לפרק 10
מאוד נהניתי מהפרק הזה, מהמוזיקה, מהמשחק, מהכתיבה (מרובה) ומהבימוי, ואפילו הצלחתי לסלוח לכל הנסיונות הזולים לייצר רגש עם אינסוף האזכורים המאולצים לייגריט (ובכלל לניטפיקים נוספים), אבל אז הגיע קו העלילה של טיריון שהרס הרבה מהרושם. למעלה כתבתי, אתמול בלילה, שאני חושש שהדרך שבה הם הולכים להציג את הנקמה של טיריון עלולה להרגיש כמו דאוס אקס מכינה, אבל לא הייתי מוכן לצורה האומללה שבה הם הוציאו את זה לפועל. ללא שום עזרה, טיריון מצליח להתמצא במרתפי המבצר האדום (בהם הוא לא סייר מעולם) ולמצוא את דרכו אל מגדל הימין. הוא לא איבד את האף בבלאקווטר וההוכחה לכך היא חוש הריח היוצא מן הכלל שלו...
ככל הזכור לי ואריז מעולם לא הגניב את שאיי לחדריו של טיריון, כשעוד היה ימין, אבל הם עדיין היו יכולים לפתור את זה בצורה הרבה יותר משביעת רצון. למשל, טירין היה פוגש את הסריס, שמתוך הרגל שלא להיראות חכם מדי היה מברבר להנאתו (כולם רואים את הסריסים כיצורים דברנים וקלי דעת, וואריז משחק על כך). בלי להבין את ההשלכות (הוא לא הפנים כמה טיריון עצבני), הוא היה מספר כבדרך אגב לטיריון שבזכות ידיעותיו את הדרכים הנסתרות בטירה הוא מסוגל עתה להבריח אותו, ואז טיריון היה עושה 1+1 ומבקש מואריז הדרכה כיצד להגיע אל חדרי הימין. זה רק פתרון אחד שעדיף על הבולשיט שלהם, ולא חסרים נוספים. הרגע הכי גדול בעונה נזרק לפח בגלל חוסר הגיון. חבל.
בנקודות:
- מוזר שג'ון מצליח להגיע כ"כ קרוב לאוהל של מאנס לפני ש"מיירטים" אותו. השיחה עם מאנס, שמשום מה מתעניין דווקא בהאם ג'ון ראה שוב את ייגריט, ומציע לשתות דווקא עבורה אבל משמיט את עשרות הלוחמים הנוספים שמתו לו מדרום לחומה (יש מצב שייגריט היא הבת שלו? אם לא, המרכזיות שלה עבור מאנס, בתוך הכוח הדרומי, מאוד לא אמינה), הייתה הטריידמארק של D&D שאוהבים להזריק מלודרמה בכל הזדמנות (רק להיזכר בשיחה של קייטלין ורוז בולטון מ-309 על כך שנד שהתנגד לטקס ההפשטה...). משאר האינטראקציה ביניהם מאוד נהניתי, אבל היות שמאנס הבין שיש מעט אנשים על החומה והוא עדיין שלח עשרות לטפס דווקא בנקודה היחידה המוגנת (במקום לצרף אותם ל-400 האחרים, שאולי נשלחו ואולי לא), הטענה שלו על כך שהוא לא רוצה שיישפך דם מגוחכת.
- המחנה של הפראים נראה קטן מדי בשביל 100,000 נפשות על כל ציודם, אבל זה סבבה מבחינתי. אני יכול לסספנד את זה שמחנה החלוץ, הקטן, שמכיל את מאנס הוא זה שהותקף. ה"אני לא רוצה יותר מוות/דם" של מאנס הופך למגוחך אף יותר כשהוא מסרב לכרוע ברך לנוכח האיום של סטאניס להרוג את אנשיו.
- אז בסדרה טיווין לאניסטר אשכרה לא יודע על סרסיי-ג'יימי... וואו, הם מאוד רצו שסרסיי תאמר לו "how can someone so consume by the idea of Family have any conception of what HIS family is doing" בגלל שזה נשמע טוב, *אבל* זה כלל לא מתאים לדמות של טיווין. אני מניח שתפקיד נוסף של המשפט הנ"ל היה ליצור אירוניה היות שטיווין מוצא את מותו מידי בן משפחה אחד (טיריון) בעזרתו העקיפה של בן משפחה אחר (ג'יימי), אבל שוב זה עדיין לא הגיוני בשיט (no pun intended), ובמיוחד כשהוא מסיק תוך רגע שג'יימי הוא זה ששחרר את טיריון. טוב, נניח שהשינוי הזה לא נורא כמו שהוא היה יכול להיות, כי עד סוף הפרק טיווין מת. זה היה יכול להיות מעציב אם בעונה הבאה היינו רואים את טיווין מגיב ל"גילוי" הזה.
- סצינת סרסיי-ג'יימי הייתה במקום. היא נועדה לספק הסבר נוסף לְמה דחף את ג'יימי לשחרר את טיריון (במיוחד עם חלופת הדברים בתחילתה: ג'יימי אומר לסרסיי שהיא לא יכולה לבחור מי המשפחה שלה, והיא עונה לו שהוא כן יכול לבחור, שזה בדיוק מה שהוא עשה בסוף הפרק). זו גם סוג של סצינת מראה לסצינה מפרק 403 (עם אותו הבמאי ואותם הכותבים); כאן, סרסיי היא זו שאומרת i don't care לסכנה שמישהו ייכנס באמצע (וגם כאן מעט לפני כן הוצג האיום שבהשתלטות טיווין על טומן).
