וזה בדיוק ההבדל בינינו
אני מאוד מתעניינת במאחורי הקלעים.
אם משלים את זה לשירים כמו שעשית- אז כן, מאוד מעניין אותי החיים הפרטיים של המשוררים שאני אוהבת או של הזמרים שאני אוהבת.
מעניין אותי לראות את החיים מתבטאים במילים וכל היוצא מזה.
כשזה נוגע לשירה אז בכלל אלה הדברים המשמעותיים ביותר עבורי. אני מאוד אוהבת את סילביה פלאת' ואת דן פגיס כי יש משהו בחיים שלהם שאני מצליחה להתחבר אליו, ואני מוצאת את האלמנט הזה בשירים שלהם ולכן מתחברת ואוהבת כל כך.
ובקשר לוואנס- גם כאן, נראה שתהליך היצירה מעניין אותי יותר מהסדרה עצמה. מעניין אותי מה קורה מאחורי הקלעים, ואיזה החלטות משפיעות על העלילה ומי לוקח חלק בהחלטות. אני רואה את הפרק בסדרה כמוצר מוגמר של תהליך יצירה והתהליך עצמו מעניין אותי במיוחד.
לכן אם רמפל כן ידע או לא ידע פחות מעניין אותי לעומת ההצהרות של היוצרים בנושא והרמזים שהם משאירים בכל מיני מקומות. אם יום אחד יתגלה שרמפל כן ידע מישהו לאורך כל הקללה (דבר שעדיין לא נראה לי, הרי הוא נפגע מהקללה וכמו האחרים היה בסיכון איבוד זיכרון ביציאה מסטוריברוק) אז אתאכזב מאוד מתהליך יצירת הסדרה.
אבל זו לא תהיה פעם ראשונה...
אני מאוד מתעניינת במאחורי הקלעים.
אם משלים את זה לשירים כמו שעשית- אז כן, מאוד מעניין אותי החיים הפרטיים של המשוררים שאני אוהבת או של הזמרים שאני אוהבת.
מעניין אותי לראות את החיים מתבטאים במילים וכל היוצא מזה.
כשזה נוגע לשירה אז בכלל אלה הדברים המשמעותיים ביותר עבורי. אני מאוד אוהבת את סילביה פלאת' ואת דן פגיס כי יש משהו בחיים שלהם שאני מצליחה להתחבר אליו, ואני מוצאת את האלמנט הזה בשירים שלהם ולכן מתחברת ואוהבת כל כך.
ובקשר לוואנס- גם כאן, נראה שתהליך היצירה מעניין אותי יותר מהסדרה עצמה. מעניין אותי מה קורה מאחורי הקלעים, ואיזה החלטות משפיעות על העלילה ומי לוקח חלק בהחלטות. אני רואה את הפרק בסדרה כמוצר מוגמר של תהליך יצירה והתהליך עצמו מעניין אותי במיוחד.
לכן אם רמפל כן ידע או לא ידע פחות מעניין אותי לעומת ההצהרות של היוצרים בנושא והרמזים שהם משאירים בכל מיני מקומות. אם יום אחד יתגלה שרמפל כן ידע מישהו לאורך כל הקללה (דבר שעדיין לא נראה לי, הרי הוא נפגע מהקללה וכמו האחרים היה בסיכון איבוד זיכרון ביציאה מסטוריברוק) אז אתאכזב מאוד מתהליך יצירת הסדרה.
אבל זו לא תהיה פעם ראשונה...
