פרויקט 50 מילים! - HG Style

[פאנגירל]

ממש מקסים

עצוב ואפילו מרגש. ההתחלה על אחותו של סינה הייתה ממש חזקה בעיני - אולי החלק הכי חזק בעיני - ואחרי זה הייתה ירידה. אבל קלה, כי משפט הסיום פשוט הרס אותי!

מקסים.

 

[pennylane11]

זה נפלא :O

שתדעי שאני ממש אוהבת את הכתיבה שלך! את נהדרת D:

 

[N o R i K o]

מיי הארט

איכשהו נורא מוזר לי לדמיין את סינה שואף לאחים. או בכלל לדמיין את סינה עם משפחה. הוא דמות נעלית ומורמת כזו שקשה לי לדמיין אותה עושה כל מטרה מעבר למטרה שהספר הקדיש לה, ובספר לא הרגשתי את סינה מסתכל על קטניס כעל אחות קטנה אלא יותר כעל... חניכה שלו, אולי אחיינית.
(זה כמו שאני לא מצליחה לדמיין את דמבלדור במערכת יחסים... רולינג ממש הרסה לי כשהיא אמרה שהוא גיי, ואני מתכחשת לזה)
אבל בכל זאת הרגשתי שיש בו משהו מאוד IC.
דווקא אני הרגשתי שבשורה האחרונה חסר לי ה-פאנץ', ה-דבר שסינה ייתן לקטניס.
"היא תתקל שוב בכפות האלו, שהשאיר מאחור, תלבש אותן ותחשוב עליו."
כי כאילו אם היא תלבש אותן היא תהפוך אותן לחלק ממנה. ואם היא תצא מהמשחקים, כנראה שהיא הגיעה למקום המאוזן הזה שהוא רצה להגיע אליו.

אבל זה נהדר

הו, סינה...

 

[Sexy Darren]

למה את עושה לי את זה?

זה כל כך עצוב, וכל כך מדהים! זאת באמת מילה קשה, מדהים שהצלחת לשלב אותה. מדהים!

 

[Billy Shirs]

CF

בדיוק הגעתי לקטע בהתלקחות שקטניס נותנת לגייל את הכפפות שסינה שכח במחוז 12. לא נראה לי שבספר הוא ייחס להן חשיבות - תכלס, מה הוא צריך כפפות - אבל אם היא לא הייתה נותנת אותן ככה לאחר יד הייתה יכולה להיות לה מזכרת אמיתית מסינה. בנוסף לכל הבגדים שהוא עיצב לה, ז"א, אבל הכפפות שלו נראות לי כמו משהו הרבה יותר אישי.
מצד שני, זה נורא OOC מצד קטניס אם היא הייתה שומרת משהו מועיל כמו כפפות פרווה שגדולות עליה נורא ולא עושה אותן כלום במקום למצוא להן שימוש ראוי. אז הו וול.

 

[Digi Lista]

 

[לילי רייט]

10. אמפתיה

 

[לילי רייט]

11. שוקולד

 

[לילי רייט]

13. פשע

 

[לילי רייט]

מאדג'/גייל, אנגסט

PG-13, אנגסט כבד. 392 מילים.
תקופת זמן: תחילת הספר השני,

עד להתלקחות.

~

"כולנו פושעים קטנים," הוא אומר לה, משחק עם אולר הציידים שלו ומעביר אותו בין אצבע אחת לאחרת. להב המתכת מבריק באור הירח, ומאדג' מהדקת את עצמה בתוך המעיל.

היא מושכת כתף בביטול ונמנעת מלהביט בעיניו האפורות. טיפוס מעבר לגדר עם שק של תותים, חברים מהשוק השחור – שלא לדבר בכלל על ציד בלתי חוקי. בשבילו זה עניין של מה בכך. גייל הות'ורן, אם שאלתם אנשים מחוץ לאזור התפר, הוא עבריין מורשע. גם אם שאלתם את מאדג', למען האמת.

היא מלכסנת מבט לרצועת העור בין המכנס לחלוצה שלו – אפילו הבגדים קטנים עליו. עצמות ארוכות מתחת לשרירים של כורה פחם, בית חזה עולה ויורד בקצב נשימותיו. "גם את," הוא מוסיף לאחר מחשבה.

"אני לא פושעת."

"את כן." – הוא מושך אותה אליו בלפיתה אחת, והיא נוחתת הישר אל תוך הזרועות שלו. היא בולעת רוק. מאדג' אנדרסיי מחוץ לבית אחרי שעת העוצר. עם כורה פחם, לא פחות ולא יותר. בתוך היער. היא מניחה את כפות ידה על לחייו: יש לו זיפים, ושקיות שחורות מתחת לעיניים. ריח של זיעה, אבק ואדמה; פחם מתחת לציפורניי האצבעות. אם תכניס את כפות ידיה תחת החולצה שלו ותעביר אותן על גבו, מבעד לחום ובנוסף למתח, תרגיש צלקות שלא יחלימו. היא מצמידה את אפה לאפו במקום.

