החיפוש הייחודי של Gרר

25306yosef

New member
והנה התגובה ההזויה שנתקבלה אמש ממשרד יחסי הציבור:

יוסי בוקר טוב,

יש לנו כעת בעיות עם המדריך המודפס, ובשל טעויות תרגום שנפלו בו- אנחנו כנראה נצטרך לגנוז את העתקים ולהדפיס חדש.


***********************************

בנסיבות העניין, הכיצד ניתן לרכוש את המדריך באתר?

ואם אפשר לרכוש את המדריך באתר, אז מדוע ולמה בחרו במשרד יחסי הציבור לשקר לי ולמסור לי טענה שקרית וכוזבת לחלוטין?
 

החתולית

New member
פעם אחרונה

ולאחר מכן, לא ארשה יותר דיון בנושא מדריך גו מיו.

אף אחד בפורום לא יודע לענות על השאלות שאתה מציג. אף אחד מאתנו לא עובד בגו מיו.

משרד יחסי הציבור נשכר על-ידי הבעלים של גו מיו ישראל, ואינו מקבל החלטות לגבי מועדי הוצאה לאור, מועדי מכירה בחנויות או הדפסת מדריכים חדשים.
כדרכם של משרדי יחסי ציבור, הם מקבלים מידע מהלקוחות שלהם ומעבירים אותו הלאה.

הלינק לרכישת המדריך כפי שפורסם בעמוד הפייסבוק של גו מיו ישראל:
https://shop.gaultmillau.co.il/

זהו, לא יתאפשר יותר דיון בפורום בנושא שאינו מעניין אף אחד מלבדך. כל הודעה נוספת שלך בנושא מדריך גו מיו, תיחשב כמפריעה להתנהלות הפורום.
 

25306yosef

New member
למותר לציין שאני אפילו לא קראתי את השרשור על OCD של Gרר.

אני נוהג לקרוא ביקורת רק מתוך מדריך מסעדות איכותי ומקצועי או מתוך פרסום מקצועי אחר (לא יחסי ציבור), ולא מתוך טקסט שמישהו כתב אי שם במרשתת.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כל הכבוד. לשמחתי אני לא רגישה לכלום (למעט קלמרי, כנראה)

אבל אני בררנית במזון ויודעת בגדול מה אני אוהבת ואיך, ובעיקר מה אני ממש לא אוהבת. (לפעמים יש הפתעות כמובן, לכאן ולכאן, אבל לרוב אם אני לא אוהבת רכיב מסוים הוא יחרב לי את המנה). יש רשימת רכיבים לא קצרה שאני סולדת מהם... חלקם ידועים כשנויים במחלוקת וסלידה מהם נפוצה מאוד (כוסברה, קימל, אניס, שומר, גויבה, וסאבי, צ'ילי וכל דבר חריף/פיקנטי מעבר לג'ינג'ר) וחלקם דווקא אהודים מאוד, בפרט בארצנו – טחינה או עגבניות רגילות טריות, לדוגמה (מסתדרת בד"כ עם שרי ועם עגבניות יבשות ורוטבי עגבניות, לא כולל רסק טרי כמו של מלאווח או ג'חנון שהוא השטן מבחינתי
).
&nbsp
גם בקינוחים הרשימה לא קצרה; אפשר לתמצת אותה בהכללה גסה לדביק/שמנוני/מתוק מדי ולקרמים בגוני חום–בז'
... ובהרחבה, אני לא חובבת פסיפלורה, מרנג, קרמל, טופי, נוגט, חלווה, ריבת חלב, קרם אגוזים, אגוזי לוז, קפה, בצק פאי, קרמבל (לכל היותר פירורים עדינים כמו על עוגת גבינה), מי ורדים, מי סוכר, סילאן, דבש נוזלי (אבל חולה על עוגות דבש בחושות
), סירופים למיניהם (בעיקר אלה המשמשים ל"קישוט"), פקאן/שקדים מסוכרים (וכיו"ב) ובטח יש עוד ששכחתי...
&nbsp
אגב, יש כמה רכיבים שנויים במחלוקת שבהם אני דווקא בצד האוהד – מרציפן
, שמיר, ציפורן, קינמון...
(אין אצלי יותר מדי ציפורן או קינמון, בעיה קבועה אצלי בתיבול עוגות...
).
&nbsp
בקיצור... אין ממש אפשרות להתחיל להכין רשימות של בדיוק מה, כמה ואיך, בעיקר שיש מקרים שבהם צורה אחת אהובה עליי ואחת ממש לא. למשל, אני אוהבת את רוב סוגי הדגים אבל רק בתצורת פילה/סביצ'ה/סשימי (לא נהנית להתעסק עם דג שלם, לא אוהבת סרדינים ושונאת קציצות דגים); שונאת כבדים שלמים אבל נהנית בד"כ מפטה/קצוץ; אוהבת לסחוט לימון טרי על דג, אבל לא אוהבת אותו בסלט; חולה על דובדבנים כמעט בכל פורמט ואוהבת מאוד תותים טריים (בעונה), אבל לא בתצורת ריבה/קולי ולא נהנית בד"כ מפירות יער (בעיקר לא אלה שמגישים בישראל).
&nbsp
אני הולכת לארוחות טעימות רק אם התפריט מפורסם מראש ואז אני יכולה לוודא שאני אוכלת לפחות 85% מהמנות. כבר ישבתי בארוחות כאלה ובד"כ לא שיניתי כלום אלא לקחתי בחשבון שיהיו מנות שאני אוכל באופן חלקי בלבד (ואכן כך היה) אבל במכלול הארוחה זה היה זניח ולא הפריע (כי היה לי די מה לאכול). בכל מקרה לא היה מדובר בארוחה במחיר כזה אלא חצי ממנו לכל היותר.
 

