מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[מיכאל ג]

בקינדל - סיימתי את surface detail

הספר הלפני אחרון ביקום התרבות של בנקס, ולמרות התחלה קצת איטית (הרבה מאוד דמויות בכל מיני מקומות מאוד שונים), עיקר הספר היה מרתק. הסיפור הוא מלחמה על קיומם או השמדתם של גיהנומים וירטואליים - הרעיון שתרבויות מתקדמות טכנולוגית אבל פחות מתקדמות מוסרית יממשו את התפיסה הדתית של הגיהנום בחומרה ויענישו כופרים, אולי אפילו לנצח, בתוך מציאות מדומה.
האמת היא שהסוף היה קצת חלש אבל ממש נהניתי מהקריאה, זו אופרת חלל כמו שאופרת חלל צריכה להיות, עם כל דבר החל מקרב סכינים וכלה בהשמדת ציים של מיליוני ספינות.
הבא בתור בקינדל - the hydrogen sonata, הספר האחרון בהחלט בעולם התרבות (בנקס כתב עוד ספר לא מד"בי אחרי זה).

 

[מיכאל ג]

ובאודיו - עדיין עם soon I will be invincible

בתור התחלה אני חייב לציין שהספר נורא קריא (שמיע?) וכל שניה שלו מעניינת בצורה כלשהי. אני לא משועמם ממנו ולא מאוכזב.
אבל הוא לא ממש מקורי או טוב.
יש שתי דרכים לכתוב סיפור גיבורי על בצורה פוסטמודרנית או מטא-מה שלא יהיה. האחת היא להכניס אותם חזק לעולם האמיתי ולבדוק את ההשלכות ואת הפסכולוגיה שאדם יצטרך כדי להחליט ללבוש מסכה וללחום בפשע - מה שעשה אלן מור בסוף שנות השמונים ו"גיבורים" בטלויזיה מאוחר יותר. השניה היא ללכת לכיוון הסאטירה וליצור עולם מוקצן בו הדמויות מודעות לחלוטין לסטריאוטיפים שלהם, אבל לעשות את הכל בצחוק - מה שעשו בוונצ'ר ברדרס, ד"ר הוריבל, פיניאס ופרב ופחות או יותר כל העולם ואישתו.

הספר הזה נוקט בגישה אמצעית: כולם מודעים לחלוטין לכל המוסכמות כמו בסאטירה אבל הטקסט עצמו חסר הומור ומסופר בצורה ספרותית למדי, מה שיוצר דיסוננס משונה של דמויות עם מניעים חסרי הגיון שהטקסט והדמויות מזכירות כל הזמן אבל אין שום ניסיון להסביר. מה שעוד יותר מוזר זה שהספר מסופר דרך שתי דמויות, כשאחת מהן היא נבל על סטריאוטיפי לחלוטין עם חיבה לגלימות והשתלטות על העולם, שגם מודע לחלוטין שהוא פועל בצורה חסרת הגיון כשהוא מספר את תוכניתו הזדונית לכולם אבל עדיין מרגיש שהוא מוכרח לעשות את זה, ומנגד "גיבורת על" מתחילה - אישה ביונית שאחרי תאונה נבנתה מחדש כסייבורג - שהיא דמות ראליסטית מאוד, שרוב הזמן עסוקה בלבכות את אובדן החלקים הביולוגיים שלה (היא לא נראית ממש אנושית מבחוץ, החלקים הביוניים שלה רחוקים מלהיות תחליף הולם והיא די שונאת את מה שנהיה ממנה). אה, ויש את יתר הגיבורים, שרובם העתקים די ברורים של גיבורים ידועים - או לפחות של טיפוסים סטנדרטיים של גיבורים - ומה שיותר גרוע, גם העתקים של דמויות מווצ'מן, מה שהופך אותם להעתק של העתק.
בקיצור יש לספר הזה כל מיני חלקים שלא ממש מתאימים אחד לשני. אני מכין את עצמי לאיזה גילוי בסגנון סקאלזי, שהם כולם מגלים שהם יציר דמיונו של כותב קומיקס לא מוצלח או משהו, כי אחרת אני לא מבין מה הספר הזה מנסה להיות.

 

[avivs]

סיימתי את טרילוגית

The ties that bind. השלישי היה החלש מבין השלושה, אבל גם הוא נעשה טוב אחרי החצי הראשון והמשעמם.
רלה ספרי פנטזיה מהנים שכתובים טובים. הדמויות הן הצד החזק שם, לדעתי. הסיפור בכללי היה צריך להיות מהודק יותר.
בכל מקרה, מומלץ.

