dori78 שלום
dori78, שלום
אני רוצה לחלק את תשובתי לשאלתך לשניים ולהתייחס בחלק הראשון לאסטרטגיות שונות להתמודדות עם ביישנות וחוסר ביטחון ובחלק השני לעבודה הטיפולית הנעשית ב'מרכז יעדים', כיוון שבניגוד לרושם שאולי נוצר פה בפורום, אנו בהחלט מתמחים בעבודה ממוקדת גם עם אוכלוסיה נורמטיבית המתמודדת עם ביישנות וחוסר ביטחון.
כמובן שישנם הבדלים בינאישיים ברמת המופנמות/מוחצנות ואין שאיפה שאדם שקט יותר יהפוך בין לילה למוביל חברתי. כמו כן, חשוב לציין שגם "סתם ביישנות" נמצאת על רצף ואני מבדילה בין מקרים כמו "אני לא אעלה על שולחן בבאר וארקוד" (אך זה פשוט אני ולא הייתי רוצה לשנות) ולבין "הביישנות שלי מונעת ממני להשתלב במסגרות בהן הייתי מעוניין" (עבודה, קבוצה חברתית ועוד) – שם בהחלט יש מקום לעבודה על העלאת הביטחון וצמצום הביישנות באופן שייתן לך יותר דרגות חופש להתנהלות בחיי היומיום.
אז איך עושים את זה?
בדומה להליכה לחדר כושר לבניית שריר, גם בעבודה על ביישנות וחוסר ביטחון המענה הוא תרגול, תרגול ועוד תרגול. ניתן לעשות מיפוי של המקומות בהם אני מרגיש פחות/יותר חסר ביטחון או מתבייש ולאט ובהדרגה להיחשף לסיטואציות שיאפשרו לי לעבוד על עצמי בנושא זה.
אנשים ביישנים חשים לעיתים לקראת סיטואציות "מאיימות" כאילו משהו נורא הולך לקרות, אעשה "פדיחה נוראית" / אומר או אעשה משהו לא טוב וזה מוביל לתחושות חרדה, או כפי שאנו קוראים לזה בשפה המקצועית "חרדת ביצוע".
על מנת להתמודד עם הביישנות ועם המצבים מעוררי החרדה, חשוב לא רק "לדבר על" אלא לעשות. לתרגל ולהתנסות באותן סיטואציות מעוררות חרדה או מביכות, רצוי בליווי מישהו שאנו סומכים עליו – חבר טוב או בעל מקצוע.
אז איך העבודה נעשית בקליניקה?
כפי שציינתי, חלק ממטופלי הקליניקה אכן מגיעים עם קושי מוגדר ומאובחן (כמו קשיים רגשיים, חרדת חברתית או אספרגר ועוד), אולם לא מעט מהמטופלים שלנו אינם מאובחנים ומגדירים עצמם בעיקר כבעלי ביטחון עצמי נמוך ו/או סובלים מביישנות.
המפגשים הראשונים נערכים בקליניקה ובהם אנו מנסים להבין, ביחד עם המטופל, באלו תחומים בחייו הוא מרגיש יותר בטחון ובאלו פחות, שומעים ממנו על התנסויות שונות בעבר בהן הרגיש טוב ועל כאלו שנחוו על ידו כפחות נעימות, בודקים עימו האם חווה עצמו כביישן בכל תחומי החיים או שישנם מקומות בהם מרגיש יותר פתוח, האם מרגיש יותר טוב במפגשים של אחד על אחד או בקבוצה ועוד..
בשלב הבא, אנו בונים ביחד עם המטופל מטרות ראשוניות וברות מדידה לאימון: למשל, "אני אהיה מרוצה אם יהיה לי חבר או שניים ללכת איתם לסרט או לשתות כוס קפה". או, "אהיה מאושר במידה ואצליח להגיע לדייט שני עם אותה הבחורה"...
כשמסתיים שלב ההיכרות הראשונית והגדרת מטרות, הטיפול יוצא מחוץ לקליניקה ונערך למעשה במציאות חייו של המתאמן. הוא נפגש עם המאמן בכל מקום שמשרת את מטרותיו והם עובדים ביחד על המטרות הקונקרטיות.
במהלך האימון המתאמן מקבל כלים וחווה התנסויות, במקומות בהם הוא מרגיש שהוא זקוק לעזרה או ליווי. למשל, פתיחת כרטיס באתר היכרויות – איך אני מציג את עצמי? מה אני מחפש? למי אני פונה וכיצד? אחרי כמה התכתבויות נכון לי לעבור לשיחת טלפון? במקרה הצורך, נערכות סימולציות לקראת שיחת טלפון מעין זו וכן ישנה עבודה רגשית על הפחדים שמלווים אותה לעיתים. נעשות סימולציות לדייט עצמו, העלאת נושאי שיחה, איך מתמודדים עם "שתיקות מביכות" ועוד...
במידה וחוסר הביטחון והביישנות מוגדרים ככאלה שמופיעים בכל תחומי החיים, ולאו דווקא בתחום הזוגי, ניתן לתרגל תקשורת בינאישית ראשונית אל מול מוכרים בחנויות, מלצרים בבתי קפה (למשל, איך אני מבקש להחליף מנה שלא אהבתי)..
באמצעות הגדרת מטרות אישיות, מיפוי החלקים בהם אני מתקשה והמון תרגול מתווך בנושא, אנו רואים אנשים רבים שמרגישים בתום האימון שיש להם יותר דרגות חופש להתנהלות בחיי היומיום ובתקשורת בינאישית וזוגית.
אירית חזן -פסיכולוגית
מרכז יעדים