Gרר

New member
גם בחצי המחיר לא בטוח שמסעדה כזאת מתאימה לך

זו לא מסעדה למישהו שמגיע עם אג'נדה מאד ברורה על מה הוא אוהב ולא אוהב. למישהו כזה כבר עדיף ללכת למסעדה עם תפריט ברור שמפרט את המנות.

זו מסעדה למישהו שחוץ מאולי 2-3 מרכיבים שהם ייהרג ובל יעבור מבחינתו ו/או אלרגיות - רוצה דווקא להחשף להפתעות כולל גם בחומרי גלם שאולי בצורה המקובלת שלהם הוא פחות מתחבר אליהם אבל בטכניקה אחרת אולי דווקא כן. זה מקום למי שמוכן לגלות פתיחות ולא בררנות.

אני חייב להגיד לך שאפילו כשהגיע הדף הזה של הכוסמת, אם כל הפחד שלי מכוסמת, שמחתי לקבל פעם אחת את החומר גלם הזה בצורה שלחלוטין לוקחת אותו למקום אחר ואמרתי יאללא ננסה אולי זה ינגיש לי קצת את הכוסמת. וטעמתי. ו... לא מתתי, אבל בכל זאת הפריע לי טעם הלואי של זה. אבל ניסיתי. ושמחתי על הניסיון. וזו הגישה שלדעתי צריך לבוא איתה למקום כזה ומי שבאמת בררן כמו שאת כותבת - חבל, כי זה מחטיא את כל המטרה של המקום.

בשביל לקבל את הדברים השבלונים יש מספיק מסעדות בארץ בטח לא מסעדה שבשבילה תסכן 350 שקל לראש (מחיר המנה ללא יין ושירות) ואחרי זה כל הארוחה תתבאס שבמחיר הזה יכלת לקבל שתי ארוחות עם מנות שאתה מסוגל "לעכל" תרתי משמע.

אז אולי טוב שכתבת את ההבהרה הזאת, כי באמת לכל מי שקורא את התיאורים המתלהבים שלי אבל הוא עצמו לא פתוח להתנסות כמה שרק אפשר - עדיף להמנע.

