התפקדות חודש אוקטובר 2012/תשרי תשע"ג

[einat162]

לא, סורי, עדיין נראה לי מוזר.

אם כבר אותו "אומץ" קשור לפחד (ומושפע מבטחון עצמי של האומן) של "מה יגידו עליי" / "אם יאהבו אותי או לא" - ולא לחשיפת האני הפנימי.

 

[EdisonGirl]

זה לא עניין של אומץ

זה ביטוי, בין אם האמן רוצה ובין אם לא.

 

[Optimus_Prime]

שאלה וקצת על אמנות...

קודם כל, ענת ולא עינת? מה בנוגע לאמת בפרסום?

בקשר לחשיפה, זה מתחלק לכמה היבטים.
היבט ראשון הוא תהליך היצירה שדורש הרבה מאוד מהאדם ובו הוא חושף את נפשו. אני גם בד"כ לא קונה את תיאוריית "האמן המיוסר" אבל תהליך יצירה של כל אמנות שהיא (אני מכיר את עולם המוסיקה בפרט) הוא תובעני מאוד, דורש ריכוז, לבטים נפשיים, מאמץ רוחני וכדומה. מומלץ מאוד הסרט "ברבור שחור", אגב, שמציג את כל התהליך הזה בצורה מושלמת - סרט מעולה!
היבט שני שמתקשר להיבט הקודם הוא התפיסה והפרשנות של האמנות. נסי לחשוב כיצד את נהנית ממוסיקה או מכתיבה ואז נסי לחשוב על הצד היוצר. כשאת שומעת צלילים, צופה בסרט או צופה בוידאו-ארט את משקפת תחושות אישיות שלך, חוויות ומה לא. לכל יצירה מגיע מטען רגשי איתה - הן לצופה והן ליוצר. הרי שנינו לא נרגיש את אותן תחושות כשנאזין בדיוק לאותו שיר - זה הגיוני וזה מתבקש. זו הסיבה שלאנשים גם יש העדפות שונות. היוצר עשה בדיוק אותו דבר רק מהצד האקטיבי. הוא שיקף את עולמו (בין אם המיוסר ובין אם הנהנה, גם שירי הלל וסימפוניית נצחון זה בסדר גמור, לכל מי שתוהה..) באמצעות האמנות.
היבט שלישי הוא, לדעתי, הייחוד של אמנות. בניגוד למדע, נניח, תהליך היצירה באמנות הוא יותר מובנה השראה. אכן, בכדי להיות פסנתרן גדול אתה צריך עשרות שנים של אימונים וכמובן שבכדי להיות זוכה פרס נובל בכימיה אתה צריך טון של השראה, יצירתיות ומקוריות, אבל אמנות נתפסת כתהליך שדורש מעוף ו/או זיק של גאוניות ואת זה לא בהכרח מקבלים באימון ובלמידה ארוכת שנים של טכניקות כתיבה/נגינה, אלא בכשרון, בתעוזה ובאומץ לחשוף את כל כולך.
לכן אגב הרבה אמנים לאורך השנים הובילו כל מיני מאבקים חברתיים וציבוריים (בין אם אני מסכים להם ובין אם לא

) כי הם לרוב היו האנשים שמעיזים לצאת כנגד הדעה הרווחת ושמוכנים להיחשף במאת האחוזים.

היבט רביעי וחשוב מאוד לדעתי הוא טכנוקרטיה. מה הכוונה? אני קורא ומסתובב בהרבה פורומים, מדבר עם אנשים ו"חי בתוך עמי" מה שנקרא.

אני רואה תהליך לא חיובי לדעתי של הפיכת האמנות למשהו טכני מאוד, לא בהכרח מבחינת היצירה אלא מבחינת דרך ההנאה של אנשים. אני חלילה לא מדבר עליך כרגע, אבל כמו שאת רואה תפסתי טרמפ על השאלה והחלטתי לחפור

לדעתי בנגינת גיטרה בהחלט לא חשוב שהנגן ינגן בדיוק המירבי ושהמעברים יהיו חלקים.
לדעתי בסרט קולנועי אין הכרח שהעריכה תהיה מהודקת במאת האחוזים ושהעלילה תהיה מקורית, חדשנית ו/או מובנת ונטולת חורים.
אני יכול להמשך עם הדוגמאות אבל הכוונה ברורה. האמנות לא צריכה להפוך להיות למשהו מתמטי. התפיסה של האמנות צריכה להיות הרבה יותר חופשית ומשוחררת, ואני מרגיש שלאנשים יש נטיה (לא עשיתי מחקר אקדמי או משהו, אבל אני תולה חלק גדול מהאשמה בעידן ההורדות - ההיצע נעשה כמעט אינסופי , וכולנו יודעים מכלכלה א' מה התוצאה במקרה זה) להינות מאמנות בצורה טכנית, קטנונית ולא נכונה. זו דעתי.

