חפירה אחרונה בהחלט
;
בס"ד
היי חברים אז זהו בחיל וברעדה אני יושב לכתוב את חפירת הפרק האחרונה שלי כאן בפורום.
הכל עדיין בתהליך עיכול, אני עדיין תחת השפעה של הפינאלה.עוד בעונות קודמות דיברנו על מה יהיה כשהסדרה תגמר והכל אבל שום דבר לא מכין אותך לדבר האמיתי והפרק הזה היה מאוד סיומי ומאוד סופי (סליחה על העברית) ופתאום אני ממש קולט שזו פעם אחרונה כי זו הייתה באמת פרידה.
אז מה יש לומר על שעה עשרים וחמש ממש נהדרות ועל גבול השלמות.
צ'רי ללא ספק ידע מה הוא רצה והוא ידע לעשות דברים איכותיים, ראינו את זה בעונה הראשונה שהייתה מהודקת וכתובה נהדר וראינו את זה לאורך הסדרה בכל מיני סטוריליינים נהדרים כתובים ומשוחקים נפלא. אני תוהה מה באמת גרם ליוצר כל כך מוצלח ובעל יכולות להשתכשך בבריכת הבינוניות הסבונית במשך כל כך המון זמן.
יפה שהוא הביא את עצמו בהופעת אורח עם פרצוף עגום מאוד. בהחלט יפה וסימבולי.
ממש כמו הופעות האורח של היצ'קוק בסרטיו.
אז נתחיל מהתחלה:
הפרק הראשון התחיל בסצינה מרגשת של מקלאסקי והעקרות קצת קיצ'י בל מרגש בסופו של דבר.
סצינה שרמזה לנו שהמוות של מקלאסקי ממש צפוי וקרוב ונתנה לקרן ולרוי לדפוק לנו הופעה מאוד מרגשת ויפה לאורך כל הפרק הנהדר הזה. ללא ספק זוג שמלמד המון!
רוב הפרק הראשון היה בעצם דרמת בית משפט, בוא נאמר שב"האישה הטובה" עושים את זה יותר טוב (ואתם יותר מוזמנים לפורום החדש!!!) אבל אהבתי את זה כפי שזה כי זאת עקרות ואני חושב שמארק גם לא רצה לתת פה משהו משפטי מובהק אלא יותר על הדמויות וההתמודדויות שלהן,
היה קצת מאוחר מדי אבל גבי קיבלה את הסטוריליין היפה והבוגר שהגיע לה ופעלה כמו שצריך.
אהבתי אותה כי היא הייתה גם נשמה אבל גם שובבה, גם חברה טובה שרצה להציל את חברתה הותיקה ומתפרצת לבית המשפט וגם אומרת "זה יכול לחכות" בקומיות א לה אווה כשלינט אומרת לה שמקלאסקי כבר הודתה ברצח.
הניצוצות עפו בין ברי לעורך דינה וסוזן מאחורי הקלעים הייתה לחוצה גם ממכירת הבית שלה וכל זה. (אני איכשהו חשבתי שקתרין תגיע לרחוב במקום סוזן, הו כמה שהתאכזבתי!)
הדרמה והסצינות בבית המשפט היו טובות דרמתיות ומרגשות. אני ממש לא ידעתי איך הסיפור הזה יפתר והפתרון בדמות הוידוי של מקלאסקי באמת היה נהדר, דיי מהשמיים כזה אבל מאוד קלווז'רי.
רנה מסכנה נקלעה למין דילמה לא פשוטה ועשתה את מה שעשתה ועדיין חיבבתי אותה אם כי בהחלט גם התקבעה כאאוט אוף ד'ה גרופ קצת –גם קתרין- ובכלל הפרק התרכז אך ורק ב4 הכוכבות הגדולות שלו. בסוף זה נגמר בחיבוק קבוצתי גדול מרגש ונהדר כל כך שרק בשבילו היה שווה לראות את הפרק.
סוף הפרק היה בסימן לינטום
(היה גם את ברי ועורך דינה שקצת לא הבנתי למה היא כל כך שונאת אותו אבל בהמשך הסצינה שלהם בחתונה הבהירה לי וגרמה לי יותר להתחבר לברי, בסופו של דבר האישה הזאת עברה אינספור מטומטמים בחייה)
והיה סיום נהדר. שוב פעם שיחה בין טום לרוי אבל הפעם היא הייתה באמת מצוינת.
