הסיכום שלי
פרק פתיחה חביב. בסך הכל מתקדם בדיוק כמו עד עכשיו - כמעט שום הפתעות למי שקרא את הספרים. משעשע איך ג'אנוס סלינט ואליסר ת'ורן חוזרים להיות גורמים משמעותיים, אחרי שהם (ובעיקר סלינט) הוצגו כאפסים בסוף העונה הקודמת. משעשע שבסדרה סרסיי יודעת שג'יימי אחראי לשחרור טיריון אבל נותנת לזה לעבור לסדר היום. בספרים זה לא היה קורה. בטח לא עם נבואת הוואלונקר שרודפת את סרסיי. בפרק הזה הם השמיטו את הוואלונקר - אבל סרסיי שאלה את מאגי שתי שאלות ולא שלוש, אז כנראה שבאחד הפרקים הבאים נקבל את השאלה השלישית ואת הוואלונקר (אם כי אפשר לפרש את מה שהיא שאלה כשלוש שאלות: מתי היא תתחתן עם הנסיך, האם היא תהיה מלכה, והאם יהיו לה ולמלך ילדים. עדיין גם אם אלה שלוש השאלות, הסצינה נחתכה).
טיריון בספרים לא היה שבור ולא איבד מוטיבציה עד כדי רצון לשתות את עצמו למוות - אבל טיריון בספרים לא התאהב כל כך עמוקות בשאי. בסדרה הוא כן, וההריגה שלה השפיעה עליו למרות שהיא הייתה מוצדקת מבחינתו. בספרים הבגידה של שאי בו כאבה, אבל לא כאבה מאד, כי הוא ידע שהיא אוהבת את הכסף שלו ולא אותו, גם אם היה לו נעים להשלות את עצמו אחרת מדי פעם. בספרים הוא רדוף אחרי המקום שאליו זונות הולכות, כי הוא מעולם לא התגבר על הזכרון של טישה (והוא אפילו פגע בג'יימי בגלל זה). בכל מקרה הסדרה קוהרנטית עם עצמה והספרים קוהרנטיים עם עצמם.
מוזר שתולע אפור אומר למיסאנדיי שהוא לא יודע למה הבלתי טמאים הולכים לבתי בושת, כשבספרים ההסבר ניתן בהינף שורה פשוטה. הם מנסים ליצור רומן בין תולע אפור למיסאנדיי, ולכן מורחים כל סצינה שקשורה להם?
אהבתי שסר קבאן לאניסטר נשאר אותו שחקן, לפחות (אבל אני בספק כמה צופים בכלל זוכרים). קצת חבל שהם לא הרחיבו עם תנועת הדרורים שהתפתחה מתוך מצוקות המלחמה - ובהקשר הזה טענתי ואני עדיין טוען שקו העלילה של בריאן ופוד לא מיותר (אפילו בלי ליידי לב-אבן, שלא תהיה בסדרה). בריאן תמיד פוגשת את פשוטי העם ואת זוועות המלחמה מקרוב, בזכות העובדה שהיא נוסעת לבד ולא מהווה חלק מצבא. על הרקע הזה ברור לקוראים איך ולמה צמחה תנועת הדרורים.
סוגיית בורות הלחימה שייפתחו גם לא מורחבת למה שהיא בספרים - שם מוסבר עד כמה העבדות היא חלק מהותי בהתנהלות של העבדים ושל האדונים, עד כדי כך שאנשים מעדיפים להיות עבדים מאשר מובטלים - ועד כדי כך שדאני מתירה עבדות במגבלות מסויימות (אדם יכול למכור רק את עצמו לעבדות ורק לזמן קצוב).
זהו. מבחינה ויזואלית, אהבתי את הפלת ההרפיה מהפירמידה. ואהבתי את האבנים ששמים על עיני המת - איכשהו הם השתלבו נהדר עם הפנים של טייווין.