The Angels Take Manhattan

[ailag]

מי?

 

[Mar Garina]

היה מעולה!

אין לי הרבה מה להוסיף למה שנכתב, אבל לראשונה בעונה הזו פרק שאני ממש רוצה לראות פעם נוספת.

אהבתי מאוד את זה ששוב הדוקטור לא בשליטה לאורך כל הפרק והקומפניונז שלו הם אלו שבאמת שולטים במצב - לדעתי זה מה שעשה את עונה 5 מיוחדת ומוצלחת, מקווה שזה ימשיך

דרמה טובה, משחק טוב של כולם. ממש ממש אחלה.
----

אני חושב שלא ממש הבנתי את ההתחלה, שתי דמויות שלא הספקתי להתחבר אליהן, ונראות בהמשך כלא קריטיות לסיפור... וגם, פסל החירות הוא גם אנג'ל - מבריק. פסל החרות מפתיע פעם שניה כשאנחנו כבר מצפים לו - מיותר. לדעתי היה צריך לקצץ את ההתחלה.

 

[Mar Garina]

ועוד משהו שלא הבנתי

למה איימי רצתה שהדוקטור יספר לאמלי ספוילרים על מה שיקרה? גם לא הבנתי למה זה כזה חשוב לה, למה זה לא ספוילר שאסור לה לדעת, וגם לא כיף לחשוב שבעצם איימי ידעה מראש הרבה ממה שצפוי לקרות לה..

 

[timetraveler900]

כדי להחזיק אותה. כדי שהיא לא תוותר ותהיה סבלנית עד שהדוקטור יגיע... היא לא באמת רצתה שהוא יספר לה הכל - היא רק רצתה שייתן לה תקווה, וזה בדיוק מה שהוא עשה. כשהיא שומעת את הרעש של הטארדיס (אולי גם רואה אותה?) היא יודעת שיש לה למה לחכות.

 

[Davros]

פרדוקס שרשרת, אני חושב שככה קוראים לזה

אני לא בטוח אם זה המינוח המדויק בשביל להתייחס לזה.
כל הדברים האלה, הדברים שאיימי אמרה לדוקטור לספר לאמיליה, הם כבר סופרו לה.
איימי זכרה שכשהיא הייתה ילדה קטנה הדוקטור חזר וסיפר לה את כל הדברים האלה, אז היא הייתה חייבת להגיד לו לעשות את זה, אחרת זה לא היה קורה לה.
אני חושב שאפשר להשתמש בפרדוקס מעגלי בשביל זה:
משהו קורה --- חוזרים אחורה בזמן --- עושים את המשהו הזה --- משהו קורה.
הסברתי את עצמי טוב?

 

[ailag]

ההתחלה היא רק הקדמה שמזכירה לנו מי המלאכים או מספרת למי שלא ראה את עונה 4-5 (יש הרבה יותר צופים שהם לא מעריצים כמונו מאשר כאלו שכן..) והיא בונה סיפור מאוד דומה לזה שהיה אמור לקרות לרורי לפני הפרדוקס, כדי שנדע מה הולך לקרות לו בלי שיסבירו שעה, ונבין מיד למה הגרסה הזקנה שלו שם ולמה זה כזה נורא.

 

[limors2]

מסכימה

לגבי קיצוץ ההתחלה. כשראיתי היום בצפיה חוזרת אחרי 2 וחצי דקות פשוט הרצתי לפתיח.

 

[timetraveler900]

עצוב לי

פרק גאוני. נקודה. המלאכים היו מפחידים רצח - מה חשבתי לעצמי שראיתי את הפרק הזה ב - 12 בלילה? כל שנייה הסתכלתי מאחורי הגב שלי...
פסל החירות הצליח להצחיק אותי
"מסמסת לבחור" חח
אהבתי את הסיפור של הספר. הם קוראים - זה מתרחש, הם לא קוראים - לא ידוע אם זה מתרחש...
ממש כאב לי לראות את רורי הזקן ועוד יותר את רורי רואה את עצמו מת ולא מבין מה לעזאזל קורה שם.
החיבור בין איימי לרורי כל כך חזק - "I won't let them take him. That's what we got."