"גונבת תרופות מהקפיטול באמצע סופת שלגים," הוא אומר בקול שקט, "בשביל בן הדוד של העורבני החקיין."

הוא נשמע מריר, ומשהו נתקע בגרון שלה. היא מנידה בראשה לשלילה. "לא גנבתי," היא לוחשת. גייל חופשי לאהוב את מי שהוא רוצה, וזה פיטה שתומך עכשיו בקטניס, המיועדת היחידה שנשלחה למשחקי הרעב פעמיים. "התרופות היו של אמא שלי."

הוא מביט בה רגע ארוך ואז מנשק אותה. הם שוקעים שניהם אל הקרקע, והיא משרגת את אצבעותיה בפחם שהוא שיערו. היא לא גנבת, אבל כולם מסתכלים עליה כאילו היא פושעת. היא לא יודעת למה זה לא נחשב כשקטניס עושה לפיטה את אותו הדבר על המסכים, או כשהיא זאת שמנשקת את גייל מאחורי הגב של כולם. היא מרפה מגייל וחונקת דמעות, נושמת את האוויר שביניהם ושותקת.

המשחקים יתחילו שוב מחר, וגייל נראה קריר ומרוחק בין צללי העצים. הוא מתגעגע אליה, היא מבינה. הוא חושב עליה אפילו כשהוא איתה, וגם כשהוא ישן. היא לא תחזור. מאדג' אנדרסיי אולי לא גנבת, אבל היא פושעת: הפשע היחיד שלה היה להתאהב בגייל הות'ורן, וכשהוא מביט בה מאחורי עיניים אפורות וקפואות ומבריש את שיערה אחורנית, הוא בטח מדמיין אותו שחור, ולא צהוב. פושעת או לא, אולי אפילו גנבת – נדמה למאדג' שאין שום סם מאלחש שבעולם שיוכל להעלים את הכאב.

 

[Sexy Darren]

הוווווווווווו

כל הדראבלים כאן פשוט עשו מזימה לגרום לי לבכות, הא? זה מדהים, מדהים ומדהים. מאדג'

וגיילוש

. הפיק שלי פשוט עונה להגדרה אנגסט.
תכתבי עוד!

 

[לילי רייט]

תנקס!

 

[פאנגירל]

אווווווווו

פשוט מקסים. אני דווקא אוהבת את המאדג'/גייל הזה, למרות שאני ממש לא מעריצה של השיפ (זה ממש מוזר, אני גם ממש לא גייליניס. אני פשוט מעדיפה שגייל יהיה בודד וערירי אני מניחה

). אולי בגלל שזה מאוד חד-צדדי כאן. כתוב מדהים וכמעט העלה בי דמעות

ומאדג'... אני לא חושבת שקראנו עליה מספיק בשביל שאני אגיד שזה זה IC, אבל זה בהחלט איך שדמיינתי אותה!

*הולכת להראות את זה לחברה שלי, שיפרית מוצהרת של גייל/מאדג'. היא תעריץ אותך לנצח*

 

[לילי רייט]

יא!~

לעורבני חקיין


האמת שתמיד דמיינתי שבסוף פיטה עם קטניס, ואז גייל יהיה עם מאדג'. כמעט ספר שלם דמיינתי שבזמן שהם בורחים מהפצצות, מאדג' תחבור איכשהו לגייל ושם הם יתחברו. ואז בא השלישי וניפץ את האשליה

האמת, זה בכלל היה אמור להיות פיק פלאף, אבל אז הייתה לי תסמונת XY כי אנחנו יודעים שמבחינת גייל קטניס היא האחת

התגובה שלך אוסום,
מאדג'/גייל לנצח!

 

[N o R i K o]

MJ מעליי

אבל אני כל הזמן מבקשת יפה שתסמנו בכותרות. או שלפחות תעשו הרבה רווחים.

 

[N o R i K o]

בגלל שאני פשוט לא אצליח

להגיב על זה באופן אובייקטיבי, אני פשוט אגיד שמבחינת הכתיבה את כותבת טוב, למרות שלפעמים אני מרגישה שיש משפטים שפשוט נתקעו במקום הלא נכון-

"לא גנבתי," היא לוחשת. גייל חופשי לאהוב את מי שהוא רוצה, וזה פיטה שתומך עכשיו בקטניס, המיועדת היחידה שנשלחה למשחקי הרעב פעמיים. "התרופות היו של אמא שלי."

מה הקשר בין A ל-B?

|מרגישה כמו שאלה באנלוגיות|
וקטניס היא לא המיועדת היחידה שנשלחה למשחקי הרעב פעמיים - יש איתה עוד 24 כאלה, או 12 כאלו, או שהיא היחידה ממחוז 12.

