פרויקט 50 מילים! - HG Style

[לילי רייט]

5. שיגעון

 

[pennylane11]

המוות של גלימר~

קול חבטה חזק וכאב חד מעירים אותי משנתי.
"לאגם! רוצו לאגם!" אני שומעת את קייטו צועק ומתרחק ממני, "קחו מה שאתם יכולים ורוצו!"
עקיצה ברגל, אחת בצוואר, אחת ביד שמאל, ולפני שאני מבחינה בצרעות התוקפות אותי כולם כבר הלכו. קן מבוקע על הקרקע, סביבו צרעות מסוג שאני לא מכירה. עוד עקיצות, באוזן, בקרסול ושוב בצוואר. זה כואב רק יותר כשאני מנסה להתמתח ולהגיע לקשת שלי, והניסיון לחבוט בהן נכשל. עקיצה אחת באף, אחת ברכה, עוד אחת ברגל, ואז שקט.

אני פוקחת את עיניי ונדמה לי שזה היה רק עוד חלום בהקיץ. הנה אני, בשמלה הזהובה שלי, עומדת להיות הראשונה בסבב הראיונות עם סיזר פליקרמן. מישהו פיזר את שיערי מהקוקיות הנמוכות שאני בטוחה שהיו לי עד לפני רגע, אבל אין לי זמן להתרכז בזה כי מארבל שעומד מאחוריי דוחף אותי אל הבמה.

"ואם את מסובבת אותה ככה את יכולה להוציא את הדוקרן הזה. יש בו רעל והוא הורג בתוך שניות, בסדר?" אימא מביטה בי ברצינות. "גלימר, את מקשיבה לי בכלל?" היא אומרת, ואפשר לשמוע את האכזבה בקול שלה. "באמת, גלימר, אם את חושבת שאת מסוגלת לזה את טועה. את סתם ילדה קטנה ומפונקת! אין לך סיכוי לנצח, גלימר, אין לך סיכוי!" המילים מהדהדות בראשי ואני מתחילה לבכות. אני בוכה עוד ועוד ונדמה שהבכי מציף את החדר, שלוליות לאורך הרצפה. אני מביטה בהשתקפות שלי ויודעת שהיא לקחה את היתרון היחיד שלי בכך שלקחה את הביטחון העצמי שלי. אני מביטה בהשתקפות שלי ורואה שאני כבר לא אני. העיניים הירוקות שדמו פעם לאבני חן נפוחות עכשיו, הפנים החלקות מעוותות עד מוות, תווי הפנים נמחקו לחלוטין, נפיחויות מתבקעות במקומות שלא ידעתי שקיימים בגוף שלי, נוזל ירוק יוצא מפצעים שלא ראיתי בחיי ולא נשאר זכר ליופי המרהיב שהיה הסיכוי האחרון שלי לנצח. עוצמת עיניים בכוח, מכריחה את עצמי לנשום.

