פרויקט 50 מילים - סיבוב אחרון!

[עדושית]

כן מעין תכתבי לאנטומיה!

ואיפה כתבת לשרלוק? אני גם רוצה!

 

[Billy Shirs]

זה ממש יפה,

אהבתי את הברומאנס בין גייל לאופה. אבל הוא דיבר בשפה גבוהה מדי. אני מבינה שהפיק כולו כתוב בשפה גבוהה אבל לקרוא על אופה קשה-יום שאומר דברים כמו "גייל נערי" זה קצת מוזר.
גם חזרת פעמיים על "חדה ומדויקת", זה קצת הוריד מערך המשפט.

בכל מקרה השארת אותי מפרכסת בסוף

 

[לילי רייט]

36. פרחים

 

[לילי רייט]

37. אושר

 

[לילי רייט]

38. פרפרים

 

[לילי רייט]

39. פסנתר

 

[פאנגירל]

צלילים ודממה

שיפ: קטניס\גייל, מאדג'\גייל. (גאדמיט תמיד איכשהו אני כותבת על שיפים שאני לא משפפת בכלל XDD)
ז'אנר: שוב יוצא לי משהו בלתי מוגדר. מין אנגסט-לייט כזה.


"תנגני לי משהו."
הוא עומד ואני יושבת על הכיסא מול הפסנתר. מגפיי הפחם שלו משאירים עקבות רציניים על רצפת השיש. אני אצטרך לנקות את זה לפני שאמא תחזור.
אני מביטה בעיניים האפורות שלו, הסוערות, באי-השקט שמתבטא בכל תו בפניו. בעיגולים השחורים מתחת לעיניים. בגעגוע.
אני לא חושבת שזה רעיון טוב לנגן עכשיו; הוא נראה גרוע יותר ממה שנראה כל השבוע. "גייל – "
"תנגני לי משהו." הוא לא מצווה, הוא פשוט מתעקש. כאן ועכשיו וכרגע. העיניים שלו מבקשות מנוח, האוזניים כמהות לקצת צלילים יפים.
אז אני מנגנת, והידיים שלי קלות על הפסנתר. אני מנגנת יצירה שאמא שלי לימדה אותי פעם, כשכאבי הראש שלה היה נדירים יותר וחדים פחות. זה נחמד, איך אני זוכרת את התווים למרות שזה היה כל-כך מזמן.
כשאני מסיימת לנגן הבית מתמלא שקט, מן דממה כבדה וסמיכה שמאיטה את שנינו. העיניים שלו עצומות, ואני מביטה בריסים הצפופים שלו עד שאני מתייאשת ומשפילה מבט.
שנינו יודעים שאנחנו רק מעבירים את הזמן. שנינו מנסים לא לחשוב עליה, שנינו מנסים לא לחשוב על מה שבערב נהיה חייבים לראות בטלוויזיה.
שנינו מתפללים שלא את השם שלה יקרינו בשמיים של הזירה.

בדרך כלל הוא שומע נגינה והולך. זה היה ככה כל השבוע, בדיוק כשחזר מהמכרות – אפילו לפני שהגיע הביתה. אבל היום... היום הוא נראה מנותק יותר, אפילו יותר מקודם. הנגינה כבר לא מציעה מרגוע.
אז הוא מנשק אותי, רוכן קדימה בפתאומיות ומצמיד את שפתיו לשלי. וזה לוקח דקה ושתיים ושלוש. אני מרגישה כמה לא מרוכז הוא ויודעת שהוא סופר שניות. סופר כמה זמן הוא יוכל לחשוב על משהו אחר מלבד קטניס.

 

[לילי רייט]

וואו.

זה היה כל כך עצוב

את כותבת מקסים, וזה היה... וואו. ממש ממש יפה

אגב, מאדג'/גייל זה אדיר.
בואי נפתח מועדון!

 

[פאנגירל]

תודה

מועדון הלבבות השבורים של הפאנדום

 

[לילי רייט]

40. אנרגיה

 

[לילי רייט]

41. חשמל

 

[Billy Shirs]

ותודה לך, עמית! ...ביטי\ווירס

נותרו רק הוא וארבעה קרייריסטים עכשיו. עם הרבה מזל ושכל, ביטי הצליח להתחבא מהם עד לישורת האחרונה. כולם צדו דווקא אותו, את ביטי הקטן, הרזה, החלש, במקום לפנות אחד כנגד השני. הוא הצליח להבין אותם; אחרי הכל, הם לא ראו אותו לאורך כל המשחק. הוא תהה אם הם אפילו זוכרים כיצד הוא נראה. הוא בעצמו בקושי זכר.

עכשיו הגיע הזמן להפעיל את המלכודת. הוא לא היה רחוק מדי מהם, וזכה לשמוע, להריח ולראות את כל שאירע. צעקות כאב, ריח בשר חרוך, והמראה. גופים מפרכסים, מתעוותים, ללא יכולת להפסיק. ביטי ישב בצילו של אחד מהעצים וחיכה, הוא לא היה בטוח למשך כמה זמן. כנראה ששעות, כי השמש החלה לשקוע כשהתותחים ירו בזה אחר זה.

