למען האמת 200 עמודים הראשונים מאכזבים למדי, אבל אחרי שאתה מסיים את הספר (510) אתה מבין למה הם היו נחוצים, ובכל אופן 300 העמודים שבאו אחריהם היו מלאים באינטריגות בין המון דמויות ומהפכים פוליטיים מרתקים. זו גאונות בעיניי לכתוב סיפור מעניין שלא מערב שום אקט דרסטי של רצח/בגידות אלא נטו על יחסים בין אישיים שמשפיעים אחד על השני כמו מפולת מתוכננת היטב של מגדל קלפים.
סיימתי את שלג על עצי הדובדבן
החלק השני של סיפורי האוטורי מאת ליאן הרן
לא מוגדר כזאנר ( אבל יש קצת פנטזיה עם הכוחות של אנשי האחווה ) מה אתם חושבים הוא יכול להיחשב כזאנר ???
התחלתי את הלהב עצמו מאת ג'ו אברקרומבי
אבל אני דיי מזדחל איתו ... הוא משתפר ???
ומחכה לי מגדל הזכוכית מאת רוברט סילברברג
מזמן לא קראתי מדע בדיוני אני דיי עברתי לפנטזיה ...
נחשב לז'אנר כל מה שאתה רוצה שייחשב לז'אנר. תמיד היו אזורים אפורים בגבולות, והם הולכים ומתרחבים כיום. אם יש לכך משמעות כלשהי מבחינתך, הספרים היו זכאים למועמדות לפרס גפן בזמנו.
לגבי הלהב עצמו - לטעמי לא. הוא נמשך כפי שהוא לאורך כמה מאות עמודים, שהם רק הכנה ליציאה להרפתקה שמתחילה באמת רק בספרים הבאים. לא טרחתי להמשיך אליהם.