וכשהם נופלים יחד... ואז כשאתה חושב שאולי בכל זאת הכל יהיה בסדר רורי רואה את המצבה שלו ובראש אתה צועק על המסך "פשוט תיכנס לטארדיס ותעוף משם! הם לא מוותרים אף פעם, לך כבר!" ואז הוא מועבר בזמן ואנחנו לא רואים אותו יותר... ואיימי עם הנחישות שלה הולכת בעקבותיו.
ואז הדוקטור נזכר בעמוד האחרון בספר, שם איימי אומרת לו שלא יישאר לבד ושהם לא יפסיקו לאהוב אותו ושהם חיו חיים טובים... בא לי לבכות שוב

הם סגרו את הסיפור של אמיליה בצורה יפהפייה. עם החזרה לכשהיא הייתה ילדה ומסתכלת למעלה כשהדוקטור מגיע עם הטארדיס

לא הזכרתי את ריבר בפרק הזה כי היא הייתה נהדרת כרגיל רק הרבה יותר מבוגרת.. אבל: "Whenever and wherever you want"

היא כל כך אדירה...

יש כל כך הרבה דברים לדבר עליהם אבל קצת קשה לי עכשיו...

 

[Oukami Kun]

לא עפתי.
הפרק בפני עצמו היה מוצלח, אבל זה לא בגלל שככה הפונדים עוזבים. הפרק מוצלח כי יש בו את המלאכים, את ריבר ואת ניו יורק.

המלאכים - טובי םמאי פעם. פסל החירות? גאוני. הילדים המלחיצים? משוגע. המלאך שמחייך? אמא'לה.

ריבר - בוגרת, מוצלחת, חופשיה מהכלא, מאוהבת. בלי סודות, בלי ספוילרים, בלי מניעים נסתרים - פשוט ריבר. מוצלח מהרגיל.

ניו יורק - מעבר אולי לפרק עם הדאלקים, כל פרק שהיה בניו יורק (וניו ניו ניו ניו ניו ניו ניו ניו ניו ניו יורק לצורך הענין) היה מוצלח. אמנם לא השתמשו בעיר במיוחד, לפחות לא כמו שעשו עם ברלין בLKH, אבל עדיין הייתה הרגשה של אמריקה.

ואני חוזר ואומר - העזיבה של הפונדים הייתה סתמית. אובר-רגשנית, בכיינית ויותר מדי פתאומית. כאילו, כבר ניצחתם את הבאד גאי, למה סתם? "Survivor" עאלק. סתם שטות. תשוו את המוות הזה לJourney's End. ודונה הייתה מלווה רק עונה אחת ולא שתיים וחצי. שלא לדבר בכלל על Doomsday.
בקיצור, ביי ביי פונדס. אהבתי אתכם אבל העזיבה שלכם הייתה סתמית ולא מספיק מנומקת.

Come along, Oswin

 

[jacobyd]

מעולה!!!!! אני ארשום יותר כשיהיה לי זמן

 

[jacobyd]

טוב... יש לי זמן

אני מאוד נהנתי מהפרק
זה היה ההמשך הראוי לבלינק
הספר היה מקביל יפה לקטעי הוידאו
המלאכים חזרו לשיטות הישנות שלהם של להחזיר בזמן
והכי חשוב- אנחנו לא רואים אותם זזים
אני חושב שחלק חשוב בעוצמה של הפרק היא שהמצלמה היא כמו דמות נוספת
כשהיא מסתכלת על המלאכים הם לא זזים
הפסלים הונספים שזזו הוסיפו
הילדים היו ממש מטרידים והאמה והילד היו מגניבים
פסל החירות היה מגניב אבל צפוי לגמרי
אהבתי שהיתה תמונה שלו במעלית צופה בכולם (תמונה של מלאך היא מלאך,לא?)