וזה גם המקום לכתוב בפעם המי יודע כמה על המזל הגדול שנפל בחלקי שהאישה שאיתה אני חולק את כל הארוחות האלה היא בדיוק באותו ראש איתי. ההבדלים ביננו מבחינת מה אנחנו אוכלים או לא הם ממש מינוריים (מרציפן אחד ההבדלים אגב, היא פחות אוהבת אני ממש אוהב) ובגישה ובפתיחות אנחנו אחד לאחד (וזו הסיבה גם שבסיציליה שם המרציפן באמת מפורסם היא טעמה גם טעמה, וזו גם הגישה שלי - להתנסות כמה שיותר וכמה שרק אפשר, ולא לבוא סגורים. אבל זה דורש אופי מאד מסויים ותודה לאל שאנחנו באותו ראש בעניין. עושה את החיים של שנינו הרבה יותר כייפים).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אין לי בעיה עם הפתעות או ניסיונות, כפי שציינתי, זרמתי

גם בארוחות טעימות שבהן לא בחרתי את המנות ולא שיניתי אותן; אבל כן יכולתי לעבור על התפריט מראש ולראות שהוא רלוונטי באופן כללי. לעומתי בן הזוג ויתר מראש כי הוא לא אוכל כלל דגים ומאכלי ים ומכיוון שבכל ארוחה היו גם מנות כאלה והוא לא מעוניין בתחליפים טבעוניים, נראה לו מיותר לשלם את המחיר המלא ולאכול רק חצי ארוחה.
&nbsp
אבל יש דברים שאני לא מסוגלת לשרוד ללא תלות בצורת ההכנה. לדוגמה, אין לי סבילות לחריף (עבורי גם פיקנטי = חריף). גם חומרי גלם כמו כוסברה (טרייה) או אניס/שומר הם שתלטנים וקשה להתעלם מהם. לכן נשאלת השאלה עד כמה השף מבשל בסגנון שאני מתחברת אליו או שהוא מאלה המרבים להשתמש בחומרים שאני מתקשה להתמודד איתם, ואז אני מעדיפה לוותר מראש.
 

החתולית

New member
הפעם היחידה שלי בטאיזו היתה בעסקית אמצע שבוע

נהניתי ממנה מאד, אבל היא היתה יחסית יקרה כי הוספנו מנות.
&nbsp
 

nadavhacohen

New member
הפעם היחידה שלי בטאיזו..

היתה לפני משהו כמו שנתיים וחצי, ב"ערב ההודי" שזכה לתשבחות מכאן ועד אחר כך...האמת? לא נפלתי, והיו גם דברים שעצבנו. לא זוכר במדויק את האוכל, וזה אומר משהו..זוכר בכללי שהרמה היתה טובה אבל כפי שכתבו: רחוקה מלהיות איזה שיא קולינרי שצריך לקשור לו כתרים.

מנגד, זוכר מצוין מה עצבן אותי:

1) איזה קטע מוזר שבמטבח הפתוח אחד הטבחים (השף בפועל?) היה צועק משהו ואז כל שאר הטבחים היו עונים לו באיזו צעקה אחידה. זה היה לאורך כל הערב וזה היה גימיק זול ומעצבן בעיניי, לא הבנתי למה זה טוב ומה זה משרת.

2) כשהמלצרית הגישה לנו דג שלם על שיפוד היא הכריזה "זה ג'ורג'" ולאורך כל ההסבר (לא שיש הרבה מה להסביר על דג מטוגן..) היא חזרה שוב ושוב על המילה "ג'ורג'" במקום דג. עוד גימיק זול ומעצבן בעיניי, ניסיון להיות מיוחדים ולהביא דחקה שאותי לא הצחיקה.
 
חשבתי על האנוי

אני מאוד אוהבת אותם, המחירים סבירים, ואלו דברים שלא אכין בבית. אבל זה היה מעין רגע אחרון והנחתי שיהיה קשה למצוא מקום - מה גם שאם נצטרך לשבת בחוץ זה בטח לא בא בחשבון בחום הזה.
 
