Sexy Darren
New member
פרוייקט 50 מילים-יער ושוקולד
כי ההשראה קפצה עליי, ולא ירדה עד שכתבתי. תאשימו אותה! bitch
דירוג: PG
שיפ: פיטה\קטניס חד צדדי(אל תהרגו אותי! זה מה שזה היה אז), השני הוא ג'ן.
זאנר: אנגסט
דמויות: בראשון-פיטה וקטניס. בשני-פרים, עם קטניס ברקע נון סטופ.
החיים של פיטה הם קצת כמו עוגת שוקולד. קצת ישנה, אבל זה עוגה, וזה מה שחשוב.
תמיד לימדו אותו שהוא צריך ליהנות מזה שיש לו אוכל, והוא לא רועב למוות כמו ילדי התפר. אז פיטה מפיק את המיטב, ומוסיף רק סירופ, כי קרם שוקולד זה יקר מדי.
מלבד זה, יש לו גם את ההנאות הקטנות, חברים בבית הספר (הוא מוסיף עוד סוכריות קטנטנות) אבא אוהב (פרח מרציפן) וכמובן, ישנה קטניס, שכמו סוכרייה ענקית, נפלאה בצורה בלתי נגמרת, רק להסתכל עליה מעלה בו חיוך של זיכרון מתוק.
ואז מגיע הרגע, ומול כולם, הוא מכריז על אהבתו. אבל כשהוא חוזר למטה הכול משתבש, קטניס זועמת ודוחפת אותו על האגרטל, סדק נפער בעוגה.
אז הוא שם עוד קצת קרם כדי לכסות את זה, כי יש להם משחקים לשרוד. מלבד זה, לקטניס לא היה הרבה שוקולד בחיים, היא לא תבחין בהבדל.
אומרים שהיער מביא שלווה.
אנשים מעטים הולכים לשם, זה המקום של קטניס, ושל אבא, לשם גייל הולך כשהמשחקים הופכים בלתי נסבלים, זה מקום שאפשר לברוח אליו, לפחות ככה קטניס קראה לזה כשהיא סיפרה לי על הצייד שלה, בלילות ארוכים שהתכרבלנו יחד במיטה וניסינו לשכוח מהכל .
היא לקחה אותי פעם לשם, הכל היה כל כך מסתורי ומוזר, כאילו הילת המסתורין והסכנה שנשקפת מבחוץ ממלאת כל עץ ועץ, אבל לא פחדתי, כי קטניס שמרה עליי. היא תמיד שמרה עליי, גם הפעם.
הלכתי אל היער. אמא לא תשים לב, וגייל במכרה פחם. הלכתי לבד, כדי להראות שגם אני אמיצה.
אומרים שרוחו של בן אדם משתמרת במקומות שהוא אהב, אז הלכתי לאגם, ולקרחת יער, ולא פחדתי,
והרגשתי עם קטניס.
כי ההשראה קפצה עליי, ולא ירדה עד שכתבתי. תאשימו אותה! bitch
דירוג: PG
שיפ: פיטה\קטניס חד צדדי(אל תהרגו אותי! זה מה שזה היה אז), השני הוא ג'ן.
זאנר: אנגסט
דמויות: בראשון-פיטה וקטניס. בשני-פרים, עם קטניס ברקע נון סטופ.
החיים של פיטה הם קצת כמו עוגת שוקולד. קצת ישנה, אבל זה עוגה, וזה מה שחשוב.
תמיד לימדו אותו שהוא צריך ליהנות מזה שיש לו אוכל, והוא לא רועב למוות כמו ילדי התפר. אז פיטה מפיק את המיטב, ומוסיף רק סירופ, כי קרם שוקולד זה יקר מדי.
מלבד זה, יש לו גם את ההנאות הקטנות, חברים בבית הספר (הוא מוסיף עוד סוכריות קטנטנות) אבא אוהב (פרח מרציפן) וכמובן, ישנה קטניס, שכמו סוכרייה ענקית, נפלאה בצורה בלתי נגמרת, רק להסתכל עליה מעלה בו חיוך של זיכרון מתוק.
ואז מגיע הרגע, ומול כולם, הוא מכריז על אהבתו. אבל כשהוא חוזר למטה הכול משתבש, קטניס זועמת ודוחפת אותו על האגרטל, סדק נפער בעוגה.
אז הוא שם עוד קצת קרם כדי לכסות את זה, כי יש להם משחקים לשרוד. מלבד זה, לקטניס לא היה הרבה שוקולד בחיים, היא לא תבחין בהבדל.
אומרים שהיער מביא שלווה.
אנשים מעטים הולכים לשם, זה המקום של קטניס, ושל אבא, לשם גייל הולך כשהמשחקים הופכים בלתי נסבלים, זה מקום שאפשר לברוח אליו, לפחות ככה קטניס קראה לזה כשהיא סיפרה לי על הצייד שלה, בלילות ארוכים שהתכרבלנו יחד במיטה וניסינו לשכוח מהכל .
היא לקחה אותי פעם לשם, הכל היה כל כך מסתורי ומוזר, כאילו הילת המסתורין והסכנה שנשקפת מבחוץ ממלאת כל עץ ועץ, אבל לא פחדתי, כי קטניס שמרה עליי. היא תמיד שמרה עליי, גם הפעם.
הלכתי אל היער. אמא לא תשים לב, וגייל במכרה פחם. הלכתי לבד, כדי להראות שגם אני אמיצה.
אומרים שרוחו של בן אדם משתמרת במקומות שהוא אהב, אז הלכתי לאגם, ולקרחת יער, ולא פחדתי,
והרגשתי עם קטניס.