ממש אהבתי את הפרידה- עצובה ושמחה בו זמנית ואהבתי את הצורה שבה עשו את זה. הם יצאו מהכל יחסית בקלות ואז מסתבר שלא. אהבתי
היה לי מוזר שהדוקטור לא שבר או נקם איכשהו בפסל שהחזיר את איימי ורורי בזמן.

וגם המחווה להתחלה היתה יפה

ובסוף הפרק נזגרתי שיש לי חתימה עם הקדשה של סטיבן מופאט- כבוד!!!!!!!!!!!!

עכשיו לחכות לחג המולד

 

[ailag]

אני לא יודעת

מצד אחד נהניתי, וזה מה שחשוב.

מצד שני לא היה moffucking והרבה היה צפוי. צפוי זה סבבה כי עשו את זה בטעם טוב, אבל עדיין צפוי.

יש תמות יפות כמו עם הספר - איך סיפורים נשמעים שונה בכתב! - אבל אני מרגישה כאילו זה לא עמד לגמרי בציפיות. מצד שני יש לי ציפיות מאוד גבוהות.

מההתלהבות מהקטע מ501 שחוזר ומהקטע הפואטי (ליאורה, הזיכרון שלי מתעתע בי או שהוא באמת נורא התלהב מזה?) ציפיתי למשהו יותר קונקרטי כמו אגם הברווזים, ולקטע, נו, פואטי. לא רק "ביי ואל תטייל לבד". זה מהאיש שכתב את friendship lies and true love dies night will fall and the dark will rise - ואז נתן לאלכס קינגסטן להקריא את זה?

אבל אני קשוחה יותר איתו כי זה פרק של מופאט.

הרבה ממה שיש לי להגיד אמרו כבר פה. הנה תגובה שלי מפייסבוק, חצי תגובה למישהי וחצי רשמים ->

אני לא סגורה אם ממש אהבתי או שזה היה meh. טיעונים מאוד דומים לשלך, הם עוד לא התאזנו כי לפני שתי דקות סיימתי.
לא היו דמעות כי האהבה שלהם הפכה לקיטש עוד מזמן, מאותה סיבה שב the girl who waited גלגלתי עיניים וצעקתי עליהם בראש להפסיק כבר.

החזרה ל 501 לא היתה מפתיעה כמו שציפיתי, עם איך שזה תואר חשבתי כבר שזה יהיה טוויסט מגניב בעלילה (מאט אמר שמופאט חשב על זה עוד מההתחלה.. אבל אם הוא התכוון באמת לאמיליה בחוץ, זה יכול להיות retconned כל כך בקלות) וגם לא היה קטע פואטי כמו שמאט כל כך הילל. הוא התכוון לדף האחרון בספר? הוא היה... בסדר...
היה חסר לי התחכום באמת. את עניין הדף צפיתי ברגע שהוא זרק אותו וזכרתי, סטיבן בד"כ יודע איך לגרום לי לשכוח דברים חשובים. בד"כ זה הסגנון המהיר והתזזיתי הזה שלא היה פה.

הסוף גם דומה לסוף של רוז, מה שדורש השוואה, ושל רוז היה עצוב יותר (ברמת הביצוע וההפקה, לא הסיפור).

********אבל********
כנגד כל דבר שלילי שאמרתי או אומר - היה לי כיף לצפות בפרק וזה מה שחשוב. זה עומד כנגד כל הניטפוקים.

ריבר

(אם כי היא היתה קצת מיותרת, או לפחות לא מספיק חיונית)
והיד ששברה

אפילו חיבוק לא קיבלה על זה.. החיים שלה סובבים סביבו כל כך שהיא נשמעת כמו ספר נימוסים והליכות ישן.
(אבל הקישורים לפרקים קודמים - "אתה מביך אותי" והסטירה - נחמד לשים לב אליהם פתאום)