הרחפת באה ואספה אותו, בסופו של דבר, בחזרה אל העולם האמיתי, אל השקט, אל המקום בו הוא לא ייאלץ יותר לחשמל אף אחד.


או לפחות כך הוא חשב.


כשהוא ווירס שוכבים יחד במיטה סתורת מצעים בכפר המנצחים, ארבע שנים לאחר הנצחון שלה, הוא מנשק כתף חיוורת והיא מסתכלת עליו בעיניים צוחקות. הוא כבר הרגיש שהכיר כל דבר שבה, את השגעונות הקטנים שהפכו אותה למי שהיא, והוא אהב אותם כל כך.

"אני יכולה להישאר ככה – "

"לנצח," הוא משלים ומנשק אותה על מצחה.

"כשאנחנו כאן – "

"את מרגישה בטוחה," הוא אמר, כקורא ספר פתוח, ושפתיו מרפרפות על צווארה.

"אתה עוזר לי ל – "

"לשכוח," הוא אומר בידענות.

היא משרבבת את שפתיה ופוגעת בראשו עם כרית. "תפסיק להשלים את המשפטים שלי. בסופו של דבר אני עוד אתרגל לזה."

 

[Digi Lista]

הו! הינה, אני כמעט בקצב שלך

קראתי. אהבתי, אני בדרך כלל מאוד נהנית לקרוא מה שאת כותבת (לכן כמובן יש לי חובות קריאה

) וגם הפעם נהניתי מהתיאורים היותר קשים

 

[Billy Shirs]

ווהו, אנגסט!

קל מאוד להשלים חובות בדראבלים של 200 מילה

אני מודה שקצת הזנחתי את החובות שלי היום, אבל יש לי מחר-מחרתיים חופש אז אני אופטימית.

 

[Digi Lista]

לפעמים גם דראבלים של 200 מילה זה הרבה

...

יש לי עוד כמה חובות לא רק שלך, אני מרגישה ממש רע שהם מצטברים, אבל בסוף ברור שאני אתעצבן (אצלי הכול מתחיל כשאני חוטפת קריזה על משהו) ואז אחסל את כל החובות לכולם ואצא לאוויר העולם לאסוף חובות חדשים

וזה בסדר, אני לא לוחצת בנוגע לחובות של אחרים, אני ישר מוציאה את האקדח שלי

 

[pennylane11]

זה נפלא D:

 

[N o R i K o]

זה טוב,

אבל, במוד ה"פורום 2279 לומד את השפה העברית על בורותיה":
מה עניין שמיטה להר סיני?
(aka מה הקשר?)
כאילו הרגשתי שקראתי שני דראבלים נפרדים שאין קשר ביניהם, ומצד שני אף אחד מהם הוא לא שלם. איך וויירס קשורה לזה שהוא לא יחשמל אף אחד יותר לעולם, מבחינת הפאנפיק הזה? איך האהבה שלו אליה קשורה לניצחון שלהם? הרעיון של השלמת המשפטים חמוד, אבל... ?
אני הייתי מסיימת את הפאנפיק ב"לפחות כך הוא חשב" ונותנת לקוראים להשלים לבד. על אף היותי הופלס רומנטיק אני חושבת שכל הסשן האחרון לא באמת תורם בשום דבר.
אבל החלק הראשון אדיר ו-IC, זה כן.

לגבי החלק השני... הממ, תמיד דמיינתי אותם זקנים, זה יצר אצלי רתיעה בשניה הראשונה.

ותמיד דמיינתי אותם לא מדברים ביניהם בכלל, מתקשרים כאלה במבטים. אבל טוב, זה כבר עניין של פרפקטיבה

 

[Billy Shirs]

כן, האמת שהם לא קשורים בכלל.

פשוט איכשהו יצא שכתבתי את שניהם ולא רציתי לוותר על אף אחד מהחלקים

פשוט... פלאף ביטי\ווירס, נו>< איך יכולתי לוותר על זה. זה באמת נראה כמו שני דראבלים שקובצו להם יחדיו. דמייני את חלק ב' כבונוס

חוץ מזה, כאן הם צעירים ושווים, נראה לי בשנות ה20 שלהם, אז זה בסדר.

 

[פאנגירל]

איזה יפה

ממש חמוד. הדיאלוג ממש מקסים, למרות שהם באמת קצת לאבי-דאבי (הרבה יותר מכפי שדמיינתי אותם). ולמרות זאת זה סופר חמוד

אני מסכימה ששני החלקים נראים טיפה שונים, אבל אני חושבת שזה בסדר שתהיה קפיצה קטנה בסגנון גם בתוך הפיק עצמו. בסך הכל אם היית שמה כל פיק בנפרד הייתי חושבת שזה קצת פחות חזק.

סורי על התגובה המאוחרת... אבל זה באמת מתוק ביותר

 

[Billy Shirs]

לא נורא, העיקר שהגבת!

הם יצאו נוראאא לאבי-דאבי אבל פשוט כל כך הגיע להם פלאף לדעתי.

בקשר לשני החלקים... נמ, זה סתם מה שיצא כזה...