לי קרתה פדיחה נוראית
אמנם בימי התיכון, אבל נראה לי שהיא לימדה אותי מסר לכל החיים
הייתי ילדונת בכיתה י', בעיצומה של ה"אהבה" הראשונה שלי... או יותר נכון, הקראש המטומטם על הידיד הטוב שבדיעבד היום אני חושבת לעצמי "מה עבר לי בראש באותם רגעים...?"
ובגלל שבימיי לא לכולם היה סמארטפון כמו בימינו אלא סתם נייד מעפן וגם זה לא תמיד, אני זכיתי לאחד עם שיחות מוגבלות, סטייל 'ביג-טוק' וכאלה... ובשלב כלשהו נגמרו לי השיחות והסמסים והייתי צריכה לרכוש כרטיס חדש כדי להמשיך להשתמש בפלאפון. החלטתי ששנייה לפני שאני אקנה כרטיס חדש אני אפרוק את שעל ליבי ואשלח סמס של וידוי לבחור שלא היה לו מושג לגבי הרגשות שלי אליו... וכך גם אם לא אגיד לו אני לפחות אוכל לשקר לעצמי ששלחתי לו סמס... שתי שניות אחר כך קיבלתי סמס תגובה מהרשת - "ההודעה לא נשלחה!" ונאנחתי לי באדישות.
יומיים אחר כך גיליתי שהטלפון שלי בגד בי וההודעה נשלחה.
ובעודי מנסה לעכל את הזוועה הבחור מנסה לשכנע אותי שאין לי מה למצוא בו ושחבל על החברות שלנו...
זה היה נורא
לא הסתכנתי יותר מאז. היום, תודה לאל, יש לי סמארטפון שלא רק שולח הודעות אלא גם מדווח לי אם הצד השני קרא