עברתי לספר בכורה אחר מתוך טרילוגיה, promise of blood.
http://www.amazon.com/gp/product/B0...&pf_rd_t=101&pf_rd_p=470939031&pf_rd_i=507846

הוא כתוב טוב, ולמרות הקצב היחסית איטי, יש תחושה שמדובר בהתחלה של סיפור רחב היקף. הקסם מעניין וגם התקופה - מעין המאה ה19, ברקע יש מה שנראה בדיוק כמו המהפכה הצרפתית, רק עם קסמים. יש גם הרבה דמויות, אבל כאלו שכתובות טוב.

 

[הייזל]

עדיין עם הספר החמישי של צ'רלי דווידסון

קוראת באיטיות. בפירוש לא אשמת הספר שהוא מצחיק ומעניין כמו כל ספרי הסדרה.

מחר יוצא הספר החדש של קייט דניאלס ממתינה לו בשקיקה.

 

[אורקית בהכחשה]

מזדחלת עם "מעוף הדרקון"

שגנבתי לאחותי לפני חודש, אבל לא היה לי זמן או מוטיבציה לקרוא לאחרונה. לפניו גם קראתי את האחרון של אמבר, ששכחתי ממנו, את "קורות הציפור המכנית" ואת "צינורות" של אתגר קרת. את כולם נטשתי מחוסר חשק כללי לקריאה. משהו לא טוב עובר עליי. בד"כ אני קוראת בסביבות ה700 ע"מ לסופ"ש, ועכשיו אני נוטשת ספרים וסתם יושבת מול המחשב ועושה מרתון שרלוק או משהו כזה.
אבוי לי

 

[rsmb1]

9 נסיכים לאמבר

התחיל בצורה אדירה עם הגישושים של קורבין בנסיון להבין מה התמונה, אבל די נחלש בהמשך בחזרה לאמבר (קרבות משעממים ופוליטיקה פשטנית).
אני מקווה שזה יחזור להיות מעניין כמו בהתחלה - לפחות בספרים הבאים.

 

[ניימן3]

איזה כיף לך שאתה קורא את זה בפעם הראשונה.

מהגדולות שבסדרות הפנטזיה בכל הזמנים.

 

[trilliane]

אני זוכרת את השיא אי שם בספר הרביעי...

לפחות בתחושה שלי (מה שמלהיב את האחד יכול לשעמם את האחר).

 

[is00]

"תשעת בני הדרקון" - כריס רוברסון

 

[Michio]

רעיון כל כך טוב, ספר כל כך גרוע.

 

[is00]

אני לא חושב שהוא כל כך גרוע.

יש שם בהחלט קטעים קצת אבוסרדיים ולא מעט קלישאות, והחשיפה של הסיפורים האישיים של כל אסיר נקראים לי בעיקר כלא טבעיים או ממש זורמים, ואולי קצת כפויים, אבל חוץ מזה...הוא לא כזה נורא, בינתיים, למרות שחבל לי שלעיתים הוא פשוט צפוי מדי.

 

[מיכאל ג]

אכן.

 

[annefan]

זה היה ספר?? הייתי בטוח שזה תסריט...

 

[מיכאל ג]

רעיון לתסריט - aztecs Vs. Chinese!

 

[penholders]

שנת המבול.

משעשע ומוזר. עדיין בהתחלה, מלא הטפות צמחונות מוזרות. אני עדיין לא בטוח האם הספר באמת מטיף לצמחונות או צוחק על מטיפי צמחונות. אני משער שזה סימן טוב. גם התרגום ממש טוב.

 

[אכמו]

קראת את בז וניאלה?

כי זה סוג של המשך שלו. לא חייבים לקרוא את בז וניאלה קודם, אבל זה מעשיר את הקריאה.

בקשר לתרגום - תודה

היה כיף אדיר לתרגם את זה, בעיקר את המזמורים של הגננים

 

[penholders]

לא קראתי.

רשמתי לעצמי לקרוא. תודה.
כיף לתרגם שירים ? פעם יצא לי לתרגם איזה שיר של ט.ס אליוט בשביל משהו לאוניברסיטה ושנאתי את זה...כל הזמן הרגשתי שאני מקלקל את השיר. אני מניח שבגלל זה את במקצוע הנכון...

 

[אכמו]

צריך להכיר במגבלות

תרגום של שיר כמעט תמיד יהיה רחוק יותר מהמקור מאשר תרגום של פרוזה. צריך להשלים עם זה ולשחרר. גם היה מדובר בקורפוס של שירים, לא רק שיר אחד, ובמידה מסוימת זה הקל על העבודה כי לא נצמדתי בהכרח למשקל של כל שיר כלשעצמו, אלא רק דאגתי שיהיה מגוון בין השירים השונים. והם כאלה שירים מתוקים...

 

[kenny66]

עלה טריילר ל-MaddAddam

הספר השלישי בטרילוגיה שיצא לאור ב-3 בספטמבר.

 

[אכמו]

תודה! איזה טריילר מוזר