יריית תותח נשמעת ברקע.
"זאת הבחורה ממחוז ארבע," אני שומעת את קייטו אומר, "לא אהבתי אותה בכל מק..." הוא מתחיל להגיד אבל לא מסיים כשרואה שהתעוררתי. יכולתי להישבע ששאר הקרייריסטים, קלוב, מארבל והבלונדיני ההוא, היו פה עד ממש לפני רגע, אבל כשאני מתרוממת הם כבר לא שם, וקייטו יושב לידי. "איך את מרגישה?" הוא שואל, "התעלפת קודם, חשבתי שמתת, הם הכריחו אותי להשאיר אותך מאחור, אבל זה היה לפני שעות. בטח חשבו שאת מתה והסתלקו כדי שיאספו אותך, אבל התותח מעולם לא ירה, שרדת, ומעכשיו אני לא עוזב אותך."
"קייטו," אני לוחשת והוא מחבק אותי, "קייטו מה קורה פה?" אני אומרת, כאב חד באצבעותיי. שתיים מהן נשברות, הזרוע שלי נמשכת, הבשר מתפורר ונופל על הקרקע. אני מתחילה לצרוח עד שאין אוויר בריאותיי. "קייטו! תעזור לי, קייטו!" אני מתחננת, אבל הוא רק מתרחק. הציפורים מפסיקות לצייץ, אני נופלת על הרצפה ומרגישה כאילו משהו לוחץ על ריאותיי. משהו מגלגל אותי על האדמה, משהו חזק. השכמות שלי נמשכות אחורה, כאילו משהו מחזיק בהן חזק ולא מרפה.
צעקות ברקע מפריעות לשלווה המוזרה שמטשטשת אותי. "רוצי!" מישהו קורא ברקע, אבל רגליי כושלות וצעדיי לא יציבים מספיק כדי להחזיק אותי עומדת. "קומי! מה את עוד עושה כאן? קומי, רוצי!" קורא הקול ברקע, אבל אני לא מצליחה. קולה של אימא מהדהד בראשי. אין לך סיכוי לנצח, גלימר, אין לך סיכוי. אני מגששת אחר הסיכה שהיא נתנה לי, לשים סוף לכאב, אבל היא לא כאן. מישהי צורחת, צרחה גבוהה וארוכה בלי הפסקות לנשימה. יש לי תחושה מעורפלת שאולי זו אני.

קול חבטה חזק וכאב חד הם הדבר האחרון שאני מרגישה, לפני שהשיגעון גובר עליי ונשמע קול התותח. מחשבה אחת אחרונה עוברת בראש שלי: אין לך סיכוי לנצח, גלימר, אין לך סיכוי. ואז נשמע קול התותח והרחפת לוקחת אותי הרחק.


סה"כ 558 מילים, קצת יותר ממה שתכננתי, אבל ישבתי לכתוב וזה מה שיצא לי. אני ממש רוצה לשמוע ביקורת 3:

 

[לילי רייט]

אוה, זה מגניב

שכחתי שיש קרייריסטים לכתוב עליהם

הממ, קודם כל זה מאוד מגניב שבחרת את גלימר. אני חושבת שכל התת מודע שלה היה מעורפל במידה מדויקת כשהיא תחת הארס צרעות, אבל לפעמים יותר מדי מבולגן בשביל שנבין מה הולך.
עכשיו, אני מניחה שזה בסדר מצד אחד (גם קטניס לא עושה הרבה היגיון כשהיא עם הארס), ומצד אם את לוקחת את הארס כמוטיב לכל הפיק הייתי הופכת אותו או לארוך יותר, או פשוט מסדרת אותו בהיגיון. כאילו, את יכולה לכתוב כמה מחשבות ברורות, אבל כל חפיפה ביניהן היא מקרית להחריד.
זה מה שארס יכול לעשות, אבל את לא מאבדת את הקורא בדרך

מאוד אהבתי את הקטע עם הסיכה שפסלו לזה, הכנסת את זה מעולה וזה עשה את הפיק מאוד קאנוני, כולל ההתאבדות

השמלה של גלימר, קייטו, כל ההתייחסות לסוף היה מעולה בעיניי. את כותבת מעולה, למה לא ראיתי אותך כותבת לפני?

 

[pennylane11]

תודה D:

ניסיתי לכתוב את זה מעורפל כי המטרה שלי הייתה שהיא כאילו מרגישה את המוות שלה. בגלל זה הסתכלתי גם בספר הרבה, ובכל חלק קורה לה עוד משהו, אבל לא ידעתי בדיוק איך לשלב את זה ביחד... ואני כותבת, פשוט לא הרבה ובד"כ לא לעולם ועכשיו אני מתחילה לפרסם קצת דברים שאני כותבת וכותבת עם עוד אנשים וזה ממש נחמד D:

 

[N o R i K o]

אוי מעין,

אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלך. את מדהימה

מזכיר לי שאני חייבת לך מייל...

