The Angels Take Manhattan

[מוגלי7]

איימי ורורי.

ראינו אותם ילדים, מתבגרים, מתאהבים, מקימים משפחה, חיים חיים נורמלים וחיים משוגעים, מזדקנים ומתים. בשתי עונות וחצי. ובדיעבד, זה נעשה באופן מוצלח בצורה יוצאת דופן. אין מילה אחרת לסוף של הפונדים חוץ מ'מספק'. כשנגמר הפרק הייתי בשוק, לא ידעתי מה להרגיש. אבל עכשיו, יום אחרי וכשצפייה שנייה מאחורי, אני מרגיש מסופק. אני מרגיש מסופק מהעובדה שזו הפעם הראשונה בערך שסוף הסיפור הוא אשכרה סוף הסיפור. אני מסופק מזה שאיימי הפכה לדמות ראויה, ראויה לאהבתי וראויה לרורי. מבחינת הפונדים, הפרק הזה עשה את העבודה הכי טובה שאפשר בלסגור את הסיפור. הפרק גם השיב את המלאכים לסורם והם חזרו להיות המלאכים שכולנו אוהבים, והחששות שהיו לי לגבי ריבר נעלמו - אמנם היא כבר לא תעלומה, אבל היא פשוט ריבר.

ואני מת על זה.

 

[pennylane11]

 

[ailag]

זה הולך איתי (לא

אבל מי שממש חושש..)

הפרק, התוכן שלו, התוצאה שלו. הוא לא גרם לי לבכות ועשה לי הרגשה צפויה אבל כבר יום ומשהו הוא מלווה אותי מאחור. בשירים שאני אח"כ מגלה שלא ידעתי נכון את המילים שלהם ובכללי.

אולי זה גם הניתוחים שלי פה בשרשור.

לאידעת.

הוא בראש שלי ברקע כזה. זה נחמד. אולי אם הייתי יכולה לשכוח אותו מספיק בצפיה שניה זה היה משפיע עליי יותר.. צריך לנסות. ולפני אייקון, שם ננתח אותו למוות עד שאזכור אותו טוב מדי.

 

[הכיבשה]

|ספויילר|

אני לא אחזור על הדברים שכולכם אמרתם פה כבר.
אבל אני כן אציין - יום אחרי שצפיתי בפרק והוא לא עוזב אותי, בסצינת הפרידה מאיימי ביתי ולא הפסתי לבכות גם אחרי.
זה לא שאהבתי את אימיי כל כך, וזה לא שלא ידעתי שהם הולכים. אבל כל הפרק הזה הפעיל בי קשת רגשות כזאת רחבה שבסופו של דבר כבר הייתי אמוציונלית לחלוטין בסופו.
בפתיח הפרק זה התחיל עם צמרמורות, האנג'ל חזרו למצב הטיבעי והמפחיד שלהם.
הפיקניק העלה בי חיוך והופעתה של ריבר התרגשות.
האינטרקציה בינה לבין הדוקטור רק ממשיכה להשתפר ואני ממש חוששת מהיום שבו הוא יעניק לה את המברג שלו כי זה אומר שזה יהיה הפרק האחרון שבו נראה אותה.
התינוקות - גאוני, הצחוק ברקע גרם להסתכל מסביב ולוודא ששום דבר לא בוהה בי בחדר.
באמת שאין לי מלהאחת רעה להגיד על הפרק - דוקטור הו במיטבו, אכן הפרק הכי טוב שהיה העונה, אני מבינה למה הם השאירו אותו לאחרון לפני הפגרה.
אני מחכה כבר לצפייה השניה, אולי אחריה אני אוכל להיות קצת פחות רגשנית ולצפות בפרק בצורה יותר אובייקטיבית, למרות שעם ריבר קשה לי.

 

[TheLastDayofSummer]

ממש אהבתי -כולל ספויילר

לא קראתי על הפרק בכוונה בשביל לא להרוס, לפי הטיזר הוא גם ככה מאוד פרטני
בכל מקרה
מאוד נהניתי ממנו ואחד הפרקים היחידים שאצפה בהם שוב
הסיום פחות אהבתי כאילו היוצרים היו בכוונה צריכים להפטר איכשהו מ2 דמויות אז הם עשו את זה כך שזה גם לא תהיה אשמתו של הדוקטור
היה גם טיזר קצרצר בסופו לקראת פרק קריסמס

 

[גםאני5]

היה שם איזה הומאז' קטנטן ל"כוכב הקופים" או שדמיינתי?

 

[ailag]

איפה?

משהו עם פסל החירות?

 

[ailag]

פרט סופר זניח

ששמתי לב אליו רק בגלל שעשיתי סוג של עותק שלו אז הייתי צריכה רפרנסים -
יש מצב שזאת פעם ראשונה שריבר עונדת את ה vortex manipulator עם הכיסוי. יש לו תיקתקים (שניים מכל צד) שאם מורידים אותם מצד אחד, כמו ג'ק, אפשר לפתוח אותו אבל אפשר גם להוריד את שני הצדדים. יש תאוריה שהמניפולטור של ריבר הוא זה של ג'ק, ושהיא זרקה את הכיסוי. כנראה שמרה אותו איפשהו...

בטח ההסבר האמיתי לזה זה שההפקה לא באמת שמה לב וזאת חפירה מוגזמת.

חוץ מזה האורות במניפולטור שלי עובדים - זמנית, בטח יתחרבשו באייקון.

 

[I Tusha I]

דבר אחד טוב היה בפרק הזה

ברוך שפטרנו מאיימי... על רורי קצת חבל, הייתי הורגת אותה בעבר ומשאירה אותו עם הדוקטור, שיתייסר קצת לא נורא זה יעבור לו מתישהו

חוץ מזה פרק נוראי.

מבחינת שינויי "חוקים", הכי הפריע לי:
למה פתאום כמישהו אחד מסתכל על מלאך ואחר לא מסתכל עליו, הוא בכל זאת יכול לתקוף את מי שלא מסתכל עליו? הרי לפי עונות קודמות *אם מישהו) מסתכל על המלאך אז הוא אבן. אז מי שכן מסתכל רואה את המלאך זז?! לא ברור.

משחק גרוע של מאט וקארן, לא אמין בתכלית. העלילה דביקה וטלנובלית משהו, חזרה לעונה 6 איכס.

לא יודעת מה ריגש אנשים פה, התסריט זעק "בואו נמצא דרך מהירה להפטר מרורי ואיימי", וכך גם היה מלא מלא בטעויות וחורים. וכל פעם שריבר קוראת לאיימי "אמא" זה מרגיש כל כך מטומטם.

חבל, דווקא ההתחלה היתה יותר סבירה לדעתי, אבל משום מה מופט מתעקש לחזור על כל הטעויות שעשה בעונה 6. מקווה לדף נקי בעונה 7.5