- מירין: כל 3 הסצינות היו מאוד טובות. שינוי קטן שהייתי מעדיף הוא שדאני תציע להחזיר לרועה את כספו (+פיצוי) באוטומאט (כי היא כבר נתקלה בהמון עותרים שדרוגון טרף את מקניהם), ואז ייפול עליה הטבע האמיתי של המקרה הנוכחי. הכליאה של הדרקונים הייתה מאוד אפקטיבית, עם מוזיקה מעולה. גם אמיליה קלארק הייתה מוצלחת, הפעם. זה חתיכת אתגר להביע רגש ליצירי cgi שהיא לא באמת רואה.
- סצינת ג'ון-טורמונד הייתה בסדר, אבל הסצינה שהיא הובילה אליה עם שריפת ייגריט הייתה מיותרת. התועלת היחידה בה הייתה המעבר החלק עם האובך הצפוני שמשותף גם לסצינה עם בראן (שהייתה מאוד מהנה, ואשכרה גרמה לי לחייך בהנאה כשהעורב3ע אמר לבראן שהוא לא יילך שוב [פאוזה], אבל הוא יעוף).
- בדרך לקן הנשרים: אדיר. איזה קרב "מלוכלך" ואיזו אגרסיביות. כמו שצריך. אני תוהה אם הם הבהירו מספיק שסאנדור לא חש בטוב מאז הנשיכה, ובגלל זה בריאן יכולה לעמוד מולו בקרב, ובמיוחד כשהקרב הופך לקרב אגרופים.
- האכזבה: כבר מההתחלה היו בעיות. טיריון שומע את הרעש מבחוץ, מסתכל אל הדלת, ואז מפנה את ראשו ממנה כאילו בשעמום וזה מאוד לא מתאים למשפט הלוחמני שיוצא לו מהפה מיד אח"כ. ג'יימי מציג את זה כאילו ואריז התנדב לעזור לטיריון, אבל זה חסר הגיון. מה קרה שם - ג'יימי פנה לואריז בבקשה לעזרה? [לא סביר שהוא פשוט בא לבקש עזרה מואריז, וואריז החליט להתרצות, בלי איום. לואריז יש אינטרסים משל עצמו, ואם הוא לא התכוון לעזור לטיריון הוא גם לא יעזור לו רק בגלל שג'יימי מבקש יפה] ואולי ואריז פנה לג'יימי בבקשה לעזרה? [לא הגיוני - ג'יימי לא נחוץ לואריז בשביל כך. לואריז יש את ה- know-how]. למה, לעזאזל, לוותר על כך שג'יימי איים על ואריז?
על הדאוס אקס מכינה שבהתמצאות של טיריון כבר כתבתי בתחילת ההודעה. גם אם מניחים שטיריון קרא מספיק ספרי הסטוריה על שלטון מאיגור האכזר (כך שהוא יכול לנחש/להניח שיש מסלול סודי אל מגדל הימין), הבעייתיות עדיין קיימת: לדעת ש"יש" מסלול ולדעת "מהו" זה לא אותו הדבר. גם העובדה שהמסלול מסתיים במרכז החדר מתמיהה. זה מגדל, למען הרה'לור!
מתחילת הפרק, עם סרסיי, הם ביססו את זה שלג'יימי יש סיבה לעזור לטיריון אפילו ללא הסיפור של טיישה (ומתחילת העונה - עם כל השיחות ביניהם בתא המאסר ועם הנוכחות שלו בחתונה, כך שיש לו יותר סיבות להאמין בחפותו של טיריון), אז אולי זה בסדר, אבל זה גורע מכל המורכבות של שאר המאורעות בפרק. חוץ מזה, טיריון אמור לשמוח שהוא ניצל ממוות ולא לסבך את ג'יימי, ובלעדי הווידוי של ג'יימי בולמוס הרצח לא ממש מסתדר. כתוצאה מכל האמור לעיל, המוות של טיווין (שלא סוגר את דלת השירותים, משום מה) הוא אנטי קליימקס רציני מבחינתי. אני לא יודע מי היה יותר חסר לי הפרק - טיישה או קוגמן.
נקודת אור אחת ברצף הסצינות הזה הייתה הרצח של שאיי - בו זמנית כואב ואמין, אם כי במקום להשמיע כל פעם את גשמי קאסטמיר היו יכולים לתת לנו פעם אחת להאזין לשיר הרלוונטי שמתחבר יפה לסצינה.
- אריה בסיום היה מאוד נחמד. היא ויתרה מהר מאוד על הרעיון להגיע צפונה, אבל קניתי את זה. כשהקפטן אמר מהיכן הוא, היא נזכרה שיש לה אופציה אחרת והלכה עליה. המוזיקה בסיום הפרק, כשאריה צופה קדימה, על רוב המשמעות בכך כשהיא אמורה להתחיל פרק חדש בחייה, יחד עם פסל האישה בתורן, הייתה מרנינה. לפחות זה.