ריכוז הודעות שונות
- פותח הנושא קוביd1
- פורסם בתאריך
למה הכוונה? ספרי קריאה או ספרות מקצועית?
את מתכוונת ספרים כמו "מסע כבד" של פרידי דביר? (סיפור חיים של משורוולת)
זה ספר יפה, שמתאר חוויות של משורוולת שהיתה כל חייה שמנה מסוג מסוים. לא כל אחד שמן מאותו סוג, יש הרבה סוגים שונים לחלוטין של שמנים. אבל יפה לקרוא את החוויה וההרגשות שלה גם אם זו לא החוויה המדויקת שלי.
אין שם שום השמצות של הטבעת. היא פשוט כותבת על החוויה שלה ועל הסיבה שהיא העדיפה שרוול על טבעת, זה הכל. לא הצלחתי למצוא שום אמירה לא נכונה על הטבעת ושום רעיון שמסית נגדה. הכל אובייקטיבי לחלוטין.
אז תני לנו בבקשה רשימה של ספרים שעליהם את מדברת, וגם מנותחים אחרים מוזמנים להמליץ על ספרים בנושא שקראו ואהבו.
את מתכוונת ספרים כמו "מסע כבד" של פרידי דביר? (סיפור חיים של משורוולת)
זה ספר יפה, שמתאר חוויות של משורוולת שהיתה כל חייה שמנה מסוג מסוים. לא כל אחד שמן מאותו סוג, יש הרבה סוגים שונים לחלוטין של שמנים. אבל יפה לקרוא את החוויה וההרגשות שלה גם אם זו לא החוויה המדויקת שלי.
אין שם שום השמצות של הטבעת. היא פשוט כותבת על החוויה שלה ועל הסיבה שהיא העדיפה שרוול על טבעת, זה הכל. לא הצלחתי למצוא שום אמירה לא נכונה על הטבעת ושום רעיון שמסית נגדה. הכל אובייקטיבי לחלוטין.
אז תני לנו בבקשה רשימה של ספרים שעליהם את מדברת, וגם מנותחים אחרים מוזמנים להמליץ על ספרים בנושא שקראו ואהבו.
היה נחמד ושמח, להיות בין אנשים וילדים
מחוץ לבית הכנסת... לא היה סיכוי להיכנס... וממילא אני לא כל כך יודעת מה להרגיש שם, ואי אפשר לראות כלום כי הכל חסום בעדת בנות מצטופפות בהתרגשות לצפות בבני המשפחה שלהם.
אולי אם היו לי בני משפחה בקהל היתה לי תחושת שייכות והתרגשות.
אבל לקב"ה ולאנשים אני מרגישה שייכות, ולכן היה נחמד בחוץ, עם הנשים והילדים החמודים.
מחוץ לבית הכנסת... לא היה סיכוי להיכנס... וממילא אני לא כל כך יודעת מה להרגיש שם, ואי אפשר לראות כלום כי הכל חסום בעדת בנות מצטופפות בהתרגשות לצפות בבני המשפחה שלהם.
אולי אם היו לי בני משפחה בקהל היתה לי תחושת שייכות והתרגשות.
אבל לקב"ה ולאנשים אני מרגישה שייכות, ולכן היה נחמד בחוץ, עם הנשים והילדים החמודים.
נראה לי שבסוכות אשב בעיקר בבי"ח בילינסון
אבל אני באמת לא מתלוננת ולא מקטרת.
סתם בכיינית בשביל תשומת לב...
ובשביל לעשות רושם איך אני מטפלת במסירות באמא שלי הסיעודית, שתתנו כבוד...
זאת אומרת הכל שטויות - אין לי מה להתלונן. אני לא עובדת, בחופש גדול וארוך, לא קשה לי לנסוע לבילינסון, וגם חשוב לי להיות המבוגר האחראי בין כל הגורמים שתפקידם לקחת אחריות על בריאותה ושרידתה בחיים של האשה הדמנטית הסיעודית - הן בביה"ח כרגע, והן בבית האבות בשוטף (כיוון שגורמים אלה לא ממש לוקחים את תפקיד המבוגר האחראי!).
