מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[ניימן3]

מזיגת הכהה אכן "חביב",

מה גם שאני ממש אוהב בירה. אני כבר לא זוכר את דעתי המדויקת על הזדמנות אחרונה. בכל מקרה, תנסה את שערי אנוביס אם יצא לך. אולי תאהב אותו כמוני

 

[kenny66]

זו תאוריית המחמד שלי לגביו

מדגם אקראי ולא מייצג (כלומר, סתם אנשים ששאלתי במהלך השנים) נראה כתומך בה.

 

[ניימן3]

יפה שאני מצטט אותך ולא זוכר שאני מצטט אותך

 

[אליהו חרמון]

קראתי את "שערי אנוביס"

אהבתי. אך לדעתי "הזדמנות אחרונה" הוא ברמה אחרת לגמרי.

 

[The Jabberwock]

נסיכת מאדים בתרגום החדש

טוב שתרגמו אותו שוב.

 

[avivs]

לא ידעתי שתרגמו אותו.

את הסרט אהבתי, למרות שהיה די שטחי.
מעניין אם הספר מציג יותר עומק.

 

[אורי צציק]

סיימתי את

2 ספרי way of kings של סנדרסון. ממתין בקוצר רוח להמשכים.
התחלתי לקרוא את טרילוגיית משחקי הרעב בעקבות הסרט, עכשיו אני בתחילת השלישי.

 

[חתול השיממון]

לוקווד ושות'

(אז הנה חזרתי לקרוא ספרים! ואני אפילו זוכרת איך קוראים והכל!)
ספר meh כזה.
דברים שאהבתי:
1. העולם (בגדול העולם שלנו, שבשלב מסוים התחיל לסבול מבעיית רוחות רפאים: מי שמת לא בהכרח נשאר מת, במיוחד אם מת מוות לא הכי כיפי. הרוחות יכולות להרוג אותך במגע, להרוג אותך בדרכים עקיפות (לדחוף אותך במדרגות, נניח), או סתם לגרום לך להשתגע. אתה יכול להילחם בהן בעזרת ברזל, מלח, ופצצות מיוחדות שמפיצות אור חזק. רק ילדים עד גיל העשרה מסוגלים לראות את הרוחות - המבוגרים מסוגלים רק להרגיש בנוכחות זדונית ו/או למות מוות מסתורי. יש ילדים מוכשרים יותר מאחרים - יודעים להבחין ברוחות יותר טוב, לשמוע אותן יותר טוב וכו', והם יכולים להתקבל לעבודה בסוכנויות מיוחדות שפותרות בעיות של רוחות: אנשים שהבית שלהם נרדף מתקשרים, האנשים מהסוכנות מאתרים את המקור שהרוח קשורה אליו (בד"כ שרידי הגופה שלה, לפעמים חפץ שיקר לה), משמידים אותו, דואגים שהרוח לא תשמיד אותך תוך כדי, וזהו. רוב הסוכנויות כפופות למן גוף ממשלתי/משטרתי. סוכנים שגדלים ומפסיקים לראות רוחות משמשים כמפקחים לילדים. לוקווד לא כפופים לאף אחד. שלושה ילדים שמנהלים את עצמם).
כן. קטעתי לעצמי את חוט המחשבה עכשיו.
דברים שאהבתי:
1. העולם
2. הגיבורים
3. האקשן

דברים שלא אהבתי:
1. תעלומה פשוטה ומאוד לא מושקעת. אני שונאת כשלא משקיעים בתעלומות. במיוחד שאת זאת היה אפשר לשפר ממש בקלות - למשל, לא לחשוף את כל הפרטים שמפלילים את הרוצח על הרגע שאנחנו פוגשים אותו, או לעשות אותו שקרן קצת יותר טוב.
2. הגיבורים מצליחים לפתור את "הבעיה הגדולה שאף אחד לא הצליח לפתור עד כה" הקלאסית בשיטת אקספליארמוס. כאילו, אופס, יצא בפוקס שאנחנו עשינו את הדבר הנכון ואחרים לא. די מעצבן, כי כן *יש* להם יתרונות שאין לאחרים: העובדה שאין איתם מבוגר שיכריח אותם להיצמד לכללים, לוקווד שהוא יצירתי ופועל בשיטות לא קונבנציונאליות, לוסי שפועלת המון לפי תחושות בטן והרבה פעמים צודקת, ג'ורג' שהוא סתם גאון (אבל לאף סוכנות אחרת אין אותו כי אף אחד אחר לא מוכן לסבול אותו). היה נחמד אם הם היו מצליחים בזכות אחד הדברים האלה ולא כאילו...סתם.

אבל זה היה ספר נחמד סה"כ.