JustAThrowAway
New member
פת קואה בהרצליה וקפה עלמה בגן מאיר
קודם כל בהזדמנות זו משהו קטן שהיה עוד לפני הסופ"ש:
קפטן קארי – שרונה
מעין דוכן אוכל בסגנון הודי עם תפריט די מצומצם. בשעות הצהריים יש עסקית – ב-59 ₪ מקבלים עיקרית, סלט (גזר או כרוב וקינואה) או מרק (עגבניות חריף) ושתייה (סודה או תה קר). לקחתי כעיקרית את הפניר פונג'בי סטייל – הפאניר הגיע בשתי קוביות גדולות וטעימות מאוד (אולי כי הטעם ה"עיזי" בגבינה היה פחות חזק מפעמים אחרות שאכלתי אותה) ושפע רוטב חריף. האורז היה מונח מתחת לקארי – למרות שקלאסית מגישים אותו בקערה נפרדת - אבל זה לא הפריע כי זה אפשר לו לספוג מקסימום רוטב. הסלט גזר בצד היה תוקפני מאוד בטעם ולא נאכל. החברה שאיתה אכלתי נהנתה מהסלט כרובית וקינואה ומהעוף טנדורי רך. סך הכל – מוצלח.
ומהסופ"ש עצמו:
פת קואה – הרצליה
מסעדה סינית קלאסית משנות ה-80 כפי שהגדירו חלק מיושבי השולחן שכבר היו במקום. ממוקמת טיפה רחוק מרוב המסעדות של האזור והמיקום נראה מעט מוזנח ולא מפתה. מבחוץ לא ברור אם המסעדה פתוחה. בפנים היו מספר שולחנות בשעה שבע שבה הגענו אבל המקום התמלא די מהר.
השירות היה טוב. מקבלים תה ירוק למרכז השולחן עם מילוי חוזר לפי בקשה. חלקנו לראשונות וון טונים מטוגנים, סלט אטריות שעועית עם שרימפס וקלמרי, אגרולים, סלט וייטנאמי ופלטת חמוצים ופריכיות אורז. למעט הסלט הוייטנאמי שהכיל בעיקר שורשים והיה קצת משעמם, הכל היה מוצלח לסוגו. לעיקריות הוזמנו פעמיים ספייריבס, עוף בליצ'י, חזיר קונג פאו, טופו עם פטריות, ברוקולי עם שום וחציל סצ'ואן, וכן 3 קערות אורז שלדברי המלצרית כל אחת מספיקה לזוג – ל-7 סועדים אכן טיפה גבולי. גם כאן כל הסועדים נהנו. בתוספת בקבוק קטן (375 מ"ל) של צ'ויה ובקבוק בירה, החשבון הסופי יצא כולל טיפ סביב 1250 ₪ - מוצלח אבל בכל זאת מחיר מעט גבוה ביחס לתמורה בעיניי. נקודה שלילית קטנה נוספת - שירותים שלא היו נקיים מספיק, הקושי לשמור עליהם מבריקים כשהמסעדה הלא הקטנה מלאה מובן, ובכל זאת - לא נעים.
הקינוח שחיכה בבית הייתה עוגה עם מוס קפה ועוגת גבינה פירורים ללא סוכר מ"ביסקוטי", שתיהן מוצלחות מאוד.
קפה עלמה – גן מאיר
מקום די חדש – סדר גודל של חודש למיטב הבנתי – שנפתח במקום סניף לנדוור שהיה במקום. היינו 9 מבוגרים ו-3 ילדים, שולחן מאתגר בכמות אבל לא חושבת שבדרישות.
ההתחלה הייתה דווקא טובה – ישבנו בחוץ אבל היו פזורים שפע מאווררים גדולים ומים קיבלנו די מהר מבלי שהצטרכנו לבקש במיוחד (אמנם לא קרים ולא ממש טעימים אבל אין מה להתלונן על מים). נשאלנו מראש למספר הילדים בשולחן והם קיבלו בזריזות תפריטי ילדים עם צבעים לצייר עליהם. ההזמנה נלקחה אחרי זמן המתנה סביר.