אהבתי גם את טום הפעם (דאג היה טוב מהרגיל עם הזיפים והמבט הכאוב שהיה אמין למדי)
הסצינה באמצע הרחוב הייתה נהדרת. ויסטריה ליין הרחוב המדהים הזה (שעברנו בו כל כך המון דברים וראינו בו כל כך המון דברים) בתאורת לילה מחרמנת נראה לי כמו המקום הרומנטי ביותר ביקום כשטום ולינט הזוג המופלא והבלתי מעורער של הרחוב (והסדרה) מוכיחים באמת שאת התואר הזוג הבלתי מעורער של ויסטריה ליין אף אחד לא יקח מהם. ללא ספק אחת הסצנות היפות ביותר של לינטום בסדרה כולה.
(לינט זורקת את שקית הקרח על האספלט קצת הזכיר לי את פליסיטי זורקת את התיק לחיבוקה של לינדזי לוהן ב"החוק על פי ג'ורג'יה, עדי זוכרת?)
והסיום היה לא קיצ'י וכל כך נוגע ללב עם הYou You You You You הזה. פשטות נהדרת.
אולי זה התחושה של הסיום והכל שגרמה לי להתרגש כל כך אבל ממש שמחתי ופירגנתי לזוג הזה
וזה לא היה נראה לי מאולץ אלא פשוט That how it should be לגמרי!
וזה הרגיש לי ממש כמו פרק מושלם של עקרות...
הפרק השני היה נהדר, האמת שבהתחלה לא כל כך הבנתי את הקטע של הפלאשבאק עם מרתה הובר ומרי אליס הוא היה פלאשבק נהדר שיכל להיות פעם אבל לא הבנתי את הפואנטה
אבל מארק בעצם רצה לחבר את ההתחלה לסוף.
תחילת הסדרה- מרי אליס מתאבדת ומתחילה עונת מתח מופלאה שגוררת עוד עונות מתח פחות מופלאות.
סוף הסדרה- סוזן עוזבת סופית את ויסטריה ליין ואחריה גם שאר העקרות.
מה שמארק מספר לנו שבעצם הכל קורה במעבר אל ויסטריה ליין ומויסטריה ליין.
הסיפור שגרם להתאבדות של מרי אליס התחיל כבר במעבר שלה לויסטריה ליין שמרתה הובר חשדה בה כבר אז אבל רק 14 שנה אחרי גילתה מהו וסחטה את מרי אליס למותה.
והסיפור של הסדרה נגמר במעבר של סוזן מויסטריה ליין.
סיפור שהתחיל על רק של משאית הובלות גם נגמר על אותו הרקע.
ובעצם משאית ההובלות היא מוטיב השזור כחוט השני לכל אורך הסדרה כפי שכולכם בודאי זוכרים.
היה נחמד לסיים בפרק קליל יחסית וקצפתי אלא שהוא היה גם מאוד עצוב, חתונה לידה ומוות
כמה פואטי והולם את מארק לסיים את הסדרה שלו ככה, סדרה שהיא חיים שלמים, עבורו עבור הדמויות עבור הקאסט והצוות, עובר הצופים ועבור כולנו כאן בפורום עקרות בית נואשות בתפוז.
נתחיל עם חזרתה של קתרין שהופיע לשתי סצינות קצרצרות ללא ספק האכזבה של הפרק.
דיינה שחקנית מעולה שהותירה חותם על הסדרה מגיעה בלוק סקסי להחריד ודומה לד"ר מייגן האנט עם השמלה האדומה (הדמות שהיא מגלמת בגוף ההוכחה) היה עצוב שלא היה אפילו טיפה קלווז'ר לדמותה. רנה התחתנה באושר סוג של סיום. היא הפכה לאשת עסקים רברבנית והאמת שזה קצת מזכיר את קתרין של תחילת עונה 4 שהיה בה המון ביצ'יות, כנראה שכבר שכחנו האישה היא אותה אישה בעצם. בדיוק קתרין של עונה 4 רק ללא כל הטרגדיות והסודות.
היה משהו נחמד בקלילות שבמעבר בין זהויות מיניות והעובדה שלא צריך לייחס כל כך חשיבות לזהות המינית של בן אדם. אבל תכלס גם קרלוס עשה כזה אוף כשהוא שמע שהיא כבר לא לסבית ואני קצת התעצבנתי שלצ'רי לא היה האומץ להמשיך עם מה שהוא התחיל והשאיר אותה נטולת מיניות. דיי חבל בהתחשב בסקסיות שהיא משדרת.