אז.. הרגשתי צורך לשתף את מחשבותיי בנושא. חג סוכות שמח

 

[einat162]

מכל מה שכתבת אני מתחברת מאוד

לעניין הטכנוקרטיה :
החברה מספקת יצירה מסויימת (ובוא ניקח משהו איכותי לדעתך ולא השיר החדש של ליידי גאגא או ג'סטין ביבר) וגם מגדירה מה האומן עשה כדי להוציא אותו (לפעמים בהקצנה כמו "האומן המיוסר").
גם האומן עצמו, ברגע שיח"צ (או מנסה ליחצ"ן את עצמו) גורמים לו לדבר על היצירה שלו הוא צריך להמציא משהו כדי לפתח שיחה, להרחיב.
- לא תמיד מה שהוא אומר (אם משקף את העולם הפנימי) מובן ע"י אנשים אחרים.
- יצירתיות פורצת, החוכמה היא לדעת לנתב ולתרגם אותה. כשמתחילים לנתח היא מאבד מהחוזק שלה לדעתי.

ראיתי את ברבור שחור. אין לי מושג על מה אתה מדבר.... להיות רקדן זה משהו תובעני פיזי, ומנטלי (התמדה, מוטיבציה).

 

[Optimus_Prime]

איזה יופי,

בקשר לטכנוקרטיה, את צודקת בהחלט. יש תהליך ארוך מאוד מהרגע שהאמן מתחיל ליצור ועד שאנחנו מקבלים את היצירה. בדרך יש הקשרים תרבותיים, חברתיים, יחסי ציבור, הבנה, ביקורות וכו' וכו'.. זה נכון לחלוטין .
אני משתדל (כמובן שאי אפשר בצורה מוחלטת...) לנתק את עצמי מהדברים האלו ולשפוט כל יצירת אמנות פשוט לפי טיבה. אם כבר אז נתת דוגמא טובה - אין לי שום בעיה עם ג'סטין ביבר

מבחינתי הוא אמן פופ חמוד ויש אפילו שירים שלו שאני אוהב. לא מעניינים אותי גלי ההערצה (והשינאה - מנגד..) כלפיו.
אם כבר אנחנו פה, ניסיון מחשבתי קצר. נסי לחשוב על השיר "baby" של ג'סטין ביבר - אבל בהנחה שהיוצר היה בוב דילן. או לחילופין, שאת "הופה" של עומר אדם היה משחרר אריק איינשטיין. האם היו אותן תגובות מצד מבקרי האמנות, העמיתים לעולם המוסיקה והקהל לגבי המילים? לגבי הלחן? לגבי הריקודים? סתם סיעור מוחין שכל אחד יכול לעשות עם עצמו

ועכשיו לברבור השחור.. כנראה שהכל עניין של תפיסה

ים לברבור שחור למי שלא ראה - זהירות!
העיקרי מבחינתי היה המיצוי של היכולת שלה וההשלמה עם ה"גאונות".
מבחינתי השיא היה מחשבתי והמשפט האחרון שלה "אני מושלמת" אומר הכל. היא רצתה להגיע למקסימום יצירה, מקסימום חשיפה, מקסימום יכולת אמנותית. כל ההזיות והחלומות שהיו לה לאורך הסרט רק משקפים כמה קשה לה ואת עולמה הפנימי המסובך ומורכב מבעיות רבות (עם אמה, עם הרקדנית הותיקה, עם חברותיה לבלט). מצד שני, כמו שאמרתי, הכל עניין של תפיסה. אני קלטתי את המסר הזה באמצעות המשחק, פס הקול, המטען האישי שלי עם אמנות ועם "אגם הברבורים" וכדומה. לכן אני ראיתי את תהליך היצירה וחשיפת הנפש בסרט כקרוב להיות מושלם.
אגב, בערך בויקיפדיה בחלק של "קונספט" יש כמה דברים מאוד מעניינים שרלוונטים לדיון הזה, שווה לקרוא

 

[EdisonGirl]

אהבתי לקרוא את מה שכתבת- ב- 2 ההודעות

אני לא חושבת שהיה קורה שבוב דילן היה מוציא שיר כ"כ פשוט במילים שלו או או שאריק איינשטיין היה מוציא שיר מזרחי (מבחינת המילים שלו או הלחן), אבל אם היה קורה כזה דבר, אני מניחה שהיו מרימים גבה. קשה שלא להבחין בהבדלים בגישות. מדובר אחרי הכל בנקודות קיצון כמעט, לא חושב?