התפריט הרגיל שלהם יקר

הצצתי גם בתפריט בראנץ' לדוגמא - הזולים הם 89 לעיקרית (ובזה כלול "צלחות קטנות" בלי פירוט), אולי מנה אחת טבעונית וגם זה לא בטוח, כך שזה ממילא לא רלוונטי למקרה זה. ובעיקר: חום אימים מכדי לפתח רעב של ממש, רצינו לשבת ולאכול משהו נחמד כתירוץ להיפגש, כך שלא ממש התחשק לי להוציא מעל 100 שקל (עם טיפ) בלי קינוח.
זה אולי מחיר סביר לארץ - אני די ממעטת ללכת למסעדות בימינו אז אין לי מושג - אבל כמו שאמרתי: עוד לא הרבה זמן צפוי לי פרק זמן ארוך בחו"ל. ב-100 שקל אוכל לאכול 2-3 ארוחות יפות היכן שאהיה. מעדיפה לנתב את התקציב שלי לחו"ל, ובארץ ליהנות מזה שיש לי מטבח מצויד ואפשר להכין אוכל מעולה בפחות כסף, ובלי לחפש חנייה....
 
למה וייטנאם?

לא ציפיתי למחירי וייטנאם, לא הייתי שם בכלל. השוויתי למדינות עולם ראשון. בקוריאה האוכל יותר זול, אפילו ביפן יש מקומות קטנים (לפעמים אפילו עם מישלן) שאפשר לאכול ב-30-60 שקל, ולמען האמת גם באירופה יצא לי לאכול בעלויות זולות.
כן, הבראנץ' בבסטה יותר משתלם מהתפריט הרגיל, אין לי מושג מה זה "הצלחות הקטנות" וכמה ומה הגודל שלהן, אבל כשבא לצאת למשהו לא מחייב וקליל, אני מעדיפה לשלם פחות. בניגוד לרוב הכותבים פה, התקציב שלי מאוד מוגבל, אני מעדיפה לנצל אותו בצורה טובה יותר.
 

החתולית

New member
זה אכן האיזור המתאים ביותר

צריך להתכונן לכך שיהיה עמוס מאד, אבל ככה זה בשבת בצהריים.
 

החתולית

New member
ארוחת אביב גלילי בסטודיו אוכל בוסתן הגליל

עידן רקיר ואביחי פחימה מסטודיו אוכל בבוסתן הגליל, יקיימו מחר, יום ו' ה- 13/7 ארוחת FARM TO TABLE.
התפריט מבוסס על חומרי גלם מקומיים, דגים מעכו, בשר מרמת הגולן, יין מיקב מקומי, גבינות מאלטו ועוד.
בין המנות:
  • קוקטייל פתיחה- מרטיני ביאנקו, סן ג'רמיין, בזיליקום, קוויאר פטל, טוניק
  • פתיחים על השולחן: חלות טריות עבודת יד; משוויאה- עגבניות, פלפל אדום, שום, חציל, בצל שרופים בטאבון, פטרוזיליה, קרם לימון כבוש, קרם חציל מעושן; אביב סגול- אנדיב אדום, סלרי, שומר, שקדים קלויים, בצל ירוק, פטרוזיליה, שרי, סנט מור אלטו, ויניגרט בלסמי
  • קובניה ציידים- שייטל, בורגול, זעתר טרי, צ'ילי, שארלוט, ראס אל חנות, קונפי חלמון, שמן בזיליקום, עלים מהגינה
  • איטליה בוסתן- חזה ברווז צלוי בקלבדוס, חמאת פורצ'יני, קרם תירס, תירס צלוי, אבקת כמהין
  • דייגים לא טועים- קונפי דג ים, זוקיני, פאקוס, קינואה אדומה, כרישה, פיסטוק, לאבנה כבשים
  • שולחן שלא נגמר- מוס ריבת חלב, קראמבל קקאו, מרמלדת תות, מקרון שוקולד לבן, קרם ברולה, קרמו קסיס, קרם פיסטוק, גנאש שוקולד חלב, פנקוטה עיזים
האירוע מתחיל בשעה 20:00
מחיר לסועד- 250 שקלים, כולל שתיה ואלכוהול.


לפרטים והזמנות: 077-2309959.



 
למעלה