*הולכת לכתוב אותו*

 

[pennylane11]

חללית| תודה :O

זה מזכיר לך שאת חייבת לי מייל? לא המייל והמסר וההודעות ששלחתי לך שאני מחכה לו?

אין לתאררררר

 

[N o R i K o]

גם הם הזכירו לי

אבל אותם שלחת לי כשלמדתי. ועכשיו אני מורחת הפסקה

 

[pennylane11]

זה בסדר,

אני שלחתי אותם בזמן שלמדתי, ממש חיפשתי סיבה לא ללמוד (גם עכשיו, אני פה במקום להיות אי שם בפרעות קישנב)

 

[Billy Shirs]

כןןןןןןןןןןןןןןן

אני אוהבת את הפיק הזה!
קרייריסטים! גלימר!

קייטו!!! הייתי קוראת כרוניקה של המוות של כולם אם היית כותבת אותה. זה היה יכול להיות נהדר.

בינינו, תמיד חשבתי שגלימר היא קרייריסטית ממש עלובה. מי לוקח נשק שהוא לא מתמצא בו? הבחורה איומה עם קשת. לא יכלה לזרוק סכינים כמו קלוב? צק צק. אימא צדקה.

אהבתי מאוד את הפלאשבקים מהבית, הם מוסיפים המון. תמיד הייתי נורא סקרנית לגבי העולם הקסום של הקרייריסטים, וזה היה בדיוק מה שרציתי.

עוד דבר נחמד - ההזיות, שבתור קוראים אנחנו רגילים כל כך להיות בצד של קטניס ולרחם עליה כי היא כזאת מסכנה וחטפה שלוש מהן. עכשיו קוראים את זה מהצד של גלימר שהיא הרבה יותר אדירה והמצב שלה יותר קשה. אהבתי שהכנסת את הקטע עם הצרחה, בדומה לקטניס. מעניין אם מישהי צעקה בכלל.

מה שהפריע לי זה שהסרט קצת השתלט. הרומן בין גלימר לקייטו, שהיה אדיר בסרט, היה *רק* בסרט. הוא השתלב טוב גם בפיק, אבל לי זה צרם. הייתי יותר מצפה לראות שם את מארבל (כי בספר הוא לא כזה מכוער) או אפילו את אח של גלימר או ידיד שלה או כל אחד אחר שיישב איתה שם. גם דברים יותר בקטנה - השמלה, הקוקיות, היו נורא סרט.

 

[pennylane11]

דווקא אני נורא אהבתי את הרעיון של

קייטו\גלימר. נכון שהוא מושפע מהסרט, אבל זה נורא קסם לי שהיא צעקה דווקא את השם שלו, לא יודעת למה.
ואגב, על השמלה כתוב בספר שהיא מוזהבת (ובסרט זה יותר ורוד אפרסקי חיוור נורא) וכתוב שבהתחלה השיער שלה פזור ושבארנה השיער שלה אסוף, אז לקחתי קצת השראה מהסרט עם הקוקיות, אבל מעבר לזה זה דברים שהם מהספר.

 

[Billy Shirs]

הממ..

שכחתי מהקטע עם השמלה:S
אם כבר לדעתי יותר מתאים לה ללכת עם קוקו גבוה ומוקפד. זה נראה הרבה יותר מרשים מאשר קוקיות, אם היא הייתה באה להרוג אותי עם התסרוקת הזאת הייתי אומרת לה Bitch, please.

 

[פאנגירל]

וואו.

אני איומה בכל סוגי הבקורות (בעיקר כשדורשים אותה, כשלא אני דווקא די טובה בלבקר דברים

), אז אני פשוט אגיד שאחרי שסיימתי לקרוא את זה אמרתי לעצמי "אני רוצה ללמוד לכתוב ככה יום אחד".