ונורא התאפקתי אבל אני אגיד בכל זאת - מאדג' אנדרסי, בלי עוד י, Undersee.

וכן, אני באמת לא מצליחה להגיב מעבר בצורה שהיא לא "אבל גייל כל כך לא יעשה את זה בזמן שקטניס במשחקיםםםם@%@" כך ש... אני אפסיק בזאת.
אם תכתבי לי גיילניס, או אפילו קטניס\פיטה, אני מבטיחה להגיב כמו שצריך

כי זו לא את שאני לא אוהבת ובטח שלא הכתיבה שלך.

ואני חשבתי שרמוסיריוס יהיה הגבול שלי

 

[Digi Lista]

מאוד מרגש!

 

[לילי רייט]

12. מים

 

[צב יבשה מצוי]

מים - סיפור מנקודת מבט קצת אחרת

הפיק הראשון שכתבתי אי פעם, ותודה רבה לשיר שעשתה לי בטא או איך שלא קוראים לזה

הילדה זהובת השיער מגישה לי קערה שחורה מלאה במים עכורים. "אני מצטערת, זה כל מה שיש לנו כרגע", היא אומרת בקול רועד ומלטפת אותי ליטוף רחמים על הגב.
הכל השתנה מאז שהנערה הרזה עם העיניים האפורות נעלמה. אני זוכר את אותו הערב. הילדה זהובת השיער נכנסה לבית יחד עם האישה המבוגרת, זאת עם המבט החלול בעיניים. רצתי לדלת, כמו שתמיד אני עושה ברגע שאני שומע מישהו מתקרב, אבל במקום לחבק אותי את החיבוק האוהב והרגיל שלה, הילדה זהובת השיער פשוט הסתכלה אלי והסתובבה. באותו רגע, יכולתי להישבע שהיה לה בדיוק את אותו המבט של האישה המבוגרת - הבעת פנים כל כך עצובה ומרוחקת. ניכר היה ששתיהן בכו, העיניים שלהן היו כל כך אדומות. בימים שלאחר מכן, אני חושב שזרם בבית הקטן הזה נהר של דמעות. האישה המבוגרת לא הפסיקה למלמל "מה נעשה בלעדיה... מה נעשה... איך נשרוד..." בזמן שהילדה זהובת השיער מנסה לנחם אותה ללא הצלחה.

לא חיבבתי את הנערה עם העיניים האפורות בהתחלה, וזה היה הדדי. היה אפשר לראות כמה היא אוהבת את הילדה זהובת השיער, ואולי היא קינאה קצת באהבה שביני לבין הילדה. לעולם לא אשכח איך היא תפסה אותי בצוואר, לקחה אותי בכוח אל האמבטיה מלאת המים הקרים ודחפה אותי פנימה. זו הייתה תחושה נוראית, הייתי בטוח שאני עומד למות. הרגשתי את עצמי שוקע, נחנק, כאילו אלפי סכינים קטנות וקפואות דוקרות אותי, מענות אותי. מזל שהילדה זהובת השיער תפסה אותה בזמן. היא הוציאה אותי ממי הקרח, ייבשה אותי, חיבקה אותי את החיבוק הגדול ביותר שמישהו אי פעם נתן לי ולחשה לי בשקט "אתה החתול הכי חמוד והכי מתוק בעולם. אני אוהבת אותך כל כך כל כך". היא לא הסכימה לדבר עם הנערה עם העיניים האפורות עד שלא תתנצל. מאז מערכת היחסים שלנו השתפרה. לאט לאט, הנערה התקרבה אלי יותר ויותר. היא אפילו התחילה ללטף אותי. וגם אני למדתי להסתדר איתה, במיוחד אחרי שהיא הייתה מגניבה לי לפעמים קצת חלב וקרביים.

אבל הנערה עם העיניים האפורות כבר לא נמצאת פה. אני הולך בשקט אל מיטתה של הילדה וקופץ עליה. היא מלטפת אותי בצורה כל כך נעימה, שאני מתחיל לגרגר. אבל עדיין, יש לה את המבט העצוב ההוא בעיניים הכחולות העמוקות שלה. וכל מה שאני חושב באותו הרגע הוא כמה הייתי רוצה שהנערה עם העיניים האפורות תחזור, ואיתה גם תחזור אותה הילדה זהובת השיער, שאוהבת את שנינו יותר מכל דבר בעולם.

 

[Billy Shirs]

יפה, יפה, *יובל*

עבודת בטא מדהימה עשו לך על הפיק.

זה מרושע שהדבר שהכי אהבתי זה איך שהוצאת את גברת אוורדין ממש כלבה?

ובאמת שהפסקה האחרונה היא פאקינג טובה. ובכלל, הרעיון אדיר. כל הכבוד סדורה.