"התגובה של הדוקטור לבחירה שלה והניסיונות הנואשים שלו לשכנע אותה בעוד ריבר תומכת בה היו ילדותיים בעיני, שלא לומר אנוכיים להחריד" - הוא תקוע בפרדיגמת האגדה, ואולי זה לא כ"כ שהוא רוצה שתשאר איתו כמו שקשה לו לשנות את המחשבה, לכן הוא נטש את *ריבר* בידי *מלאך* ברגע שראה כותרת שמדברת על פרידה ממנה. שקוראת לה אמיליה (הזהות שלה כילדה, הפן של האגדה בסיפור שלה)
לכן היא גם הופכת מפונד לוויליאמס, כי פונד זה השם שלה בהרפתקאות ו-וויליאמס זה השם שלה בחיים הרגילים (בGOD COMPLEX כשהוא משכנע אותה לא להאמין בו, על מסמכי הגירושין..)

ריבר, אגב, אולי משכנעת אותה (למרות שלא ברור מה יקרה, ובאמת היא לא הגיעה לאותו זמן אם המספרים על המצבה נכונים - היא מבוגרת ממנו ב 5 שנים. אם הם נולדו באותה שנה אז היא הגיעה 5 שנים לפניו - הוא 1961, היא 1955 אם שניהם בני 31 ב2012)
(או שהם סתם כתבו את שנת הלידה של השחקנים)

"אני לא מבינה למה הם לא יכלו לחזור לאן שרורי לא נמצא בטארדיס כמו שהם חדרו לניו יורק בכח"
כנראה שמה שסיבך את זה קודם מסבך את זה עוד יותר עכשיו.
She was creating a fixed time. לא נקודה אלא זמן שלם. קו זמן?
לא יודעת לגבי החלק השני, אפשר גם לטוס לעבר ולחכות. אם ניו יורק בעייתית מבחינת טיסות בכל הזמנים, להגיע לאנגליה ולקחת מטוס.

אני לא מבינה איך המלאך פעל כשהדוקטור הסתכל עליו. אולי הוא מצמץ.

ובקשר לפסל החירות, במם לגביו שצץ במקביל לפרק קראתי תגובות שהוא בעצם מברזל ולא מאבן. אהמ.

היתה תאוריה נחמדה שחבל לי שלא מומשה (או אולי כן??) שזה יסביר את התמונות של איימי בבית היתומים עם מלודי הקטנה. אולי הן צולמו לפני הקרב בדימנ'ס ראן..

זה עדיין יכול לקרות, איימי יכולה לחפש את בית היתומים כשתגיע 1969 ולמצוא את מלודי (ולהזהר לא לקרוע חור בזמן וזה) אבל היא מאוד צעירה בתמונות ולפי החישוב למעלה היא תהיה לפחות בת 40.

וגם ציפיתי שמלאך יצא מהתמונה של פסל החירות במעלית...

 

[ailag]

עזבו את החישוב שם, לא חשבתי בהגיון

 

[limors2]

הממ, אין לי מושג על מה את מדברת.

אני מניחה שאם הפנית את השאלה אלי זה משהו שקרה בכנס, אבל עדיין אין לי מושג

הזיכרון שלי גרוע.

 

[ailag]

בכנס

מאט אמר שמשהו מפרק 501 יחזור ב 705, ושזה מגניב שסטיבן חשב על זה עוד אז, וגם אמר שיש קטע ממש פואטי. אני זוכרת אותו מתלהב מזה (בסגנון "יו תשמעו איזה מגניב") אבל זה סוג הזכרון שיכול להטעות.

 

[limors2]

אה, לא זוכרת את זה. אבל מגניב!

 

[ailag]

ולסיכום

המסקנה היא שאנגלים צריכים לשתות תה, לא קפה.

 

[ailag]

אהמ.

(ההקשר מספיילר)

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=478875995478642

 

[ailag]

טוב אז אני פשוט אציף

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=480220602010848

זה לא היה - בפרק האחרון הדוקטור אחרי כל עונה 6 וריבר כבר לא בפרק. הם ניסו ליצור הרגשה שמהצד של ריבר היא מאבדת אותו, אבל היא לא.