 

[einat162]

ולי אין ספק שאם המבקרים היו מהללים את השירים אני לא הייתי מסכימה איתם (אני די פרווה לגבי מה שקשור לאומנים ישראלים, חוץ מעידן רייכל, או אלי גורנשטיין שלוחצים לי על בלוטות הרגש).






הלכתי ליו טיוב לראות את אלי גורשטיין מבצע את ניו-יורק ניו-יורק של סינטרה

http://www.youtube.com/watch?v=lS2UFxUpBFc

 

[Optimus_Prime]

תגובה משותפת

אני לא חושב שמדובר בנקודות קיצון בכלל.
לא חסרות דוגמאות של שירים "דלים" מבחינת מילים של להקות משפיעות וחשובות כמו הביטלס, לד זפלין או מטאליקה לצורך העניין. וכמובן שלחנים מורכבים הם לא ערובה לשיר טוב - לפעמים ההיפך הוא דווקא הנכון

על קצה המזלג יש לנו שלושה מבחנים אפשריים לבחון יצירה: מבחן התוכן, מבחן היוצר ומבחן ההשתייכות.
מבחן ההשתייכות הוא הסיבה שאנשים בד"כ סולדים מסוגה מסוימת (פנטזיה, ספרות ישראלית, מוסיקה "מזרחית", סרטי אימה, קומדיה רומנטית וכו') כי הם משייכים אותה לז'אנר מסוים שהוא לא כוס התה שלהם. חבל לדעתי להכליל מישהו רק כי הוא בא ממשפחה לא טובה

מבחן היוצר הוא קצת יותר פרטני מזה ומתייחס לאדם עצמו. אני ארוץ לראות את הסרט החדש של אוליבר סטון, למשל, כי זה במאי שאני אוהב ולא באמת מעניין אותי מה הסרט ו/או שהוא לא טוב. לכן גם מעריצים שרופים קונים דיסקים של אמנים אהובים בלי היסוס ובלי קשר אם הם אהבו את השירים מהדיסק החדש, למשל..
מבחן התוכן - בתכלס, מה יש בפני. שיר טוב, סרט טוב, תוכנית טלוויזיה איכותית.
לדעתי, חשוב לצמצם כמה שיותר את שני המבחנים הראשונים ולהתמקד בשלישי.

 

[einat162]

הבעיה היא שה"שלישי" הוא סובייקטיבי

מה נחשב איכותי מבחינתך יכול להיות לא משהו לאחר.
סתם לדוגמא, מבחינת טלוויזיה כולם מהללים את "עמוק באדמה" שהיתה די משעממת לטעמי (כנ"ל לגבי סיפור אימה אמריקאי שמאוד מזכיר את עמוק באדמה).

 

[Optimus_Prime]

נכון, וזו לא בעיה

לכן בדיוק כתבתי בהודעה הראשונה שיש לאנשים העדפות שונות וזה מצוין.
וזה מצוין שלא נכנעת לתשבוחות בנוגע לעמוק באדמה. בדיוק כמו שאני לא אוהב את בוב דילן..

 

[EdisonGirl]

ומה באמת גרם לך לחשוב,

שאם אמן שאני מאוד אוהבת היה מוציא שיר מטומטם, הייתי מתחברת אליו? נא-אא

 

[Optimus_Prime]

לא חשבתי לרגע, האמת...

 

[Optimus_Prime]

מועדים לשמחה

שם: אורי
גיל: 27 ושבוע!
מיקום בארץ: מרכז המרכז
מערכת יחסים עם מפחתות: צרור אחד, מאורגן ומסודר ומפתחות לא שמישים מנופים ממנו בלי היסוס. מחזיק מפתחות אחד, קטן ומתכתי. לא מאבד מפתחות. טפו טפו טפו חמסה חמסה וכו'
כתבתי בזמנו ספר פנטזיה שהצליח בצורה לא רעה, בעברית הוא יצא כ"שר הטבעות" אם אני לא טועה.
אני מאוד אוהב לכתוב אך הכתיבה בשלב זה היא אישית לחלוטין. מה שכן, קיבלתי 99 בבגרות בהבעה

 

[EdisonGirl]

חה חה.

 

[Optimus_Prime]

זה הצחוק המזויף הכי אמיתי שקראתי אי פעם

 

[EdisonGirl]

גם במציאות יש לי כמה סוגים

רק חדי השמיעה יודעים להבדיל ביניהם

 

[Optimus_Prime]

יש לי שמיעה אבסולוטית

 

[al19]

...בגרות בהבעה ?

בכל מקרה
אמרתי לך כבר שאני חולה על הניק שלך ?

 

[EdisonGirl]

בטח שבגרות בהבעה, לא עשית כזו?

זה נקרא "חיבור עברי" והנה דוגמה.

 

[al19]

לא יפה לצחוק על דיסלקטים...

נכון ?