הבעיה שלי שאחד הגורמים הללו הוא אבא שלי, ואני לא מצליחה לוותר על לכעוס עליו כעס פנימי נורא. והכעס הזה פוגע בבריאות הנפש שלי. מצד שני, הכעס הזה נוצר בגלל הפגיעה בבריאות הנפש שלי - כך שזה מעגל קסמים בו לא ברור מי קדם למי, הביצה או התרנגולת, וגם לא חשוב. צריך למצוא את הדרך להיות מסוגלת לוותר על הכעס הזה וחסל.
ולכן אני עסוקה
(בלמצוא את הדרך).
ברגע שאני לא מבזבזת אנרגיות על הכעס - כמות האנרגיות שצריך לבזבז רק כדי להשיג את בריאותה ושרידותה של אמא שלי בהחלט מינורית...
שיהיה לכולנו חג מאוד שמח ונחמד וכל מה שצריך.
אבל אני באמת לא מתלוננת ולא מקטרת.
סתם בכיינית בשביל תשומת לב...
ובשביל לעשות רושם איך אני מטפלת במסירות באמא שלי הסיעודית, שתתנו כבוד...
זאת אומרת הכל שטויות - אין לי מה להתלונן. אני לא עובדת, בחופש גדול וארוך, לא קשה לי לנסוע לבילינסון, וגם חשוב לי להיות המבוגר האחראי בין כל הגורמים שתפקידם לקחת אחריות על בריאותה ושרידתה בחיים של האשה הדמנטית הסיעודית - הן בביה"ח כרגע, והן בבית האבות בשוטף (כיוון שגורמים אלה לא ממש לוקחים את תפקיד המבוגר האחראי!).
הבעיה שלי שאחד הגורמים הללו הוא אבא שלי, ואני לא מצליחה לוותר על לכעוס עליו כעס פנימי נורא. והכעס הזה פוגע בבריאות הנפש שלי. מצד שני, הכעס הזה נוצר בגלל הפגיעה בבריאות הנפש שלי - כך שזה מעגל קסמים בו לא ברור מי קדם למי, הביצה או התרנגולת, וגם לא חשוב. צריך למצוא את הדרך להיות מסוגלת לוותר על הכעס הזה וחסל.
ולכן אני עסוקה
ברגע שאני לא מבזבזת אנרגיות על הכעס - כמות האנרגיות שצריך לבזבז רק כדי להשיג את בריאותה ושרידותה של אמא שלי בהחלט מינורית...
שיהיה לכולנו חג מאוד שמח ונחמד וכל מה שצריך.
ה׳ יתן לך כוחות !
רפואה שלימה לאימך... במצבים מסויימים אנחנו פשוט משתדלים לשמור על כבודם ולתת לה׳ רופא כל בשר לעשות את האוב עבורם . ובאשר לכעס על אביך אני יודעת שאת מסוגלת לנקות את בלב ולו רק למען עצמך אי אפשר לשנות אותם לנו רק נותר ללמוד לחיות לצידם לאו דוקר איתם
אי אפשר לשפוט אותם או להנחיל את החוויות שלנו עליהם בסופו של דבר הם לא ישתנוישתנווהכאב הוא רק שלנו תנקי אותו ותזרימי.... זה לא מועיל לך ובטח ובטח לא לאימך
רפואה שלימה לאימך... במצבים מסויימים אנחנו פשוט משתדלים לשמור על כבודם ולתת לה׳ רופא כל בשר לעשות את האוב עבורם . ובאשר לכעס על אביך אני יודעת שאת מסוגלת לנקות את בלב ולו רק למען עצמך אי אפשר לשנות אותם לנו רק נותר ללמוד לחיות לצידם לאו דוקר איתם
אי אפשר לשפוט אותם או להנחיל את החוויות שלנו עליהם בסופו של דבר הם לא ישתנוישתנווהכאב הוא רק שלנו תנקי אותו ותזרימי.... זה לא מועיל לך ובטח ובטח לא לאימךאני מטפלת בעיקר בעצמי...