 

[pennylane11]

הומגד תודה :O

 

[Digi Lista]

ועדיין משרה הרגשה עצובה בסוף...

 

[לילי רייט]

6. פאניקה

 

[לילי רייט]

7. יער

 

[לילי רייט]

8. אוכל

 

[לילי רייט]

9. כפפות

 

[Billy Shirs]

סינה,

CF, MJ

סינה תמיד רצה אחות קטנה. כזו שיוכל להישאר ער איתה עד אמצע הלילה ולדבר. ואם מישהו יציק לה בבית הספר, הוא ילך להפחיד אותו, לא באלימות אלא בדיבור רציני ושקול. הוא יעצב בגדים לאחותו הקטנה, והיא תיראה כל כך יפה בהם, אבל היא לא תהיה שטחית כמו שאר הבנות בקפיטול, שאף פעם לא מצאו חן בעיניו. אחותו של סינה תהיה מיוחדת.
אבל סינה היה בן יחיד, והבנות היחידות שהוא הלביש היו רק מוטציות ראוותניות של הקפיטול. הוא אף פעם לא ראה את המשמעות בזה. אחותו הקטנה תגדל בעולם מאוזן יותר, שבו ילדים לא יגוועו ברעב בזמן שהוא יושב בנוחות מול מכונת התפירה שלו. כן, סינה ידע. למרות שניסו להסתיר ממנו את האמת, הוא היה אחד מהאנשים היחידים שהצליח לתאר לעצמו מה קורה בפאנם כולה, מחוץ לאי הבודד ההוא במערב.

הכל התחיל להשתפר כשהוא אימץ לעצמו את קטניס, כשזכה לראות אותה שוב לאחר שחזרה מהזירה. הוא השאיר לה כפפות, במקרה-בכוונה, מאחור כדי שתזכור אותו. שתדע שהוא תמיד יהיה בצד שלה. הרי אין לו שימוש בהן במזג האוויר החמים, ואולי ביום מושלג היא תקבור בהן את ידיה ותעטוף ספל תה מהביל.

כשקטניס הולכת לזירה בפעם השניה, והיא מביטה בו מבעד לגליל הזכוכית בחוסר אונים שכזה, הוא מקווה שיוכל לראות אותה עוד פעם אחרונה. אוכפי השקט מתפרצים פנימה ולאחר מספר מהלומות הוא כבר בקושי מרגיש דבר. רק העיניים האפורות האלו שלה, והחבטות נגד הזכוכית, והוא מבין שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות.

כשהם גוררים אותו החוצה כדי לירות לו כדור בראש, סינה יודע שהוא לא יראה עוד אף אחד, לעולם, ושמח שהפנים האחרונות שהוא רואה הן אלה שלה.

לסינה לא הייתה אחות קטנה, אבל זה היה כל כך קרוב לדבר האמיתי, וזה היה מספיק לו.

אולי פעם, אם התוכנית תצליח, קטניס תתקל שוב בכפות האלו שלו שהשאיר מאחור ותחשוב עליו.

 

[לילי רייט]

סינה!~

קודם כל - שאפו על בחירת המילה הזאת. זו הייתה אחת קשה

"לסינה לא הייתה אחות קטנה, אבל זה היה כל כך קרוב לדבר האמיתי, וזה היה מספיק לו.
אולי פעם, אם התוכנית תצליח, קטניס תתקל שוב בכפות האלו שלו שהשאיר מאחור ותחשוב עליו."

אוקי. זה היה עצוב. ממש עצוב

יש לך בפיק קצת עיבריש (נגיד: לא צריך "האלו שלו". פשוט "קטניס תתקל בכפפות שהשאיר מאחוריו ותחשוב עליו."), אבל זה נסלח ואני סתם מנפטקת עכשיו.

סניה הוא אחת הדמויות היפות, ושורת הסיום שלך מעולה. תכתבי עליו עוד!