ההקבלה המדויקת יותר היא ללוחם
ולכן סדר היום במקום העבודה של כל אחד מאיתנו לא רלוונטי.
כפי שציינה נכון, יעל ארד באחת הפרשנויות שלה בעבר בין ספורטאי שמייצג את מדינתנו ללוחם בשדה הקרב(ואני אוסיף גם כשזוכרים את ההבדלים ביניהם).
האולימפיאדה היא ע"פ הגדרה מאבק בין מדינות שעובר סובלימציה ראויה לשדה הספורטיבי(עם כל הבדלים כמובן ברמת החשיבות) לוחמה שבה אין כמובן הרוגים.
גם אם האחרון לעיתים צריך לסכן ממש את חייו כדי להגיע ליעד ועוד הראשון מותח את עצמו עוד קצת, עד רמה מסוימת של כאב וסיכון מחושב לבריאות , שלא מתקרב למוות כמובן.
המשתנה העקיף שנכנס לתמונה הוא האדרנלין שהגוף מפריש, וההפרשה מגיעה מצד מי שהוא "בדרייב" כלומר נחוש לנצח ויהי מה גבוהה.
כמובן שמי שלא מגיע לרמות של אדרנלין גבוה בגוף שמופרש ע"י המוח שנובע מרמת נחישות שלא מתקרבת לבעלי "הקילר אינסטינקט" בזמן הקריטי, רמת הסיבולת שלו לכאב בזמן הקריטי תהיה נמוכה.
אין ציפיה שכל הספורטאים יהיו ברמות האלה של הטופ, אבל אם אני צריך לבחור במי להשקיע יותר, זה אחד הפרמטרים שצריך לקחת אותם בחשבון- רמת הנחישות וההקרבה- שמאפיינת אלופים אמיתיים.