחליטים להשתמש בטכנולוגיה מפותחת כדי להתחזות לאלים ולהנהיג מין שלטון דתי על האוכלוסיה שמושארת בכוח ברמת טכנולוגיה נמוכה. הם לוקחים לעצמם זהויות של אלים מהפנתיאון ההודי ובנוסף מקצים לצורות החיים המקומיות את תפקידי ה"שדים" המיתולגיים. הגיבור סאם היה אחד מהאלים אבל מרד בהם וניסה לעשות מהפכה ע"י דת חדשה שהועתקה מההיסטוריה של הבודהיזם. הוא נתפס ונשלח למין גלות - בעצם הוא נסרק ומועלה בתור סדרת אותות אלקטרוניים ל"ענן" כמו שהיינו קוראים לזה היום, רק ששם זה פחות או יותר ענן באופן מילולי, או בעצם מין חגורת קרינה מסביב לכוכב. הספר מתחיל כשה"נשמה" שלו מורדת לגוף חדש ע"י כמה משתפי פעולה כדי שיוכל להמשיך במרד, ואחרי חלק מהעלילה קופצת אחורה להתחלת המרד שלו.
כל הספר כתוב בצורה מיתית אבל מאחורי המיתולוגיה יש הסבר מדע-בדיוני עתידני ואפשר לראות אותו בכל אחת מהדרכים.

 

[trilliane]

אז למה אתה מופתע שזה לא ברור?

גם בסרטים ובסדרות זה לא תמיד קל להבין מה קורה כשמשחקים עם הזמנים; תלוי איך בונים את הדברים. אם נוסיף לכך את כל השמות ההודיים (ואני לא מבינה דבר וחצי דבר במיתולוגיה ההודית) לא קשה להבין למה לא הבנתי מה רוצים מחיי. אולי אתן לזה עכשיו סיכוי נוסף.

אגב, חלק ממה שכתבת הזכיר לי במעט את "התלת רגליים".

 

[מיכאל ג]

כי הספר נחשב לקלאסיקה וזכה בהוגו

וזה אומר שהוא פופולרי מאוד (ההוגו הוא פרס פופולריות, לא פרס איכות), וספרים בלתי מובנים לא נוטים להיות פופולרים מאוד.

 

[trilliane]

לא יודעת מה לומר לך, זו תעלומה בעיניי...

 

[trilliane]

פתחתי אותו אתמול, ושוב השמות ההודיים

והזיכרונות הלא ברורים הציפו אותי... מצאתי סימנייה בעמוד 120, כלומר הגעתי כמעט לחצי הספר. אני כבר לא זוכרת איך זה היה אבל זכור לי שזה היה קשה ומייגע. לא מבינה איך ספר כ"כ קשה ולא נגיש זכה לכזו הצלחה, באמת.

אני זוכרת שקראתי את חולית בפעם הראשונה (בכיתה י"א או י"ב) ומאתיים העמודים הראשונים אכן היו לא קלים, אבל בכל זאת היה מעניין וברור ומרגע שהעלילה עלתה להילוך גבוה הספר די זרם לי.

"אדון האור" ממש לא ככה. למעשה זו הייתה אכזבה כי את "אמבר" אהבתי ואלה היו ספרים קריאים מאוד שזרמו לי בהנאה רבה.

 

[trilliane]

הודית למתקדמים...

אז זו לא רק אני!

 

[morashty]

אלה שקופצים לי לראש

- שלושה בסירה אחת
- מלבד הכלב
- פרידיין (במיוחד הרביעי "טרן הנודד")
- ההוביט
- מלכוד 22
- מסביב לעולם בשמונים יום (לא משנה עד כמה אני מכיר בעל פה את הטוויסט בסוף, אף פעם לא יימאס לי לקרוא אותו).
- שרלוק הולמס (במיוחד קובץ הסיפורים הראשון ומתוכו במיוחד את "אגודת אדומי השיער").
- חלק די גדול מהספרים של פראצ'ט (מכשפות בחו"ל, Truth, Monstrous Regiment,Thud!, Small Gods הם החמישיה הפותחת, אבל לא חסרים ספרים שיחליפו אותם).
- כישור הזמן (היא ליוותה אותי פרק זמן די גדול, ולמרות שהיום אני יכול לראות את הבעיות הרבות של הסדרה הזאת תמיד תהיה לי פינה חמה בלב בשבילה).
- המדריך לטרמפיסט בגלקסיה (על שלל חלקיו).