באגו שלי, במידות שלי, בבריאות הנפש ובשלווה שלי...
עשיתי בימים האחרונים עבודה מדהימה נגד הכעס. אבל הדרך עדיין ארוכה, כדי שיהיה מעניין ומפרה
.
מאוד כדאי לי לנצל את ההזדמנות הזו לעשות מאמץ לוותר על הכעס, משום שהכעס פוגע בעיקר בי, בשמחה שלי.
וגם בבריאות הפיזית - הוא גורם לי לאכול ה-מון! ויותר מידי ממתקים וסוכר (הדבר היחיד שמרגיע). ולא מאפשר לי לרזות. ואני צריכה לרזות!
הוא לוקח את כל האנרגיות הנפשיות שדרושות כדי לעשות הליכות ופעילות גופנית - שחיונית כדי לרזות.
יש לי כרגע הזדמנות למוטיבציה גבוהה להיפטר מהכעס. אז אני מנצלת את ההזדמנות ומקווה להרוויח מזה בכל התחומים.
כשקשה לי, אני מזכירה לעצמי שיום אחד אגיע לצומת דרכים, ואז אראה את העבודה המקסימה שעשיתי והתוצאות שלה, ויהיה לי כל כך הרבה אושר, כמו שנפטרתי מרגשי האשמה שרדפו אותי והפכתי לאדם משוחרר מרגשי אשמה, והתפנה לי המון מקום לשמחה ולאהבה!
ואז, רק מהמחשבה על האושר שיהיה לי בצומת, מתחיל כבר להיות לי מאושר ושמח מעכשיו
.
אני שמחה שכבר יש לי ניסיון עשיר שמלמד כמה שמח שם, בצומת. יש לי כבר ביטחון מלא שבצומת שמח וטוב, ושם רואים איך כל המעגלים נסגרים, ואין דבר יותר מאושר מהראייה הזו. אז לא כל כך חשוב לי כמה הדרך לצומת ארוכה.
ויש לאדם המון צמתים בחיים, ואפשר גם לעשות הרבה צמתים, וליהנות הרבה.
באגו שלי, במידות שלי, בבריאות הנפש ובשלווה שלי...
עשיתי בימים האחרונים עבודה מדהימה נגד הכעס. אבל הדרך עדיין ארוכה, כדי שיהיה מעניין ומפרה
מאוד כדאי לי לנצל את ההזדמנות הזו לעשות מאמץ לוותר על הכעס, משום שהכעס פוגע בעיקר בי, בשמחה שלי.
וגם בבריאות הפיזית - הוא גורם לי לאכול ה-מון! ויותר מידי ממתקים וסוכר (הדבר היחיד שמרגיע). ולא מאפשר לי לרזות. ואני צריכה לרזות!
הוא לוקח את כל האנרגיות הנפשיות שדרושות כדי לעשות הליכות ופעילות גופנית - שחיונית כדי לרזות.
יש לי כרגע הזדמנות למוטיבציה גבוהה להיפטר מהכעס. אז אני מנצלת את ההזדמנות ומקווה להרוויח מזה בכל התחומים.
כשקשה לי, אני מזכירה לעצמי שיום אחד אגיע לצומת דרכים, ואז אראה את העבודה המקסימה שעשיתי והתוצאות שלה, ויהיה לי כל כך הרבה אושר, כמו שנפטרתי מרגשי האשמה שרדפו אותי והפכתי לאדם משוחרר מרגשי אשמה, והתפנה לי המון מקום לשמחה ולאהבה!
ואז, רק מהמחשבה על האושר שיהיה לי בצומת, מתחיל כבר להיות לי מאושר ושמח מעכשיו
אני שמחה שכבר יש לי ניסיון עשיר שמלמד כמה שמח שם, בצומת. יש לי כבר ביטחון מלא שבצומת שמח וטוב, ושם רואים איך כל המעגלים נסגרים, ואין דבר יותר מאושר מהראייה הזו. אז לא כל כך חשוב לי כמה הדרך לצומת ארוכה.
ויש לאדם המון צמתים בחיים, ואפשר גם לעשות הרבה צמתים, וליהנות הרבה.