לאורך הפרק היו לנו שוב סטוריליין אישי לכל אחת מהבנות כאילו מדובר בפרק רגיל לחלוטין אבל האמת היא שלכל אחת והסיפור שלה היה חשיבות יתירה כדי להביא את הדמות למקום שבו נוכל להיפרד ממנה בסגירת מעגל הכי שלימה.
רנה
חבל קצת שבפרק האחרון ראינו אותה כל כך לחוצה ומוטרפת אבל זה היה בשביל האפקט הקומי ואולי קצת הומאז' קטן לוילהלמינה סלייטר המלכה. בסופו של דבר היא לא הייתה עציץ והיא השפריצה אישיות והיא הייתה כלה מבוגרת של של שנות האלפיים ביום חתונתה פוגעת ופגיעה.
אם היא ובן יקחו את הנאום הנהדר של לינט לתשומת ליבם ויממשו אותם הרי שעזבנו את רנה ברגע מושלם לגמרי.
סוזן
בסופו של דבר סוזן הייתה מין דמות של קומדיה רומנטית הבחורה החמודה וחסרת המזל באהבה שמתאהבת בגבר בנאה והמסתורי (ונניח לציניות ולשנאה כרגע עדי, זה ממש לא הזמן!)
לאורך הסדרה אחרי אינספור פרידות היה נראה שהם ייצבו את עצמם כזוג מושלם אבל אז זה נגמר טראגי. היה כאן טיפול בהתמודדות של סוזן עם זה ולקראת איזה חיים היא הולכת. כבר לא הצד הרומנטי אלא הצד המשפחתי יותר טיפול באמג'יי בג'ולי בנכדים. אהבתי מאוד את המשפט שלה על כך שאת כבר באמת מבוגרת אם הזכרונות שלך חשובים לך מהחלומות שלך.
בסופו של דבר ראינו שהיא בסדר. זה היה טוב. ברוך ה' שלא ציוותו לה איזה גבר וכאילו לתת תקווה שיום אחד הם יתחתנו. וזה לא בלתי מתקבל על הדעת שהיא לא תמצא בסוף איזה גבר שלימזל
כמוה שיעביר איתה את הזקנה ויקשיב לבכיונים שלה.
גבי
היה נהדר. בכלל עוד מאז שגבי התחילה לעבוד חשבתי שזה יהיה נהדר בשבילה. והיה נהדר לראות אותה מתרגשת לחוצה. היפוך התפקידים בינה לקרלוס היה פשוט נהדר וקומי והעקיצה שלו עם הגננית הסקסית גם הייתה באמת פואנטה של סיום קורץ להתחלה. וכמובן גם השיחה שלה עם קרלוס ואיך שהם עיבדו את העניין ודיברו עליו גרמו לי באמת להאמין למרי אליס שאמרה עליהם שהם המשיכו להתווכח באושר ובעושר לנצח. הם בהחלט זוג נהדר. ובכלל סחתין לגבי שבאמת נראית שרלילה (ואמנם הייתה) אבל נשואה באושר לגבר אחד. היו ג'ון הגנן ו-ויקטור ראש העיר אבל תכלס היא וקרלוס זוג מיתולוגי וזה יפה וראוי להערכה. הלוואי עלי.
ברי
ברי בעצם היחידה ללא גבר מובהק בסדרה. כל כך המון היא עברה שאי אפשר לדעת באמת מי. בעיקרון אורסון אבל הוא היה כל כך רע. האמת שאני הכי אהבתי את רקס. בעיניי הוא היה מושלם ומלא ג'וס הדינמיקה בינו לבין ברי הייתה מושלמת. אבל ברי הייתה לא ממשה את עצמה איתו וסצינת האלמנות הראשונה שלה הייתה אחת מרגעי המופת של הסדרה בכלל ושל הדמות בפרט.
הסטוריליין שלה היה בעצם איזה קיצ'קלה של קומדיה רומנטית אבל בשבילי הוא היה גם הכאב שהצטבר לה מגברים לאורך השנים הפחד מלהיפגע והיעדר אומץ ללכת על זה ולאהוב במיוחד מישהו שמכיר את כל הסודות והלכלוכים שלה. ובעצם הבעיה של ברי הייתה הניסיון להגיע לש
