הדרך להסביר אותם, היא לספר את כל ההיסטוריה
האנושית, לפחות את אירועי שלוש מאות השנים האחרונות. ברור שלא אכנס לזה, אפילו לא על קצה המזלג. אפשר רק לתת דוגמאות; אתה מוזמן מבחינתי לתת דוגמאות למשטרים טובים שנוצרו על ידי השמאל הרדיקלי. כולי אוזן.
מהו לדעתי שמאל מתון? למשל, חלק מהשמאל האירופאי הסוציאל-דמוקרטי, אבל לא "הברית האדומה-ירוקה" המפורסמת (התומכת בטרור הנקרא בפיהם "שחרור לאומי" או "אנטי-אימפריאליזם", בזה הם מזדהים עם הקיצוניים שבקומוניסטים). ואם אני מבין נכון, כל מי שמסוגל לשבת ליד אותו שולחן עם "הימין", הוא כבר לא "שמאל אמיתי" בעיניך.
נכון שהסוציאל-דמוקרטיה היא למעשה מרכז עם השפעה שמאלנית מסויימת, והיא התפתחה כבר אחרי הקומוניסטים והאנרכיסטים, אפשר אפילו לומר - בתגובה לזרמים האלה. והם, להבדיל, לא ימליצו על כתבי לנין ואפילו לא בהכרח על מרקס, למרות שהושפעו ממנו (למעשה העולם כולו הושפע כך או אחרת).
תורתו של השמאל הרדיקלי אכן הובילה בעיקר לאסונות גדולים או גדולים מאוד. חובת ההוכחה לא עליי, היא כאמור נמצאת בדפי ההיסטוריה. לצד סילופים ידועים שמקורם במסדרונות הלוביאנקה, שהופרכו מזמן, יש גם עובדות שהן ממש לא "בעיני המתבונן". בין היתר, פשעים שאכן היו נתעבים, אשר בוצעו על ידי שלטונות שקראו לעצמם "רפובליקות סוציאליסטיות", "דמוקרטיות עממיות" וכדומה, במימדים שהאנושות טרם ידעה (כתבתי ואני חוזר: יותר מכל תנועה פוליטית אחרת בהיסטוריה). אז אם כבר מדברים על "חובת ההוכחה", תביא דוגמה הפוכה שתפריך את "ההכללה" הזאת שלי. איך באמת, ולא בתיאוריה, נראה שלטון נכון ונאור של השמאל הרדיקלי? אולי בכל זאת היה איזה יוצא מהכלל שפיספסתי...
המושגים שלך, לפי תחושתי, מבוססים רק על תובנותיך האישיות "מהו שמאל אמיתי", "מהי דמוקרטיה אמיתית", "מהו חופש ביטוי" ולא על הגדרות נפוצות. מקווה שעכשיו זה לפחות ברור לך שלא כל השמאל הוא כמקשה אחת בעיניי (בניגוד לדבריך על הימין-מרכז, שלפיהם הוא כן כמקשה אחת).