פה התחילו הפאשלות. כשהגיעה השתייה סבתא ואני זכינו לשפריץ ממיץ התפוזים. לא נורא. אחר כך הגיעו מלצרים ששאלו מי הזמין "בוקר על מגש", מה שגרם לנו להסתכל אחד על השני בתמיהה, כי אף אחד לא הזמין ארוחה שזהו שמה. בדיעבד מדובר היה במגש מטבלים, שאמור להגיע גם עם ארוחות בוקר יחיד וגם עם ארוחות בוקר זוגיות אבל בהרכב קצת שונה. מכיוון שלמלצרים היה מאתגר להסביר במילים פשוטות במה מדובר ולמי זה מיועד המגשים הונחו על השולחן בפני סועדים רנדומליים ורק בדיעבד הבנו שלא הגיעו ליעד הנכון. כשהמגש הגיע לזוג שהמתין לו חלק מהמטבלים כבר נאכלו ולא הייתה הצעה להוציא של הצוות להוציא תוספות ממה שהיה חסר – אולי כי בניגוד למקומות אחרים, המטבלים לא מגיעים בפנכות נפרדות אלא בשליכטות על המגש. מילא.
האוכל עצמו אכזב: מקושקשת קמצנית בגודלה, יבשה מאוד ולא מעורבבת היטב עם גושי חלבון גדולים. לביבות ירק שתוארו בארוחה הטבעונית היו למעשה קציצות והיו יבשות מאוד גם כן. עלי הגפן היו גם כן יבשים ופשוט לא טעימים. מלבי טבעוני היה מתוק להחליא. מיץ התפוזים ("סחוט אבל לא במקום") היה דל טעם.
מעבר לכך ניכר חוסר מחשבה (הייתי אומרת קמצנות אבל אתן למקום ליהנות מחמת הספק) בבניה של הארוחה: למשל בארוחה הזוגית הגיעה פרוסה אחת של גבינה צהובה. גדולה, נכון, אבל היה אפשר לחתוך אותה לשניים מלכתחילה ולהראות קצת אכפתיות. בנוסף הלחם (שהיה טעים) הגיע ללא ריבה וללא חמאה – שוב, מניסיון עם ארוחות בוקר במקומות אחרים נדיר שלחם מגיע בלי חמאה לפחות. ריבה הסתבר שאין במסעדה בכלל, חמאה באריזות קיבלנו לאחר בקשה. נקודה שלילית נוספת היא שלפחות בארוחות שאנחנו הזמנו, כלולה שתייה אחת לסועד (אולי אפילו היו ארוחות שלא כללו שתייה בכלל – לא מצאתי תפריט ברשת כדי לוודא) – שוב, מבאס וברוב הגדול של המקומות שאני מכירה זה לא הסטנדרט.
מאחר וסיימנו את הארוחה רעבים הוחלט להזמין קינוחים. חלק גדול מרשימת הקינוחים היה חסר – בתחילה המלצרית אמרה שיש רק עוגת גבינה, אחרי שהתבקשה לבדוק עדכנה שיש גם בראוניז וכדורי שוקולד... מתוך רשימה בתפריט של בערך 7-8 קינוחים. אז הוזמנו כמה עוגות גבינה, בראוניז וכדורי שוקולד, שוקו קר, שוקו חם ושייק. כשהמלצרית לא רשמה את ההזמנה שאלו אותה המזמינים איך היא תזכור (בכל זאת שולחן גדול). היא הבטיחה שתזכור (ספויילר: לא קרה). די מהר הגיעו לשולחן שלוש כוסות שוקו קר שרק אחת מהן הוזמנה על ידינו. גם שאר הקינוחים הגיעו די מהר, (עוגת הגבינה הייתה טעימה מאוד, הבראוניז זכו לאישור מהילדים שאכלו אותם אבל כדורי השוקולד לא), אבל השוקו החם והשייק בוששו להגיע. המלצרית תוזכרה והבטיחה לברר מה קורה. רק אחרי כ-10 דקות היא שבה עם הבשורה שבכלל אין שייק והאם נרצה משהו אחר... כמובן שבשלב הזה כבר לא היה לנו חשק.
אגב, בזמן שחיכינו לקינוחים המלצרית לקחה דקה לחלוק שוטים עם השולחן הסמוך. כמובן שזה לא נוהג שמפריע לי באופן בסיסי, בטח כשזה קורה בשעות מאוחרות יותר, בפאב או במקומות שזו האווירה בהם. בכיף. אבל כשזה קורה במקביל לשירות מרחף ולא אכפתי על גבול המזלזל - מודה שזה קצת צרם לי.
מכיוון שלא אנחנו שילמנו לא יודעת להגיד מה יצא החשבון הסופי – אבל המחירים היו דומים למקובל בז'אנר. אם מוסיפים לכך שירות רע מאוד, אוכל לא מוצלח ושפע אופציות אחרות במרחק הליכה – לצערי לא יכולה להמליץ...