 

[symptoms]

ועכשיו מחר

אז נכתוב עוד קצת.

נתחיל מהסוף. הפונדים עוזבים, אני מהאנשים שחושבים שהדבר הכי טוב בפונדים זה הבת שלהם, והאמת שדי חיכיתי לראות אותם עוזבים אבל הם התחבבו עלי עד מאוד והיה לי די קשה להפרד מהם. (אם כי אני עדיין חושבת שהדב הכי טוב בהם זו הבת שלהם, אבל זה כבר יותר קשור אליה ופחות אליהם

)

בנוגע למלאכים, אני חושבת שיש כאן הקבלות יפות לשני פרקי המלאכים הקודמים. ההשוואה לבלינק ברורה, עם טקסט כתוב שנכתב אחרי המפגש עם המלאכים והועבר לדוקטור לפניו. אבל כשמסתכלים על time of angels אז זה הפרק הראשון שאיימי פגשה בו את ריבר, עכשיו זה הפרק האחרון. ואם מסתכלים על הסיום של שניה אפשר לראות את התהליך שאיימי עברה.
אם בסוף של הפרק הראשון היא די התנפלה על הדוקטור, בפרק הזה היא בוחרת ברורי (כן, אנחנו כבר בשלב שאנחנו לא מפקפקים בזה שהיא אוהבת את רורי, אבל זו בגירת מעגל יפה)
גם עם ריבר והדוקטור יש מן סגירת מעגל, שם הוא מנסה להתחמק ממנה, קורא לה פרופסור והיא מתרגשת כולה שהיא תהיה פרופסור יום אחד, בסוף הוא לא יודע עליה כלום והיא אומרת לו שהם יפגשו בקרוב וחוזרת לכלא. כאן הוא בודק את עצמו לפני שהוא יוצא מ הטארדיס, נותן לה נשיקה, שואל אותה על הכלא. היא מודיעה לו שהיא כבר מזמן קיבלה חנינה ושהיא כבר פרופ'. ובסוף הוא רוצה שהיא תישאר אבל היא מסרבת. (למה? למה לסרב

)

בנוגע לפרק עצמו, עם נתוני פתיחה כאלה, באמת שהיה קשה לעשות פרק רע. ריבר הייתה אדירה כהרגלה, והקטעים שלה עם הדוקטור היו פשוט חמודים להפליא.
גם הקטע בהתחלה שהדוקטור ואיימי יושבים ביחד וקוראים ספר (או יותר נכון הדוקטור מקריא ספר) היה חמוד.
המלאכים היו מפחידים כמו שצריך.
והסוף היה צפוי, אך לדעתי נעשה כמו שצריך והיה בו עירוב של עצב ושמחה.

קטעים אהובים:
כל הפרק

.
אבל ברצינות אהבתי כמעט את הכל, אבל בעיקר את האינטרקציה בין הדוקטור לריבר, בעיקר כשהיא באה מול האינטרקציה בין איימי ורורי. (למשל הקטע שהם הולכים לנסות לברוח מהמלאכים ואיימי אומרת לרורי לרוץ וריבר אומרת לדוקטור לשתוק

) או שאיימי חזרה על מה שריבר אמרה בהתחלה שלהיות נשואים זה לשנות את העתיד (או משהו עם אותה משמעות, אין לי כוח לבדוק עכשיו)
רורי אומר לאיימי שהוא שם לב לפסים קודם ואז מתקן ואומר שהוא ספציפית *לא* שם לב אליהם. חמוד.

וברור שהדוקטור אוהב את העטיפה של הספר

.

בקיצור, תביאו לי עוד מופאט וריבר בהמשך של עונה 7 ואני אהיה מרוצה.

(ובטח יש המון דברים ששכחתי כי אני זוכרת שהיה לי המון מה להגיד שסיימתי לראות את הפרק, אולי אחרי שאראה אותו שוב)

רעות