תודה רבה, חמסה
האמת, אני אוהבת להיות עסוקה בדברים מועילים.
יש לי פטנט שעוזר לי לקבל המון עזרה בתחום רפואי שאמי לא מתמצאת בו.
אני מדברת על הנושא נונ-סטופ באזני כל מי שמוכן לשמוע, וכך נחשפת להמון אנשים שתורמים לי מידע חשוב מניסיונם.
כבר קיבלתי 3 שמות של "פצצות" של מומחים לכלי דם ומרפאת פצעי סכרת (ד"ר ליפו בירושלים, ד"ר אברהמי בת"א ופרופ' גרוסמן בתל השומר), וכבר קיבלתי מידע שאצל שני האחרונים אפשר להתקבל דרך הביטוח המושלם ולא צריך לשלם פרטי, ומידע על שירות חינם של עזר מציון לשינוע באמבולנסים של אנשים סיעודיים.
כבר הספקתי להתאהב בטלפון במזכירה של מרפאת הפצעים (וזה הדדי)
, והבטחנו זו לזו שלכשנתראה לראשונה, ניפול אחת על כתפי השנייה בחיבוק סוער...
כבר עזרו לי בחשיבה איך לבדוק את הכשל בבית האבות, ואיך למנוע את האשפוז הבא, כי בשנה האחרונה לפחות 3 פעמים חזר על עצמו האשפוז עקב הזנחה בטיפול ברמת אוכל ושתייה והתמודדות עם הסכרת.
אז זה לא תפקידי, כי לא אני שמתי אותה בבית האבות הזה, ולא אני האפוטרופסית על הגוף שלה (ולכן לא יכולה לקבל מידע עדכני ישירות מהגורמים הרפואיים בנוגע למצב הבריאותי שלה). אבל זה כן ביכולתי להחליט לקחת אחריות על חוסר התפקוד של האפוטרופסית ולעזור לה לתפקד כראוי, ולפקח איתה במשותף על תפקוד בית האבות, ועל מתן רפואת מומחים נחוצה, שבית האבות אינו מספק ואינו מביא לידיעתנו על נחיצותה.
האמת, אני אוהבת להיות עסוקה בדברים מועילים.
יש לי פטנט שעוזר לי לקבל המון עזרה בתחום רפואי שאמי לא מתמצאת בו.
אני מדברת על הנושא נונ-סטופ באזני כל מי שמוכן לשמוע, וכך נחשפת להמון אנשים שתורמים לי מידע חשוב מניסיונם.
כבר קיבלתי 3 שמות של "פצצות" של מומחים לכלי דם ומרפאת פצעי סכרת (ד"ר ליפו בירושלים, ד"ר אברהמי בת"א ופרופ' גרוסמן בתל השומר), וכבר קיבלתי מידע שאצל שני האחרונים אפשר להתקבל דרך הביטוח המושלם ולא צריך לשלם פרטי, ומידע על שירות חינם של עזר מציון לשינוע באמבולנסים של אנשים סיעודיים.
כבר הספקתי להתאהב בטלפון במזכירה של מרפאת הפצעים (וזה הדדי)
כבר עזרו לי בחשיבה איך לבדוק את הכשל בבית האבות, ואיך למנוע את האשפוז הבא, כי בשנה האחרונה לפחות 3 פעמים חזר על עצמו האשפוז עקב הזנחה בטיפול ברמת אוכל ושתייה והתמודדות עם הסכרת.
אז זה לא תפקידי, כי לא אני שמתי אותה בבית האבות הזה, ולא אני האפוטרופסית על הגוף שלה (ולכן לא יכולה לקבל מידע עדכני ישירות מהגורמים הרפואיים בנוגע למצב הבריאותי שלה). אבל זה כן ביכולתי להחליט לקחת אחריות על חוסר התפקוד של האפוטרופסית ולעזור לה לתפקד כראוי, ולפקח איתה במשותף על תפקוד בית האבות, ועל מתן רפואת מומחים נחוצה, שבית האבות אינו מספק ואינו מביא לידיעתנו על נחיצותה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.