קודם כל בהזדמנות זו משהו קטן שהיה עוד לפני הסופ"ש:
קפטן קארי – שרונה
מעין דוכן אוכל בסגנון הודי עם תפריט די מצומצם. בשעות הצהריים יש עסקית – ב-59 ₪ מקבלים עיקרית, סלט (גזר או כרוב וקינואה) או מרק (עגבניות חריף) ושתייה (סודה או תה קר). לקחתי כעיקרית את הפניר פונג'בי סטייל – הפאניר הגיע בשתי קוביות גדולות וטעימות מאוד (אולי כי הטעם ה"עיזי" בגבינה היה פחות חזק מפעמים אחרות שאכלתי אותה) ושפע רוטב חריף. האורז היה מונח מתחת לקארי – למרות שקלאסית מגישים אותו בקערה נפרדת - אבל זה לא הפריע כי זה אפשר לו לספוג מקסימום רוטב. הסלט גזר בצד היה תוקפני מאוד בטעם ולא נאכל. החברה שאיתה אכלתי נהנתה מהסלט כרובית וקינואה ומהעוף טנדורי רך. סך הכל – מוצלח.
ומהסופ"ש עצמו:
פת קואה – הרצליה
מסעדה סינית קלאסית משנות ה-80 כפי שהגדירו חלק מיושבי השולחן שכבר היו במקום. ממוקמת טיפה רחוק מרוב המסעדות של האזור והמיקום נראה מעט מוזנח ולא מפתה. מבחוץ לא ברור אם המסעדה פתוחה. בפנים היו מספר שולחנות בשעה שבע שבה הגענו אבל המקום התמלא די מהר.
השירות היה טוב. מקבלים תה ירוק למרכז השולחן עם מילוי חוזר לפי בקשה. חלקנו לראשונות וון טונים מטוגנים, סלט אטריות שעועית עם שרימפס וקלמרי, אגרולים, סלט וייטנאמי ופלטת חמוצים ופריכיות אורז. למעט הסלט הוייטנאמי שהכיל בעיקר שורשים והיה קצת משעמם, הכל היה מוצלח לסוגו. לעיקריות הוזמנו פעמיים ספייריבס, עוף בליצ'י, חזיר קונג פאו, טופו עם פטריות, ברוקולי עם שום וחציל סצ'ואן, וכן 3 קערות אורז שלדברי המלצרית כל אחת מספיקה לזוג – ל-7 סועדים אכן טיפה גבולי. גם כאן כל הסועדים נהנו. בתוספת בקבוק קטן (375 מ"ל) של צ'ויה ובקבוק בירה, החשבון הסופי יצא כולל טיפ סביב 1250 ₪ - מוצלח אבל בכל זאת מחיר מעט גבוה ביחס לתמורה בעיניי. נקודה שלילית קטנה נוספת - שירותים שלא היו נקיים מספיק, הקושי לשמור עליהם מבריקים כשהמסעדה הלא הקטנה מלאה מובן, ובכל זאת - לא נעים.
הקינוח שחיכה בבית הייתה עוגה עם מוס קפה ועוגת גבינה פירורים ללא סוכר מ"ביסקוטי", שתיהן מוצלחות מאוד.
קפה עלמה – גן מאיר
מקום די חדש – סדר גודל של חודש למיטב הבנתי – שנפתח במקום סניף לנדוור שהיה במקום. היינו 9 מבוגרים ו-3 ילדים, שולחן מאתגר בכמות אבל לא חושבת שבדרישות.
ההתחלה הייתה דווקא טובה – ישבנו בחוץ אבל היו פזורים שפע מאווררים גדולים ומים קיבלנו די מהר מבלי שהצטרכנו לבקש במיוחד (אמנם לא קרים ולא ממש טעימים אבל אין מה להתלונן על מים). נשאלנו מראש למספר הילדים בשולחן והם קיבלו בזריזות תפריטי ילדים עם צבעים לצייר עליהם. ההזמנה נלקחה אחרי זמן המתנה סביר.
פה התחילו הפאשלות. כשהגיעה השתייה סבתא ואני זכינו לשפריץ ממיץ התפוזים. לא נורא. אחר כך הגיעו מלצרים ששאלו מי הזמין "בוקר על מגש", מה שגרם לנו להסתכל אחד על השני בתמיהה, כי אף אחד לא הזמין ארוחה שזהו שמה. בדיעבד מדובר היה במגש מטבלים, שאמור להגיע גם עם ארוחות בוקר יחיד וגם עם ארוחות בוקר זוגיות אבל בהרכב קצת שונה. מכיוון שלמלצרים היה מאתגר להסביר במילים פשוטות במה מדובר ולמי זה מיועד המגשים הונחו על השולחן בפני סועדים רנדומליים ורק בדיעבד הבנו שלא הגיעו ליעד הנכון. כשהמגש הגיע לזוג שהמתין לו חלק מהמטבלים כבר נאכלו ולא הייתה הצעה להוציא של הצוות להוציא תוספות ממה שהיה חסר – אולי כי בניגוד למקומות אחרים, המטבלים לא מגיעים בפנכות נפרדות אלא בשליכטות על המגש. מילא.
האוכל עצמו אכזב: מקושקשת קמצנית בגודלה, יבשה מאוד ולא מעורבבת היטב עם גושי חלבון גדולים. לביבות ירק שתוארו בארוחה הטבעונית היו למעשה קציצות והיו יבשות מאוד גם כן. עלי הגפן היו גם כן יבשים ופשוט לא טעימים. מלבי טבעוני היה מתוק להחליא. מיץ התפוזים ("סחוט אבל לא במקום") היה דל טעם.
מעבר לכך ניכר חוסר מחשבה (הייתי אומרת קמצנות אבל אתן למקום ליהנות מחמת הספק) בבניה של הארוחה: למשל בארוחה הזוגית הגיעה פרוסה אחת של גבינה צהובה. גדולה, נכון, אבל היה אפשר לחתוך אותה לשניים מלכתחילה ולהראות קצת אכפתיות. בנוסף הלחם (שהיה טעים) הגיע ללא ריבה וללא חמאה – שוב, מניסיון עם ארוחות בוקר במקומות אחרים נדיר שלחם מגיע בלי חמאה לפחות. ריבה הסתבר שאין במסעדה בכלל, חמאה באריזות קיבלנו לאחר בקשה. נקודה שלילית נוספת היא שלפחות בארוחות שאנחנו הזמנו, כלולה שתייה אחת לסועד (אולי אפילו היו ארוחות שלא כללו שתייה בכלל – לא מצאתי תפריט ברשת כדי לוודא) – שוב, מבאס וברוב הגדול של המקומות שאני מכירה זה לא הסטנדרט.
מאחר וסיימנו את הארוחה רעבים הוחלט להזמין קינוחים. חלק גדול מרשימת הקינוחים היה חסר – בתחילה המלצרית אמרה שיש רק עוגת גבינה, אחרי שהתבקשה לבדוק עדכנה שיש גם בראוניז וכדורי שוקולד... מתוך רשימה בתפריט של בערך 7-8 קינוחים. אז הוזמנו כמה עוגות גבינה, בראוניז וכדורי שוקולד, שוקו קר, שוקו חם ושייק. כשהמלצרית לא רשמה את ההזמנה שאלו אותה המזמינים איך היא תזכור (בכל זאת שולחן גדול). היא הבטיחה שתזכור (ספויילר: לא קרה). די מהר הגיעו לשולחן שלוש כוסות שוקו קר שרק אחת מהן הוזמנה על ידינו. גם שאר הקינוחים הגיעו די מהר, (עוגת הגבינה הייתה טעימה מאוד, הבראוניז זכו לאישור מהילדים שאכלו אותם אבל כדורי השוקולד לא), אבל השוקו החם והשייק בוששו להגיע. המלצרית תוזכרה והבטיחה לברר מה קורה. רק אחרי כ-10 דקות היא שבה עם הבשורה שבכלל אין שייק והאם נרצה משהו אחר... כמובן שבשלב הזה כבר לא היה לנו חשק.
אגב, בזמן שחיכינו לקינוחים המלצרית לקחה דקה לחלוק שוטים עם השולחן הסמוך. כמובן שזה לא נוהג שמפריע לי באופן בסיסי, בטח כשזה קורה בשעות מאוחרות יותר, בפאב או במקומות שזו האווירה בהם. בכיף. אבל כשזה קורה במקביל לשירות מרחף ולא אכפתי על גבול המזלזל - מודה שזה קצת צרם לי.
מכיוון שלא אנחנו שילמנו לא יודעת להגיד מה יצא החשבון הסופי – אבל המחירים היו דומים למקובל בז'אנר. אם מוסיפים לכך שירות רע מאוד, אוכל לא מוצלח ושפע אופציות אחרות במרחק הליכה – לצערי לא יכולה להמליץ...